מהר"ש חלק ג קפח

ס"ט סי' קפ"ג א"כ בראתה בלי הרגשה מפורש ברמ"א להקל אף במכה שא"י אם מוציא דם אף באשה שאין לה ווסת וקושיית הש"ך דהווי ס"ס משם אי. יפה כי בנו"ב וס"ט דיש נ"מ לעניין טומאת ערב ובפרט דהרופאים אומרים שמכתה מוציא דם א"כ אף דמפורש בש"ע לענין רדמ"ת דל"מ רופא אחר שנתחזקה באיסור מ"מ דוקא שם שכבר איתחזק איסור ל"מ דיבורו של הרופא כמ"ש הח"ס דאיכא גוף דלא מקבל סמא אבל הכא דלפי דברי הרופא לא התחיל האיסור לכ"ע נאמן ואף דבש"ס דנדה דכ"ב קאמר שאלו לרופאים ואפ"ה אמרו שיטיל למים באמת מפורש בשו"ת ד"ח וכבר קדמו בבש"ר ובתוספ' הרא"ש דשם הרופאים אמרו רק שאם יתברר שלא יהי' נימוח ע"כ דהם צורות א"כ מהכליות באו והרופאים בעצמם אמרו לבדוק במים אבל היכי דהרופאים אומרים בבירור שבא הדם מהמכה שפיר נאמנים ובפרט אם הדם בא בלי הרגשה מפורש בשו"ת רח"כ ז"ל בסופו דהרופאים נאמנים כמ"ש בספרי ח"א סי' נ' וסי' ע"ד ע"כ אם תפסוק בטהרה ויהי' לה עכ"פ יום אחד נקי בשאר הימים תוכל לתלות במכה כנלע"ד ברור בס"ד והש"י יצילני משגיאות: באעה"ח יום א' צו תרפ"א קאשוי. הק' שמואל ענגיל אבד"ק ראדמישרלא לא חופ"ק הנ"ל. סימן קכ"ב. להרב הה"ג כש"ת מו"ה יהושע העללער אבד"ק זבאריש נ"י

בדבר שאלתו באלמן שיש לו ה' בנים ורוצה ליקח אחות אשתו והיא אלמנה עני' ויש לה בן אשר כבר גמלתו עפ"י פקידת הרופאים זה איזה חדשים. כי נחלתה ואמרו הרופאים שהנקה מזיק לגופה. וגם שיזיק החלב להילד אם יניק עוד. וזה אחר איזה חדשים שגמלתה להילד נתהווה שגיסה חפץ לישא אותה אך אין רצונו להמתין כ"ד חודש ובש"ז יתפרד הדבר והאיש הלז הוא עושר ורוצה ליתן לפרנס את הילד של האשה. גם הוא לטובת היתומים שלו בענינים הנוגעים לדת היינו לשמרם מעניני פריצות גם לגדלם כאם על בניה מרחמת ונסתפק כת"ה אם יש מקום להתיר להם להינשא עכ"פ אחר י"ח חודש זה תורף שאלתו בקצרה הנה יש בזה כמה צדדי היתר ונבוא לברר אי יש מקום להתיר בכל אחד מהן או עכ"פ בצירוף כולם

