מהר"ש חלק ג כ

דבוודאי אם ניסת ל"ת והסברא דע"י האומדנא שעבר זמן רב ולא נשמע ממנו איתרע החא"א ושוב לא נשאר רק מיעוט לחוד א"כ במיעוט בלי חזקה אף במיעוט המצוי ל"ח לה רק מדרבנן וגדולה מזו כ' הטורי אבן בר"ה ד"ו דחשש ז"י בבהמה לא הוי רק מדרבנן מכ"ש הכא דאיתרע החא"א פשיטא דלמיעוט גרידא ל"ח רק מדרבנן ושפיר אם ניסת לא תצא יצא דבראהו גוסס ועבר זמן ולא נשמע ממנו מאומה דבזה בוודאי הדין אם ניסת לא תצא

והנה בהא דגוסס אי חשיב כמת לענין היתר אשה הביא הפוסקים דס"ל להב"ש דאי ל"מ להתיר אשתו א"כ לא הי' חייבים להתאבל עליו מחשש שמא ישיאו את אשתו ובפת"ש שם כ' די"ל דמיירי ברווק ובאמת נחלקו בזה המהרמב"ח והשבו"י דלשיטת מהרמב"ח גם ברווק אין מתאבלין שמא יסמכו להקל בעגונה והשבו"י כ' דלא גזרינן גזל"ג ובשו"ת ח"ס יו"ד סי' שד"מ כ' דהמיקל בגזל"ג יש לו ע"מ לסמוך. ובאמת כתוספות חולין די"ב כתב דמה"ט בנפל מן הגג פטור מאבילות שמא יבוא להקל בערוה ועוד דהלכה כדברי המיקל באבל אף נגד הרוב והנה בספרי ח"א סי' ע' הבאתי מ"ש בעמק המלך בהא דפליגי המהר"ם מינץ והט"ז ביו"ד סי שצ"ז בספק שמיעה קרובה דשיטת מהר"י מינץ דאזלינן בתר חזקת חי וכ' העמק המלך די"ל הלכה כדברי המיקל באבל אף נגד חזקה ובאמת העירותי שם דא"כ בלא"ה במשאל"ס אינו חייב באבילות אף ברווק דרוב ל"מ לחייב באבילות אך באמת י"ל דרק מיעוט נפלים דשכיח אז הרוב עכ"פ ל"ח בירר ול"מ לחייב באבילות אבל במשאל"ס ושהה עד שת"נ דהוי מיעוטא דל"ש ושוב בכה"ג הרוב חשיב כבירר שפיר מהני לחייב באבילות היכי דליכא חשש שמא עי"ז יתירו את אשתו והתם בעובדא דמהר"י מינץ יפה כתב העמק המלך כיון דעכ"פ מת לפנינו נהי דלא נימא כשיטת הט"ז דחזקת חי עשוי להשתנות מ"מ עכ"פ כבר כ' בהג"ה אמ"ב אה"ע ס' י"ט דחזקה דמעיקרא לגבי חזקה דהשתא עכ"פ ל"ח בירר ושפיר ל"מ לחייב באבילות וצדקו דברי העמק המלך בס"ד ודוק יצא דבגוסס דל"ח מיעוט המצוי שפיר מועיל הרוב לחייב באבילות וז"ב

נחזור להנ"ל דעכ"פ בגוסס וכבר עבר זמן רב ואין קול ממנו לכ"ע אם ניסת ל"ת א"כ ה"ה בנ"ד שראה העד שנפל עליו העיגל בחוזק עד שהורם למעלה ונפל בחזרה לארץ עד שהי' מונח איזה זמן ולא נשמע בו שום רוח חיים בוודאי דהוי בכלל רובן למיתה וחשיב כאומר ראיתיו שמת אך כ"ז לענין דיעבד אבל לכתחלה הדין ברור דע"א במלחמה בלי קברתיו ובלי הזזה ממקומו דעכ"פ לכתחילה לא תינשא דחוששין לבדדמי א"כ מכ"ש הכא דהעד אינו אומר כלל בבירר שמת רק שמשער בנפשו שכבר מת מחמת חוזק ההכאה ומחמת שלא שמע ממנו שום נשימה כדרך החיים אבל עכ"פ מכח זה לחוד בוודאי דאסורה לינשא לכתחלה

