מהר"ש חלק ג יט

דעכ"פ הוי כמשיא עצה שאינה הוגנת הגם דבספרי ח"א סימן ג' פלפלתי בזה עכ"פ הכא אסור לכל איש ישראל להיות מסייעי ידי עוברי עבירה ולהכשיל את האיש באיסור תמידי ונודע מ"ש הר"ן רפ"ב דיומא דהרבה זיתי נבילה חמירי מאיסור שחיטה בשבת עכ"פ הדין פשוט וברור כמ"ש דאסור לו להשמש לעבור על הכתב הנ"ל וגם המסייעים לו עוברים והרבה יש לדבר בזה: בעה"ח אור יום ב' בא תרס"ו לפ"ק ראדמישלא יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל סימן ז. כבוד הרב הגאון המפורסים פאר הדור וכו' כש"ת מוה"ר אברהם מנחם שטיינ- בערג אבדק"ק בראדי שליט"א

בדבר שאלתו שאיש אחד העיד שעמד עם יהודי א' מכפר גרעמביף בשדה המלחמה והי' מכירים זא"ז וביום דען 2. סעפטעמבער 1914 למספרם שכבו יחד בעת שירו החצים ובפעם הראשון נפל עליו עיגול וצווח וגנח מאוד ואח"כ בעוד איזה רגעים נפל עליו עוד הפעם עיגול בחוזק מאוד עד שהורם למעלה מן הארץ וספק לו אם הורם בגובה יוד טפחים או רק ד' טפחים או פחות מזה ונפל בחזרה לארץ ומאז לא שמע עוד ממנו שום נפיחה של נשימה כדרך החיים ולא זז בשום אבר ולא הי' ביכלתו להבחינו יותר לפי שהי' לו פחד מפני העיגולים שהלכו לאותו מקום בלי הפסק ואח"כ כמו רבע שעה באו חיל רוסיא לשם ולקחו את העד בשביה והאיש מגרעמביף נשאר כך מונח בשם ואח"כ אספו חיל רוסיא כל הנפצעים שהי' נמצא במקום הנ"ל וראה את כל הנפצעים ואת זה לא ראה והבין כי זה בוודאי כבר מת ומפני כך לא נאסף כעת בין הנפצעים והמנהג שמה שהמתים אינם נאספים רק אחר איזה ימים כשהם כבר מוכנים לקבורה זה תורף הגב"ע בקצרה

והנה כהדר"ג הביא הדין המפורש בש"ע סעיף ל"א דיורו בו חצים אין מעידין עליו שמת ואף דבנ"ד ראה העד שנפל על הארץ והי' מונח כמת מ"מ כיון שלא הזיזו ממקומו ל"מ כמ"ש בקו"ע אות רפ"ט ועיי"ש בחמ"ח בסעיף נ' ס"ק ק"ג ובב"ש שם דמי שראה ההריגה ל"מ אף אם ראהו אח"כ והכירו שהוא מת אפ"ה יש חשש בדדמי מכ"ש היכי דלא ראהו רק בשעה שנפל עליו העיגול והי' ירא לבודקו בוודאי דבלי הזזה ל"מ

אך כהדר"ג העיר דעכ"פ כיון שנפל עליו העיגול בחוזק והורם למעלה מן הארץ וחזר ונפל למטה והי' מונח כמו רבע שעה בלי שום תנועה ונשימה של חי' חשיב עכ"פ בכלל אותן שרובן למיתה ושוב עכ"פ אם ניסת ל"ת וכהא דע"א במלחמה בלי קברתיו דהדין אם ניסת ל"ת והכא לא גרע מגוסס ובראהו גוסס מפורש בתוס' יבמות דקכ"א דחשוב בכלל רובן למיתה ומפורש בפת"ש בשם הבי"מ דבגוסס אם ניסת ל"ת כמו במשאל"ס עכת"ד כ' הדר"ג

