מהר"ש חלק ג קצג

ראשך א"ל ידעתי החשו והכוונה דלפעמים שורה דינים ח"ו על ישראל ואם רצון הש"י שיומתקו הדינים ולא יצאו לפועל אז הש"י מגלה להדור שדינים שורים בעולם ועי"ז יתעוררו בתשובה ולא יצאו הדינים לפועל כמאמר הקרא משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה אך לפעמים רצון הש"י שח"ו הגזירה מוכרח להתקיים אז הש"י מסתיר הדבר כדי שלא ירבו בתפילה לבטל הגזירה כי הקב"ה גוזר ותפלה מבטל וה"נ בהסתלקות צדיק אם יש אופן לבטל הגזירה, אז נתפרסם בעולם מחולי של הצדיק כדי שירבו בתפלה לבטל הגזירה אך לפעמים א"א לשנות הגזירה אז הש"י מסתיר הדבר כדי שלא ירבו בתפלה ויוכל הגזירה ליצא לפועל והנה אותן בני הנביאים הרגישו שיצאה גזירה שיעלה אליהו השמימה ולא ידעו אם יתאמצו בתפלה לבטל הגזירה ודימו בנפשם שהם אינם ראוים לבטל הגזירה לכך לא נעלם מהם ורצו לידע אם אלישע נודע לו ג"כ ואלישע בטח בכוחו לבטל הגזירה בתפלתו או הש"י העלים הדבר מאלישע כדי שיצא הגזירה לפועל, א"ל אלישע ידעתי אך החשו היינו שאין באפשרות להתפלל כי הוא גזירה מוכרחת אך כ"ז אם נודע הדבר רק לגדול הדור אז הוא יודע אם יש מקום להרבות בתפלה או לא אבל דבר הנודע לרבים בטח הם ירבו בתפלתם ותפלת רבים מוכרח להתקבל לכך גם בעת הזאת אשר בעו"ה הי' הדבר מוכרח שיסתלק הצדיק מהעולם לכפר על הרעה ואם הי' נודע לרבים בטח תלמידיו היראים בצירוף כל ישראל הי' מרעישים העולם ועי"ז הי' פועלים שישאר הצדיק בחיים וח"ו הי' צרה היותר גדולה מתגברת על אחב"י לכך בכוונה נתהוה הדבר בעת כזאת אשר הי' הדבר בהסתר מרוב אחב"י ומרוב תלמידיו כדי שיסתלק הצדיק והסתלקותו יהי' לכפר על הרעה אך חוץ מזה שעשה הש"י הדבר בהסתר כדי שלא יתאמצו עוד בתפלתם כי הי' הגזירה מוכרחת יש לנו שבר גדול מהסתלקות הצדיק כי צדיק אבד הגם כי מצד אחד נצמח לנו טובה כי בטוחים אנחנו אשר הסתלקותו הי' לכפר על הרעה אך באמת מצינו בספרים הק' דהתלמידים בשעת הסתלקות רבם אם רואים אותו בשעת הסתלקותו מקבלים אז אור גדול אשר ידוע שנשמת הצדיק הוא בבחי' אילן ונשמת התלמידים הם הענפים ואז בשעת הסתלקותו מתקבצים כל האורות מהתורה והמצות שעשה כל ימי חייו ומתגלה להצדיק גודל השכר הצפון לו לעוה"ב כדמצינו בר' אבוהו שראה שכרו ואמר ואני אמרתי לריק יגעתי היינו במה שהשפיל עצמו כל ימי חייו ודימה בנפשו שלא פעל שום טוב בעולמו ועשה כל עבודתו בלי שום תשלום גמול עי"ז זכה שלא הוצרך לעמוד בדין בעוה"ב כמ"ש בסה"ק עבודת ישראל בשם רבינו בעל נו"א, ואז בעת כזאת אשר נתגלה להצדיק האור מכל עבודתו בעולם אז יוכל להשפיע כ"ט גם על נפש תלמידיו ביותר שאת אשר הי' בכוחו להשפיע אליהם בחייו וזה הכוונה במה שאמר אלישע לאליהו רבו ע"ה ויהי' נא פי שנים ברוחך אלי היינו שידע אלישע שבשעת הסתלקות הצדיק אז בכחו להשפיע אור על תלמידו יותר מכפי שהי' יכול להשפיע בחיים חיותו ע"ז אמר לו אליהו אם תראה אותי לקח מאתך יהי לך כן היינו שאז בעת עלותו השמימה אם מסתכל אז בפניו אז יוכל לקבל פי שנים נמצא יש לנו לקונן על שני דברים האחד גוף הסתלקות הצדיק אשר הי' מאיר עיני ישראל בתורתו וצדקתו וזכה להעמיד תלמידים גדולים בתורה ויראה אשר ממש לא זכה לזה שום גדול בדור הזה ועל רוב תלמידיו נוכל לומר. כי הם זרע בירך ה' וחוץ לזה השפיע לישראל כל טוב בעבודתו הטהורה עוד כפלים יש לנו להתאונן אשר תלמידיו לא זכו לראותו בעת עלות נשמתו הטהורה השמימה שאז הי' הזמן היותר מוכשר לקבל אור מקדושתו והוא אבידה שאינה חוזרת דגוף הסתלקות הצדיק מפורש בש"ס וזרח השמש ובא השמש עד שלא שקעה שמשו של צדיק זה זרחה שמשו של צדיק אחר אך חסרון השני הוא חסרון לא יוכל להמנות ויש לרמוז בכ' אל תבכו למת בכו בכו להולך ודרשו חז"ל להולך בלא בנים וי"ל הכוונה עד"ז אל תבכו למת היינו על גוף הסתלקות הצדיק כי הוא דבר מוכרח לכפרת הדור אך עיקר הבכי' אם צדיק נסתלק בעת שלא היו בניו ותלמידיו הנקראים בנים אצלו בעת הילוכו לעולם העליון ולא זכו לקבל פי שנים מאור תורתו המאיר אז ביותר שאת ע"ז יש לבכות כי הוא חסרון שלא יוכל להמנות