והנה כת"ה הביא מ"ש הב"ש דלשיטת הר"ש הזקן דבגרושה לא משתעבדת להניק מותרת לינשא ה"ה באלמנה עשירה או באין לה מזונת ג"כ מותרת. אך הב"ש חולק מתרי טעמי. א' דדוקא בגרושה שיש אב להילד לפרנס. נהי שכ' המפורשים די"ל כיון דא"א לה לתבוע רק ע"י שליח י"ל שמא יבוא הילד לידי סכנה. בזה ס"ל להר"ש כיון דעכ"פ אין עלה שיעבוד להניק ועפ"י הרוב לא יבוא הילד לידי סכנה. דבוודאי הבעל יפרנסנו א"כ אין לה לחוש לחשש רחוק כזה. אבל באין להילד אב א"כ בוודאי יגיע הילד לידי סכנה א"כ שייך סברת הרא"ש דעכ"פ סתם אם מרחמת על בנה ובוודאי תניקנו וחוץ לזה כ' הב"ש דבאלמנה כיון דעפ"י הרוב משתעבדו מש"ה אסרו תמיד ובפרט הכא י"ל דכוונת הרא"ש הוא רק אם אמרה איני נזונית או שלא נשאר מנכסי הבעל על מזונות. אבל בנ"ד מי יודע אם לא נתפרנס מהעזבון שנשאר מבעלה ע"כ נפל היתר זה בבירא והנה, מצד שהוא לטובת היתומים שסתם אשה מרחמת על בני אחותה וכמו שהתירו באבילות לישא אחות אשתו אף שהיא ג"כ אבילה משום שמרחמת על ב"א יותר מאחרת. כמ"ש תוס' כתובות ד"ד ובתוס' יבמות ד' מ"ד. הגם דמצינו סברא כזו באחרונים לענין מי ששידך בתו ואח"כ מתה אחותה ונשאר בנים דמותר לאבי הכלה לנתק קשר החיתון בלי דעת החתן ולשדך את בתו לחתנו הראשון. והסברא משום דיש אומדנא דאדעתא דהכא לא בא בקשר וע"כ דהוי זאת אומדנא גדולה כמו בהמירה אחות המשודכת. דבסתם אומדנא ל"מ בדבר התלוי בדעת שניהם אך באמת נהי דבשו"ת שב"י כתב היתר זה דכמו שהתירו למי שיש לו בנים קטנים לישא בתוך ג' רגלים כמבואר בש"ס מ"ק. ה"ה דהתירו איסור מניקת. באמת בשו"ת הרי"מ ושאר פוסקים דחו דבריו דהדבר נוגע לסכ"נ אין דוחין נפש בשביל נפש. ואף שכמ"פ כ' דעכ"פ אחר שנגמול הילד וליכא סכנה בילד זה ורק דאסור משום שאר ילדים דעלמא שוב י"ל להתיר בשביל טובת היתומים. אך באמת בשו"ת נובי"ת סי' ל"ד כתב דעכ"פ כיון דאנו חוששין שמא גמלתו בכוונה כדי להינשא א"כ עדן יש חשש סכ"נ בזה הילד ושוב אין דוחין נפש מפני נפש ועיין שו"ת בי"ש סי' כ' מבואר מדבריו שעכ"פ לישא אחות אשתו שיש בזה טובת היתומים מתיר גם בשו"ת נטע שעשועים מתיר אבל אם יש חשש סכנה בזה הילד אין להקל. עכ"פ בנ"ד שנגמל שלא בכוונה רק עפ"י פקידת הרופאים א"כ יפה הביא כת"ה מ"ש בשו"ת רח"כ סי' י"ג לדייק מדברי רש"י ז"ל דאם נגמל מחמת סיבה אחרת ל"ח ול"ג אטו אשה אחרת. ודבר זה נעלם מהגאון בעמח"ס שו"ת מהרי"א הלוי בסימן קס"א עיי"ש. והגם דבתשובה כתבתי די"ל דכ"ז לסוגיא דכתובות דנקט מניקת שמת בעלה ומשמע דגרושה מותרת כשיטת הר"ש הזקן וע"כ דל"א ל"פ א"כ שפיר בנגמל לאיזה סיבה מותרת אבל לדידן אמרינן דסומכין אסוגיא דיבמות דלא נקט מניקת שמת בעלה ע"כ דס"ל כשי' הר"ת. וכ' הריב"ש דהוא משום ל"פ א"כ אף בנגמל שלא בכוונה אפ"ה שייך סברת ל"פ. אך כיון דעכ"פ נראה שנגמל שלא בכוונה עכ"פ ליכא חשש סכנה ורק איסורו משום ל"פ שוב י"ל דנתיר משום טובת היתומים שדודתם מרחמת עליהם יותר וכיון דאם נחמיר להמתין עד כ"ד חודש ע"כ ישא אשה אחרת ויהי' ריעותא ליתומים ולכן י"ל דלא מחמירן בכה"ג מל"פ

והנה מצד שהבעל רוצה ליתן חיובים לפרנס הילד. כבר נודע דבספר יהושיע רצה לסמוך ע"ז משום דהדר פירכת הש"ס יבמות דמ"ב דידי' נמי וכמו דבדידי' ממסמס לי' הכא נמי ימסמס בשביל החיוב. באמת יפה דחו המפורשים דאשה כסיפא לה מילתא לתבוע מבעלה בשביל פרנסת בנה מאיש אחר. ועיין תוס' ב"מ דט"ז. ובש"ך חו"מ סי' ק"ץ. שכתב דבשט"ח לא יוכל לקנות קרקע דלא ס"ד שמא ימחול. וכ' הקצה"ח והנה"מ דדוקא בקידושין דלא ס"ד משום דאף אם ימחול יתחייב מדד"ג מ"מ אשה כסיפא לה מילתא לתבוע מבעלה עיי"ש ובפרט דיפה כתב בנוב"י דדוקא בהא דבי ריש גלותא דלא התחילה להניק וכיון דליכא חשש שמא הדרו בהו לא חל עלה שם מניקת. אבל אם כבר התחילה להניק וגומלתו לא פקע ממנה שם איסור מניקת. וה"ה הכא אף אם נימא דהתחייבת שנותן הבעל מהני י"ל דכ"ז בשלא התחילה להניק דאז יש קצת פוסקים דאף באלמנה אם נתנה מיד למניקת מותר ומצרפין זה אם יש התחייבות