והנה במה דסיים אפתח הנה לענין גוסס באמת שיטת כמה פוסקים דגם בניסת תצא דחשוב בגדר מיעוט בינוני ודוקא במשאל"ס ושהה עד שת"נ דאז חשיב בכלל מיעוטא דמיעוטא אז בדיעבד ל"ח וכמפורש בש"ס נדה דל"ב דבמיעוט דל"ש גם ר"מ לא חייש לה ועיי"ש במהרש"א שכתב דאם המיעוט בעצם שכיח רק מכח רוב וחזקה נעשה ל"ש אז ר"מ עכ"פ חושש מדרבנן אבל אם עצם המיעוט ל"ש אף ר"מ ל"ח למיעוט כזה אף מדרבנן עיי"ש. וא"כ דוקא בשהה עד שת"נ דהוי מיעוט גרוע נהי דבאיסור א"א דהוי איסור מיתה וגם דהוי נגד חזקת א"א י"ל דחוששין אף למיעוט דל"ש מ"מ כ"ז לכתחילה אבל בדיעבד שפיר אם ניסת לית אבל בגוסס דחשיב עכ"פ בגדר מיעוט בינוני שפיר י"ל דאסור אף בדיעבד וראי' מהא דבמשאל"ס בלא שהה עד שת"נ לשי' רוה"פ ג"כ בכלל רובן למיתה אפ"ה לשי' הרמב"ן והרשב"א הדין דאף אם ניסת תצא והטעם או משום דיש ב' חזקות כשיטת הריב"ש או משום דבכה"ג חשיב בכלל מיעוט המצוי שינצל ומיעוט המצוי בהדי חזקה חוששין לה מה"ת וכמ"ש בנובי"ת דחשש ז"י בבהמה הוי מה"ת משום דמיעוט נפלים חשיב מיעוט המצוי ובהדי חזקה אסור מה"ת ה"ה במשאל"ס ולא שהה דחשיב מיעוט המצוי ובהדי חא"א אסורה מה"ת ושפיר גם בניסת תצא ועיין שו"ת ח"ס אה"ע סי' ס"ה וה"ה בגוסס י"ל כנ"ל

אך באמת י"ל דבגוסס אם ניסת ל"ת ונהי דמיעוט גוססין לחיים לא הוי בכלל מיעוטא דמיעוטא מ"מ גם בכלל מיעוט המצוי מיהו נמי לא הוי וראי' לזה מהא דכתבו בתוס' כתובות דנ"ח ע"ב וב"ב דע"ט דהא דלאחר שימות בעלך מיקרי עבידי דאתי משום דמיירי בגוססין והנה מפורש ברשב"א קידושין דס"ב דאף לר"מ דס"ל אדם מקנה דשלבא"ל י"ל דאם אמר אם תלד אשתך נקבה ל"מ לפי שיש מיעוט מפילות ור"מ דחייש למיעוט א"כ תו ל"ח עבידו דאתי עיי"ש ועי' בשעה"מ מה שהעיר מש"ס ב"ב דקמ"א ע"ב

עכ"פ נשמע מדברי הרשב"א דע"י מיעוט ל"ח עבידי דאתי א"כ כמו דלר"מ דחייש למיעוטא ל"ח עבידי דאתי ה"ה לדידן נהי דל"ח למיעוט מ"מ למיעוט המצוי גם לדידן חיישינן וממילא במיעוט המצוי גם לדידן ל"ח בכלל עבידי דאתי ואפ"ה כ' התוס' דגוסס חשיב עבידי דאתי ואי הי' מיעוט גוססין לחיים בגדר מיעוט המצוי לא הי' חשיב בכלל עבידי דאתי ומדחזינן שחשיב עבידי דאתי עכ"ח נשמע דמיעוט בגוססין ל"ח בכלל מיעוט המצוי. וי"ל עוד דאף לר"מ דחייש למיעוטא אפ"ה בסתם מיעוט אכתי הי' חשיב עבידי דאתי רק התם במיעוט מפילות דהוי מיעוט המצוי ל"ח עבידי דאתי אבל בגוסס דלא הוי בכלל מיעוט המצוי לכ"ע חשיב עבידי דאתי וליכא סתירה כלל מדברי התוספות לדברי רשב"א הנ"ל. עכ"פ יצא דגוסס ל"ח בגדר מיעוט המצוי ולפ"ז יוצמח דמיעוט בגוססין אף בהדי חזקה ל"ח רק מדרבנן וכמ"ש במהרש"א חולין די"א ועי' תוס' בכורות ד"כ וא"כ אי נימא דלא כשיטת הריב"ש רק כשיטת הנובי"ק דזה ל"ח בכלל ב' חזקות הואיל דמקושרות זה בזו יוצמח דבגוסס ליכא רק חשש דרבנן ושפיר אם ניסת ל"ת

יצא דלא מבעיא לשיטת הסוברים דבמשאל"ס אף בלא שהה אם ניסת ל"ת בוודאי דגם בגוסס אם ניסת ל"ת אלא אף להסוברים דבלא שהה אם ניסת תצא מ"מ י"ל דוקא התם דיש מיעוט המצוי דבהדי חא"א חוששין לה מה"ת שפיר אף אם ניסת תצא אבל הכא דחזינן דחשיב עבידי דאתי ועכצ"ל דל"ח כמיעוט המצוי שפיר לכ"ע אם ניסת לא תצא וז"ב בס"ד ובפרט שי"ל לפמ"ש באגודת אזוב סי' ל' דגם בלא שהה אם כבר עבר זמן רב ולא נשמע ממנו מאומה עכ"פ לכ"ע בכה"ג אם ניסת ל"ת א"כ מכ"ש בגוסס ועבר זמן רב