מהר"ש חלק ג קפה

שכיח הואיל דלפי נימוסי הממשלה אסור להשאיל או להחליף א"כ עדיף עוד מכלים דלא מושלי דלשי' רוה"פ ל"ח לשאלה ואף להמחמירין הלא רק חשש דרבנן ואף דאכתי יש לחוש דלפעמים כשמפשיטים הבגדים מעליהם לנוח מעט ופתאום צריכים לברוח מפני האויב שבא עליהם פתאום ואז יוכל להיות שהחליפו בגדיהם שלא בכוונה מ"מ לא הוי רק בגדר מיעוט דלא שכיח ואם אנו דנין כעת על איש פרטי בוודאי דא"צ לחוש למילתא דלא שכיח ובפרט די"ל דאף אם אירע שבמקרה נתחלפו בגדיהם וגם הפתקא מ"מ קודם מיתתו בוודאי הי' מגלה זאת בפני אנשים שנתחלף לו הפתקא שלו עם פתקא של איש אחר והי' אומר שמו האמיתי כדי שידעו להתיר את אשתו ושלא יבוא מזה מכשול להתיר אשת חבירו ולשי' התוס' שבועות ד"ל זה מקרי קו"ע מה שהבד"צ יתירו אשה שלא כדת ועובר בלאו דלפ"ע אם אינו מגלה זאת ועי' במלמ"ל פ"א מכלאים ופמ"ג או"ח סי' תמ"ד מיש בזה ובאמת במד"ר פ' נשא מפורש דהב"ד מחויבים להפריש נזיר באם רוצה לשתות יין ונראה דהוא משום ערבות ולפ"ז הי' מקום לומר לשיטת הדג"מ או"ח סי' רע"א דאנשים אינם ערבים בשביל נשים א"כ י"ל דאינו מצוה להפרישה וגם בעכו"ם אינו מצוה להפרישו ואף אי לא נסבור כשי' הש"ך ודג"מ ביו"ד סי' קנ"א מ"מ היינו דוקא בישראל מומר אבל בעכו"ם גמור בוודאי דאינו מצוה להפרישו דליכא חיוב ערבות ולפ"ז י"ל דל"ש לומר שבוודאי הי' מגלה שמו האמיתי כדי שלא להכשיל אשת חבירו הואיל דאינו מצוה להפריש את האשה הואיל דליש ערבות באשה אך באמת מדברי המלמ"ל הנ"ל מוכח להיפוך וחוץ מזה הכא הרי המכשול אינו נוגע דוקא לגבי האשה רק גם לבעל שישא אותה ולגבי הבעל הרי שייך ערבות ושוב יש להעמיד הנפטר בחז"כ שבוודאי הי' מגלה שמו האמיתי קודם מותו כדי שלא יעבור שום איש על איסור א"א ואי דיש לחוש שמא נחלש פתאום ולא הי' לו דעת להגיד מ"מ דבר זה וודאי הוי בכלל מילתא, דלא שכיח בוודאי דא"צ לחוש לזה אף באיסור א"א ובפרט די"ל דאם נרצה להחמיר נצטרך לתלות בב' דברים לחומרא שלא אמר להם שמו וגם שנתחלפו הפתקאות ולהקל סגי לתלות בחד צד או שהגיד להם שמו בעצמו ואף אם לא הגיד להם שמו מ"מ י"ל שלא נתחלפו הפתקאות א"כ פשיטא דיותר יש לתלות בחד צד לקולא מלתלות בשני צדדים להחמיר וכמ"ש בתוס' כתובות דף ע"ו דיותר יש לזכות האשה באחד מב' צדדים או שהי' המומין בבית בעלה או דידע ומחל מלומר שהי' בה המומין עוד קודם שנתארסה ושלא מחל עיי"ש ובפרט בנ"ד דידוע ממכתב בעלה שנחלה סמוך למקום השפיטאל ושהולך לשפיטאל הנ"ל ואם נרצה להחמיר נצטרך לחוש שבא לשפיטאל הנ"ל איש זר ושאיש זר הנ"ל ממש החליף עצמו הפתקא עם בעלה של זו בכה"ג בוודאי דהוי בכלל מילתא דלא שכיח וא"צ לחוש לזה אף באיסור א"א וז"ב בס"ד

