מהר"ש חלק ג קצ

אפ"ה ל"מ חזרה בלי אמתלא. ומקצת פוסקים סוברים דאם חוזר מדבריו ועדים מסייעים לו מהני אף בלי אמתלא אבל כ"ז דליכא עדים המסייעים לדבריו ל"מ חזרה בלי אמתלא. א"כ בדינו דהחו"י דליכא רק ע"א שאומר שאינו כהן ל"מ חזרתו להקל ועיין מ"ל פ"ט מאישות ופ"ב משחיטה ועיין חוו"ד סי' קפ"ה דנגד שאחד"א ל"מ מינו דלא עדיף מעדים. והגם דהארכתי בתשו' די"ל דבאיסורין שע"א מהימן גם בחוזר מדבריו ויש לו ע"א המסייע לו י"ל דמהני אף בלי אמתלא ועפמ"ש בשו"ת בית אפרים אה"ע סי' א' דגם בחוזר בלי אמתלא יש ספק שמא דבריו האחרונים אמת רק מספק א"א להתיר איסור וא"כ באיסורין דעכ"פ ע"י חזרתו משוי לי' לספק איסור שוב מהני ע"א לברר שהוא היתר ובשלמא באמרה א"א הייתי וחזרה ואמרה פנוי' אני דזה הוי דש"ב שוב אף שחוזרת מ"מ בלי אמתלא חשוב הדבר ספק אם דיבור האחרון אמת שוב ע"א בדש"ב ל"מ ולשיטת כ"פ בדש"ב גם בלא איתחזק איסורא ג"כ ל"מ ע"א כנודע מ"ש המהרי"ק דבריש גיטין הכוונה חדא ועוד פריך. ונודע הסתירה בר"ן מקידושין ס"ג לגיטין ס"ד וכן הוכחתי מתוספת ריש גיטין שכתב דס"ד דנדה חשוב דש"ב והא נדה ל"ח איתחזק כמ"ש התוס' שם ונשמע דבדש"ב בלי ח"א ג"כ ע"א ל"מ. אבל באיסורין דסגי ע"א א"כ א"נ דבעדים מסיימים לדבריו מהני חזרתו בלי אמתלא נגד שאחד"א ה"ה דע"א מסייע לו ג"כ מועיל חזרתו. ועיין שו"ת אמרי נועם ח"ב סי' ל"ח שכתב כן דבאיסורין מהני חזרתו אף אם ע"א מסייע לדבריו אך באמת לשי' רוב הפוסקים גם בשני עדים מסייעים לו ל"מ חזרה בלי אמתלא ובפרט דהכא הוי כמו לבשה בגדי נדות דל"מ אמתלא דחשוב מעשה מה שעלה לדוכן ובירך כמה ברכות ואין אדם מע"ר לומר שגזל מעות פדיון ובירך כמה ברכות לבטלה ווה חשוב מעשה גמור. ובשלמא בטבח שעשה סימן בראש הכבש לשיטת הנוב"י מה"ק חאה"ע זה חשוב מעשה גמור דסימן זה מורה על טריפות. אבל בישי"ע כ' דהסימן בעצם אינה מורה שהיא טריפה ורק ע"י דיבורו ולכך מועיל אמתלא אבל זה שעולה לדוכן בעצם מורה שהוא כהן א"כ י"ל דגם אמתלא אינו מועיל ולשי' המהר"ל מפראג גם בדיבור לחוד היכי דאמר בפני רבים ל"מ אמתלא ועיין בב"ש דאם החזיק באיסור ל' יום ל"מ אמתלא עכ"פ כ"ז שלא נתברר בבירור גמור שאינו כהן ל"מ חזרתו להקל בענין נשואות נשים פסולות וליטמא למתים אבל אם יתברר בבירור גמור היינו כמו דבר הגלוי לכל העולם אז יועיל אף להקל כמ"ש התוספת יבמות דפ"ח דבדבר הגלוי לכל העולם ל"א תרי כמאה א"כ נהי דשאחד"א מהני אף נגד עדים אבל אם הוא דבר הגלוי לכל העולם בוודאי יועיל חזרתו. ואף דלשיטת התוס' כתובות כ"ב דחם שנים אומרים כך אין כל העולם יכולים להכחישן דתרי כמאה ועיין ש"ך חו"מ סי' מ"ו ובנוב"י מה"ק חאה"ע בעובדא דיאקב פין ובבי"מ בצלעות הבית. מ"מ לענין שאחד"א דלשי' כ"פ מועיל חזרתו היכי דעדים מסייעים לדבריו ואף להחולקים מ"מ אם יהי' גלוי לכל העולם דדיבור האחרון אמת בוודאי יועיל חזרתו אף להקל. אך כ"ז בנתברר שהוא זר בוודאי דמחויב להחזיר כל מעות שקיבל בעד פדיון ובנתברר שהוא ב"ג הביא כת"ה משוית יד אליהו שנסתפק אם צריכים לפדות שנית וי"ל טעם הספק שלו לפי מה דמבואר בש"ס קידושין ס"ו ע"ב דכהן שעבד ונודע שהוא ב"ג דעבודתו כשירה ויליף לה מקרא דוהיתה לו ולזרעו אחריו או מקרא דבירך ד' חילו א"כ י"ל כיון דאין עבודתו מחוללת למפרע שוב