מהר"ש חלק ג קפז

עכ"פ הדבר פשוט דהמכתב משרי השפיטאל בצירוף מכתב הד"ר מיללער בוודאי דמהני ואף דהד"ר הנ"ל מסתמא פסול לעדות מ"מ כבר הבאתי בחידושי שיטת הנמ"י דרשע שאינו דחמס כשר לעדות אשה וכשיטת הקצה"ח בסי' מ"ו וקהלת יעקב להגאון מליסא ז"ל. ובאמת בנה"מ שם סקי"ז כתב להחמיר דחוששין שמא ענ"ב. ונהי דכבר תמה עליו בשו"ת בי"צ דע"א המעיד על מיתתו אסור לישא אותה ושוב ל"ש החשש שמא ענ"ב. אך באמת וי"ל דכיון דקיי"ל בהרגתיו אם ניסת ל"ת שפיר חוששין שמא ענ"ב ויעבור על לכתחילה וכמ"ש הרא"ש פ"ד דכתובות דבקטלנית כיון שאם ניסת ל"ת חשוב בכלל לכשתינשא לאחר. ובאמת בהא דהקשו בתוס' כתובות דכ"ב בהא דתרי ותרי דהא הרגתיו לא תינשא לו והעיר הגרא"ב ז"ל דהא בדיעבד לית ועיין במנ"ח מיש בזה י"ל דהתוס' ס"ל כשיטת הלח"מ פ"ד מיבום דתרי פסולי לכתחילה גם בדיעבד תצא א"כ הכא כיון דלכתחילה לא תינשא למי שבא להעיד על מיתתו והכא יש הכחשה דתרי ותרי דג"כ אסורה להינשא לכתחילה מחשש לעז בכה"ג י"ל דגם בדיעבד תצא ועי' תוס' גיטין ד"ג ע"ב ד"ה כתב בכת"י דמשמע מדבריהם דגם בתרי פסולי לכתחילה ל"ת עיי"ש עכ"פ מכל הנ"ל י"ל דעדות של הד"ר מיללער חזי לאיצטרופי ובפרט די"ל דהד"ר מיללער ג"כ כתב מכתבו במסל"ת. פ"כ לדינא כיון שבא מכתב מהבעל שהולך לשפיטאל ובא אח"כ מכתב משרי השפיטאל וגם מהד"ר מיללער בוודאי דיש הוכחה ברורה להתיר וגם אחרי שכבר עבר קרוב לשנה והי' איש נכבד והי' לו תמיד שלום עם אשתו בוודאי לא הי' מרחיק א"ע מאשתו זמן רב ע"כ לדעתי תראה להמתין עד שיעבור שנה תמימה מיום דען 2. אקטאבער וכמ"ש בשו"ת טוטו"ד דאחר יב"ח יש הוכחה שמת. ואז ההיתר ברור ותצטרף לזה עוד רב מובהק אז גם אנכי מצטרף להתיר אשה זו להינשא לכל גבר והש"י יצילני משגיאות: באעה"ח יום ג' נשא תר"פ קאשוי. אביך דו"ש הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סימן קכ"א. להרב המאוה"ג מו"ה ישראל ברודי נ"י מוצד"ק מיהאלוויטץ