ובזה י"ל גם הסתירה דמצינו בש"ס שקולה מיתת צדיקים כשריפת בית אלוקינו ובמדרש קשה סילוקן של צדיקים לפני מי שאמר והי' העולם יותר מחורבן ביהמ"ק דהכא כתיב הפלא ופלא וכל כך למה לפי שאבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר. ועפי"ז ניחא דאם תלמידיו זוכים להיות בעת הסתלקות רבם אז מקבלים אור גדול בשעת הסתלקותו אז נהי דאפ"ה יש לבכות על הסתלקות רבם שנלקח מהם אור המשפיע להם ודומה לחורבן ביהמ"ק שהי' רע מצד אחד שפסקה השראת השכינה אך הי' טובה מצד אחד שע"י ששפך הש"י חמתו על עצים ואבנים נתכפר עון ישראל כן ג"כ הסתלקות הצדיק לכפר על הרעה אך אם ח"ו נסתלק הצדיק בהסתר מתלמידיו וזה מיקרי אבדה חכמת חכמיו שהכוונה שהי' יכולים להשיג בשעת הסתלקותו נאבד מהם והוא אבידה שאינה חוזרת א"כ הוא צרה כפולה והוא יותר מחורבן ביהמ"ק וא"ש דלא תיקשי דברי המדרש אדברי הש"ס וא"ש הכל בס"ד

והנה עיקר ההספד הוא לעורר א"ע לשוב להשי"ת ולקבל עלינו שנלך בדרכי הצדיק ולצייר לפנינו כאלו הצדיק עומד בפנינו ומזהיר לעסוק בתורה ועבודה כאשר הי' רגיל להדריך תלמידיו בחיי' כמאמרם בירושלמי יצייר כאלו בעל השמועה עומד כנגדו כן נקבל עלינו לילך בדרכי הצדיק אז יתקיים הפי' כי מפני הרעה נאסף הצדיק לכפר על הרעה אבל אם ח"ו לא יתעוררו לתשובה ע"י הסתלקות הצדיק אז ח"ו יהי' כפי' השני של הזוה"ק כי מפני הרעה כדי שלא יראה ברע ואז הוי צרה כפולה שנעדר הצדיק ולא כיפר על הרעה וזה כוונת המדרש ואבדה חכמת חכמיו היינו שבני אדם אינם זוכרים דרכי תורתו ועבודתו של הצדיק א"כ הוי הסתלקותו אבידה גמורה בלי תועלת אז קשה יותר מחורבן בהמ"ק דשם הי' עכ"פ לכפר על הרעה ובזה יש לפרש כוונת מאמרם בשבת דף ק"ו לחד מ"ד כל המתעצל בהספידו של חכם ראוי לקוברו בחייו ומביא ראי' הא דכתיב גבי יהושע ויקברו אותו בגבול נחלתו מלמד שרגש עליהן הר להורגן ורש"ל הביא בשם תוס' שאנץ לפי שלא ספדוהו לי יום וי"ל הכוונה עפ"י מה שכ' בחי' בהא דכתיב גבי מרע"ה ויבכו אותו שלשים יום ויתמו ימי בכי אבל משה, ובמדרש יעקב שהי' לו בוכים כתיב ויעברו ימי בכיתו ומשה שלא הי' לו בוכים כתיב ויתמו והדבר תמי' ואמרתי דענין ההספד הוא על שני דרכים א' דחכמת תורתו מסתלקת ואין לתלמידיו ממי ללמוד וע"ז מורה הספד ג"י נגד התורה שנקראת אוריון תליתאי, וב' שהשפעה הולכת דרך הצינור שעושה הצדיק בכח תורתו ונתבטל ההנהגה מז' כוכבי לכת ובאמת נשמת משה רבינו ע"ה אתפשטא בכל דרא וכל תורתו של החכמים הכל בכח ניצוץ שיש להם ממרע"ה ומסר הכח לכל הצדיקים שבדור שיוכלו להוליך צינורות