והנה כהדר"ג יצא לחדש דכיון דכבר עברו כמה שנים ולא נשמע ממנו ובזה"ז דיש בי"ד קבוע בכל מקום א"כ בכה"ג שלא נשמע מאומה זה כמה שנים הוי רוב שבוודאי מת וע"י עדותו של העד ג"כ יש רוב למיתה וא"כ י"ל דהוי כמו תרי רובא ודעת הבי"ע דתרי רובא מועל גם בעגונה וחזר והעיר מהא דמפורש בש"ס יבמות דף קכ"א דגם במשאל"ס וצורבא מדרבנן אף דהוי תרי רובא אפ"ה אין מתירין אשתו לכתחלה וגם הביא מכמה שו"ת שכ' דבמשאל"ס הואיל דגזרו חז"ל וחששו שמא עלה מן המים שוב חשיב לענין לכתחלה כוודאי עלה וכמו בגבינות עכו"ם דחשיב כגופו של איסור ושוב ל"מ אף לענין לעשותו ס"ס והנה באמת כסברא זו מפורש בכ"מ פ"ו ממעשר לענין דמאי דכיון דחז"ל חששו בדמאי למיעוט ואסרו על הספק שוב גם ס"ס ל"מ וכן כ' בט"ז או"ח סימן תל"ט בשם הה"מ די"ל דבדיקת חמץ ל"מ ס' אכלתיה אף לענין ס"ס הואיל דעיקר בדיקת חמץ ניתקן על הספק ועי' ביו"ד סי' ק"צ ובהג"ה יד שאול שם די"ל בכתמים שניתקן על הספק לא יועיל ס"ס עיי"ש אך באמת י"ל היכי דיש עוד רוב להיתר חוץ של הרוב דמשאל"ס אז שפיר יש לצרף הספק דשמא מת במים וכדמצינו בתוס' פסחים ד"ט דגם בס"ס ברה"י דאסור אפ"ה באם ס' אחד הוי ס' הרגיל ושכיח להיתר מהני גם ברה"י ובאמת לחד תירוץ בתוס' שם וברש"י שם בביטלו אף בחזינן דשקל סמכינן אהא דאכלתיה. ונודע מ"ש המהרי"ק דאף לשיטת התוס' כתובות ד"ט דבס"ס וס' אחד רוב גמור נוטה לאיסור לא מצטרף לס"ס אפ"ה באם בספק השני שוב רוב גמור נוטה להיתר שוב יש לצרף ס' הראשון אף שרוב גמור נוטה בו לאיסור להיות ס"ס א"כ לפ"ז י"ל דבנפל למשאל"ס ונולד אח"כ עוד ס' השקול שפיר י"ל דלא מצטרף הך ס' שמא מת במים לס"ס ונהי שכ' בט"ז ובב"ש דבספק אי הי' משיל"ס או משאל"ס דאמרי' ספק דרבנן לקולא י"ל התם הספק שמא לא התחיל כלל שום איסור והוא כמ"ש הרשב"א לענין ספק אי התחיל בה מעשה הטורף אבל היכי דוודאי נפל למשאל"ס וגזרו חז"ל שלא תינשא שפיר חשיב לענין לכתחילה כוודאי איסור ולא מצטרף לס"ס ובאמת גם בדמאי מצינו דמועיל ס"ס במידי דהוי הס"ס שלא התחיל כלל החיוב מעשר וכמ"ש בשעה"מ להוכיח מהא דהקלין שבדמאי פ"ו מדמאי עיי"ש א"כ כ"ז במידי דנולד אח"כ רק ס' השקול אבל במידי דנולד אח"כ ספק שרובו נוטה להיתר שוב שפיר מצרפין גם הספק שמא מת במים וכסברת מהרי"ק הנ"ל וז"ב בס"ד

והנה כהדר"ג כ' די"ל דיש חילוק דאם נודע הספק הראשון מקודם ואז הוחמרנו שוב א"א לצרף אח"כ וכמו בס"ס דבעי שיהי' נודע ביחד ולפ"ז יוצמח דאם לא נודע להאשה כלל מקודם אם יש איזה עד על מיתת בעלה א"כ להעד ליכא שום נ"מ בעדותו דהרי אסור לישאנה ושוב חשוב כנודע שני הספיקות יחד כיון דלא הי' לנו עוד מה לדון בדבר הלז וכמ"ש במג"א סי' תל"ט. וכיון דבנודע להאשה מנפילת בעלה במשאל"ס אסרו חז"ל שנא תינשא לכתחילה ממילא אף כשנולד אח"כ עוד רוב להיתר ל"מ כיון דכבר הוחמרנו שלא לסמוך ארובן למיתה ממילא לפ"ז אף כשלא נודע לה מתחלה ונודעו לה ב' הספיקות יחד אסרינן מכח לא פלוג הואיל דתמיד במשאל"ס כ"ז שלא בא העד לפני ב"ד חשיב כלא דנו עדיין על הרוב ולהעד גופא ליכא שום נ"מ דהרי אסור לישאנה א"כ במשאל"ס ולא בא העד לפני הב"ד עד אחר כמה שנים א"כ חשיב כנודע ב' רובא ביחד ואפ"ה אסרינן מכח לא פלוג כמו דמבואר דש"ס גבי צ"מ א"כ ה"ה באם באמת לא שמעה כלל מנפילת בעלה במשאל"ס עד אחר כמה שנים אף דבזה וודאי נודעו לה ב' רובא ביחד אפ"ה יש לאוסרה מכח לא פלוג והתינח במשאל"ס דבזה מצינו עיקור האיסור בש"ס אבל בע"א במלחמה הרי לא מצינו להדיא בש"ס לאסור רק דאנו מדמין ע"א במלחמה למשאל"ס א"כ התינח בנולד מקודם הספק דשמא מת במלחמה ואח"כ נודע ספק השני שפיר לא מצרפין ס' הראשון לס"ס הואיל דכבר הוחמרנו עליו אבל בלא נודע לה כלל מעדות העד שמת בעלה במלחמה עד אחר שנולד גם ספק השני בכה"ג במשאל"ס גופא אסורה רק מכח