בדבר שאלתו נידון כלים המצופים גלייז אי מועיל הגעלה לפסח רבו בזה המחמירים והמקילים והרבה מפורשים כ' להקל בכל השנה משום דנוטל"פ מותר בדיעבד וגם יש ס' נגד מעט הבלוע הנבלע בהציפוי אבל בפסח יש לאסור דהוי במשהו וגם נוטל"פ אוסר בפסח אבל עכ"פ רבו המקילין דגם בפסח מעיקר הדין נוטל"פ מותר ורק המנהג להחמיר וכשיש עוד ס' להתיר חשוב ס"ס כמ"ש הח"י סי' תנ"ב דבלא בלע רק בכ"ש מתירין בנשתמש בו בפסח אף בלי הגעלה דחשיב ס"ס דשמא נוטל"פ מותר בפסח ושמא כ"ש אינו בולע ובש"ע של התניא מסיק דאף אם בלע גם בכ"ר אך רוב תשמישו הוא בכ"ש והוא כבר אביי מהבליעה דכ"ר ונשתמש בו בפסח בלי שום הגעלה דאפ"ה מותר מטעם ס"ס שמא נוטל"פ מותר בפסח ושמא אזלינן בתר רוב תשמישו וכ"ש אינו בולע וכתבתי בספרי ח"א סי' י"ט אף דנהי דהס' שמא נוטל"פ מותר בפסח מתיר לגמרי אבל בצד ס' השני יש ס"ס לאיסור שמא חוששין גם למיעוט תשמיש ושמא כ"ש בולע וזה ל"ח ס"ס כמ"ש התוספת כתובות ד"ט ע"ב ובפ"י שם מ"מ כיון דשיטת המתירין נוטל"פ בפסח הוא עיקר לכך מצרפין ס' השני אף שיש בו שני צדדים לאיסור ה"ה הכא נהי דאנן מחמירין בנוטל"פ בפסח מ"מ כל שיש סברא שכבר יצא הבליעה, פ"י הגעלה קליש ליה איסורו וחשוב כעין ס"ס להתיר הגם שי"ל דהוי נגד חזקה דעכ"פ הי' בהכלי בליעה בבירור רק הס' שמא יצא וא"כ נהי שכ' בטו"ז וש"ך יו"ד סי' צ"ט דהיכי דאפשר להפריד האיסור לא נקרא שם איסור על הכלי מ"מ חשוב חזקה דעד עכשיו הי' בה בליעה עכ"פ כיון דגם בכלי חרס עכ"פ רוב בליעה יוצא ע"י הגעלה שוב חשוב כאיתרע החזקה כמ"ש התוספות כתובות כ"ג ושוב יש להקל מטעם ס"ס ובפרט ע"י הגעלה ג"פ דמועיל עכ"פ באיסור שאין לו עיקר מה"ת א"כ נהי דהכא עצם איסור חמץ הוא מה"ת. מ"מ נודע מ"ש בלבו"ש בחידושי דינים דאם שימשו ס' איסור בכלי ויש דעה בש"ע להתיר הדבר נהי דיש הכרעה בש"ע דהוא ס' איסור מ"מ מותר להשהות הכלי עד לאחר מעל"ע אף שנולד הס' בד"ת מכ"ש הכא דגם ע"י הגעלה פ"א ג"כ יש ס"ס להתיר שמא נוטל"פ מותר בפסח ושמא יצא ע"י הגעלה דהווי בכלל כלי מתכות ואף שלא נרצה לסמוך ע"ז עכ"פ חשוב בכלל דבר שאין לו עיקר מה"ת כמ"ש הח"מ סי' כ"ח דתרי דרבנן חשוב כאין לו עיקר מה"ת ושוב נוכל לסמוך עכ"פ על הגעלה ג"פ כנלע"ד ברור בס"ד

ב.] ובדבר שאלתו שנמלחו ד' אווזות וג' נמלחו בבירור במלח לחוד אך אווזא הד' יש ס' שמא למלח במלח מעורב עם צוקקער היינו שהי' המלח מונח על הצוקקער ובבירור נתערב מהצוק- קער בתוך המלח אך יש ס' שמא נתפשט המלח בכל מקום או לא והתיכו השומן מכל הד' אווזות ביחד

הנה לפע"ד אף דבחתיכה שנתבשלה בלי מליחה ונתערב בלח בוודאי בעי ס' דאף בנתערב ביבש ולשיטת הרמ"א בטל ברוב אפ"ה אסור לבשלם יחד ובפרט דלשי' הש"ך ז"ל ל"מ רוב אך באמת לשי' הכו"פ וח"ד דם שנבלע בשומן חשוב מב"מ עם השומן וא"כ הוי תרי דרבנן דם שבישלו דרבנן ומב"מ בלח ג"כ מה"ת בטל ברוב שוב כשיש ס' שמא גם באווזא הד' נתפשט המלח כראוי עכ"פ הוי ס' דרבנן והכא ל"ש סברת הנקה"כ לעניין ס' במליחה דחשוב נגד ח"א דשם הוי ס' במעשה המתיר אבל הכא דבבירור נמלח שוב הוי ס' דרבנן ולקולא ובפרט שכבר נתבטל מה"ת ברוב ותרי דרבנן חשוב כמי שאין לו עיקר מה"ת ושוב לשי' השעה"מ והח"ד גם נגד ח"א מותר ע"כ יש להתיר כל השומן וז"ב בס"ד: ג

ג.] ובדבר השאלה באשה שיש לה ווסת ונולד לה חבורה והיא מרגשת בחבורה וא"י לטהר א"ע לבעלה ושני רופאים אומרים שהדם הוא מהמכה וכת"ה חושש לשיטת הש"ך דלבעלה בעי מכה שנדע שמוציא דם לפע"ד באמת שי' הרבה פוסקים להקל אף במכה שא"י אם מוציא דם כנודע משו"ת הרדב"ז ובפרט באשה שא"י ליטהר הובא בסד"ט בשם השבו"י להקל במקום עיגון כמו דמקילין לעניין רדמ"ת ובפרט כפי הנראה לא הי' לה הרגשה ברורה דגם על ידי בדיקת עד נהי די"ל כסבורה הרגשת עד מ"מ הוא רק ס' אם הי' הרגשה כמ"ש הח"ד סי' ק"צ ועיין