והנה כסברא זו דבמידי דל"ש א"צ לחוש אף באיסור א"א יש הרבה לדבר דהנה בהא דשיטת רשי' בשבת דף קמ"ה דהא דעמפ"ע מהני בעדות אשה הוי משום אפקעינהו א"כ י"ל במי שקידש אשה שהיא מחייבי לאוין דקיי"ל דקידושין תופסין וצריכה גט בזה אם יעיד ע"א על מיתת בעלה דלא יועיל לפמ"ש המרדכי פ"ג מקדושין דהא דל"א אפקעינהו במקדש ח"ל משום דחזינן דלא קידש אדעת חכז"ל א"כ יוצמח דבח"ל דל"ש אפקעינהו שוב לא יועיל עדות עמפ"ע על מיחת בעלה וגם י"ל דאף בעד גמור המעיד על מיתת בעלה של ח"ל ג"כ י"ל דל"מ עדותו לפי"מ דמפורש בש"ס דפ"ח דכל נאמנות ע"א הוי רק מכח דייקא וכבר האריכו הפוסקים הנוב"י ובשו"ת רעק"א לחקור דבאשה שכבר זינתה תחת בעלה דאסורה לו ל"ש סברת דייקא עיי"ש ובספרי ח"א סי' צ"ד חקרתי דאכתי י"ל דדייקת כדי שלא תצא גם מן השני אבל עכ"פ העליתי שם דעיקר סברת דייקא כדי שלא תצא מהראשון א"כ בח"ל דבלא"ה אסורה לו שוב י"ל דל"ש דייקא ושוב י"ל דע"א לא מהימן אך באמת לשי' הרשב"א והריטב"א דמה"ת ע"א מהימן אף בלי סברת דייקא מכח דרשא דספרי אבל קם הוא לעדות אשה ורק דבעיית הש"ס הי' לפי דחז"ל הי' להם להחמיר באיסור א"א והא דלא החמירו חז"ל הוא רק מכח סברת דייקא א"כ במלחמה דליש דייקא שפיר עכ"פ מדרבנן לא מהני ע"א במלחמה עיי"ש ולפ"ז י"ל לפמ"ש הפוסקים דנהי דמילתא דלא שכיח לא גזרו רבנן מ"מ עכ"פ גם מילתא דל"ש לא הוציאו מכלל התקנה א"כ י"ל דבאמת באשה שהיא ח"ל שפיר ל"ש דייקא כיון דבלא"ה אסורה לו ואפ"ה ע"א נאמן במיתתו הואיל דמה"ת ע"א נאמן אף בלי דייקא ורק שהי' להם לחז"ל להחמיר וא"כ י"ל בקידושי ח"ל דהוי לא שכיח לא גזרו רבנן והניחו על ד"ת אך אי לא הי' שייך כלל סברת דייקא בשום מקום ושוב הי' חז"ל מחמירין שלא יועיל ע"א בעדות אשה אז גם בחיל לא הי' מועיל ע"א אף דח"ל הוי מילתא דלא שכיח מ"מ כשעשו חז"ל תקנה בכל מקום לא הוציאו מהתקנה גם מילתא דלא שכיח אבל לפי האמת דבקדושי היתר שייך סברת דייקא ושוב לא החמירו חכז"ל בשום מקום שלא יועיל עדות ע"א ורק שתרצה להחמיר דוקא בח"ל הואיל דבזה ל"ש דייקא לענין זה לחוד שפיר י"ל כיון דח"ל הוי מילתא דלא שכיח לא עשו בו רבנן תקנה בפני עצמו ושפיר גם בח"ל י"ל דמועיל עדות ע"א וז"ב

ובאמת י"ל דגם רש"י בשבת דקמ"ה הנ"ל מודה די"ל דמה"ת ע"א נאמן בעדות אשה או מכח דרשת הספרי הנ"ל או מכח מדעל"ג והא דנקט רש"י משום אפקעינהו הוא רק לתרץ מדוע לא החמירו חז"ל ולזה כ' רש"י דהא דלא החמירו חז"ל הוי מכח אפקעינהו אבל באמת מה"ת בלא"ה נאמן או מכח דרשת הספרי או מכח מדעל"ג היינו להסוברים דגם בעמפ"ע שייך סברת מדעל"ג יצא דדבר זה אי ע"א מהני באשה שהיא מח"ל תלוי בזה דא"כ דמה"ת ע"א נאמן אף בלי סברת דייקא וסברת דייקא הוי רק לענין שלא יגזרו רבנן איסור שפיר י"ל דבח"ל דהוי מידי דלא שכיח לא גזרו רבנן אבל להסוברים. דכל נאמנות ע"א הוא רק מכח סברת דייקא ושוב בח"ל דל"ש דייקא דבלא"ה אסורה לו שפיר לא מהני ע"א וז"ב

והנה לכאורה הי' מקום לחקור לפי סברת המרדכי הנ"ל במי שקדש אשה שהיא ח"ל ושלח לה גט ע"י שליח דבזה יועיל ביטול אף שלא בפני השליח דבאמת מה"ת בטלו מבוטל ורק הא דבטלו אינו מבוטל מפורש בגיטין דל"ג משום די"ל אפקעינהו א"כ הכא דחזינן דלא קידש אדעת חז"ל ושוב ל"ש אפקעינהו ושוב י"ל דבטל הגט אך לכאורה י"ל דבח"ל כיון דמוכרח לגרשה דאסור לדור עמה מה"ת עי' בתוס' זבחים ד"ב שנסתפקו בזה וכיון דנימא דמוכרח לגרשה שוב מינוי השליחות חשוב כמעשה ול"מ הביטול כלל וכסברת הכ"מ בשם מהר"י קורקוס פ"ד מתרומות דבתרומה הואיל דמוכרח לתרום ל"מ ביטול השליחות ובזה כ' האחרונים בישוב קושית התוס' גיטין דל"ג דבא"א שזינתה אפשר לשלוח לה הגט ולבטלו שלא