חשוב בכלל מקריב את לחם אלקיך ושוב מועיל הפדיון ונהי דאחר שנתברר שהוא ב"ג מפתה לא יוכל לעבוד ולא יועיל אם יפדו אצלו מ"מ עכ"פ כ"ז שלא נודע שהוא ב"ג דאמרינן דאין עבודתו מחוללת ול"ד לבע"מ א"כ י"ל דחשוב מקריב את לחם ה' ומועיל הפדיון ועיין ח"ס יו"ד שכ' דאם מוחזק בכהן ועובד עבודה אע"פ דקמי שמיא גליא שאינו כהן אפ"ה אם מטמא למת עובר בל"ת כיון שעכ"פ מותר לו לעבוד חשוב מקריב לחם ה' עיי"ש מ"ש בישוב הקושיא הא דס"ד דלא יטמא לאביו חזקה אף די"ל ממ"נ אם אינו אביו שוב אינו כהן אך כיון דעכ"פ הוא מקריב את לחם אלקיו שוב אסור לטמאות רק לאביו וודאי ובאמת בתוס' קידושין י"ב ע"ב משמע דכהן שעבד בשבת ונתברר אח"כ שהוא חלל חייב מיתה למפרע משום חילל שבת והעירו בזה דבחלל עבודתו כשירה ושוב ל"ח מחלל שבת. ובמקנה תירץ דמיירי בנתמנה לכה"ג ועבד עבודת יוה"כ בשבת דעכ"פ הוי מינוי בטעות שלא ידעו שהוא ב"ג ול"ח רק ככהן הדיוט וחייב אם עבד עבודת כה"ג ביוה"כ במפורש בש"ס יבמות ל"ג שזר אצלו עכ"פ י"ל דהס' של היד אליהו כיון דלמפרע עבודתו כשירה שוב חשוב מקריב לחם אלקיו וי"ל דהועיל הפדיון אך באמת י"ל דהוי נתינה בטעות שלא ידעו שהוא ב"ג ולכאורה אם הי' בגדר ס' אם הועיל הפדיון א"כ י"ל בספק אין מוציאין מהמוחזק ולכאורה יש להוכיח מדברי הריטב"א ריש מכות שהקשה דעדים שהעידו שהוא ב"ג יצטרכו לשלם לו מה שרצו להפסידו שיצטרך להחזיר מה שקיבל מת"כ ובפדיון הבן עיי"ש ונשמע שאם נתברר שהוא ב"ג צריך להחזיר מה שקיבל בפדיון הבן ולכאורה י"ל בסברת הריטב"א עפ"י מ"ש בח"ס חו"מ סי' ק"נ דל"מ פדיון הבן בבאנקי צעטיל דדמי הפדיון שייך להקב"ה רק הש"י נתנו במתנה לכהן ול"ע דד"מ לגבי גבוה א"כ י"ל דהתורה לא נתנה במתנה למי שקמי שמיא גלי' שהוא ב"ג עכ"פ נשמע דאם נתברר שהוא ב"ג צריך להחזיר אך באמת י"ל דגם הריטב"א מסופק בזה אי מחויב להחזיר דשמא כיון דאין עבודתו מחוללת למפרע חשוב בכלל מקריב לחם אלקיך והועיל הפדיון וא"כ מס' לא יוכל להוציא ממנו ואפ"ה, מקשה הריטב"א שפיר שיצטרכו לשלם לו ההפסד כיון שעכ"פ אם יתפסו הבעלים מיד הב"ג יועיל תפיסתם כיון שיש ס' שמא לא הועיל כפדיון כיון שאינו כשר לעבוד לכתחילה דאף דקיי"ל תקפו כהן מוציאין מידו כמ"ש התוס' בכ"מ דתפס אחר שנולד הס' ל"מ מ"מ זה דוקא בתפס מעות שלא הי' לו בו זכות מעולם אבל כאן דמתחלה הי' המעות של הישראל ורק דנתנו לכהן בתורת פדיון ועכ"פ חשוב כעין נתינה בטעות דאם הי' יודע שהוא ב"ג לא הי' פודה אצלו וכמ"ש המקנה דאם נתמנה לכה"ג חשוב מינוי בטעות ונהי דאין להוציא מס' מהב"ג עכ"פ יועיל תפיסה ונודע שי' הכ"מ בפ"כ מעדות דהיכי שגרמו בעדותן שיועיל תפיסה משלמי בהזמה דתפיסה דבר קל הוא ועיין קצה"ח סימן ל"ח א"כ שפיר הקשה הריטב"א אבל באמת י"ל דלא יוכל להוציא מיד הכהן. ואף א"נ דהריטב"א ס"ל כשיטת הכ"מ א"כ מאי מקשה במקום דקלב"מ גבי העדים חשוב מקצת הזמה הא בקלב"מ מועיל תפיסה י"ל דקאי בשיטת מהרש"ל דבעבדינן החומרא ל"מ תפיסה ועיין שיך חו"מ סי' כ"ח ובש"ש ואכמ"ל. עכ"פ י"ל דהריטב"א מודה דא"א להוציא מיד הב"ג מה שקיבל בפדיון כיון דאין עבודתו מחוללת למפרע ואכמ"ל

עכ"פ י"ל דהבכורים יפדו א"ע מספק פעם שנית ויוכלו ליתן לכהן במתנה עמ"ל דבספק חיוב פדיון בוודאי דסגי במעמ"ל כנודע מ"ש בשו"ת יעב"ץ