מהר"ש חלק ג קפד

דא"נ דטאבאלאציאהן הוי כגבה א"כ בע"ח מאוחר שקדם וגבה מהני ונהי דנימא דטאבאלאציאהן ל"ח כגבה אבל עכ"פ אין להראשון יותר זכות מבע"ח השני כמ"ש הח"ס ובפרט הכא דלא קיבל מעות משותף הב'

אך באמת י"ל דהכא בחלוקת שותפין י"ל, דמהני שטר חלוקה אף שלא נכתב בטאבאלאציאהן דבשלמא בקנין דצריך ליתן מעות י"ל דלא ס"ד אב בחלוקת שותפין י"ל דלא שייך הסברא דלא ס"ד ועיין בחו"מ סי' ס"ו שהביא השיך שי' המהרשד"ם דבשותפין שחלקו בשטרות ל"צ כומ"ס והש"ך דחה דבריו אבל עכ"פ י"ל דבחלוקה בקרקע דבאמת אי הי' אמרינן יש ברירה הוי אמרינן דזה חלקו משעה ראשונה ורק משום דאמרינן א"ב חשוב כלוקח. והראי' שיש שיטת הרבה פוסקים דכיון דרק מספק אמרינן א"ב אמרינן דרק מס' צריך להחזיר לקיים מצות יובל אבל החלוקה אינו בטל ובחי' הארכתי בזה. ועיי' בנדרים דף מ"ו דבחצר שיש בו דין חלוקה אם א' מהשותפין אסר חלקו על חבירו דחבירו אסור ליכנוס להחצר משום דא"ב ורק לאחר שחלקו דעת הרמב"ם ז"ל דמותר לכנוס דאדעתא דהכא נשתתפו שלא יוכל לאסור עליו אחר חלוקה א"כ הכא דעשו חלוקה וא"כ א"נ די"ב שוב הוי שלו למפרע ורק נהי דאמרינן מס' דהוי כלוקח ג"כ. אבל עכ"פ י"ל דבזה ל"ב שיהי' נעשה ע"ז טאבאלאציאהן רק דמהני בזה קנין שהיא עפ"י ד"ת א"כ אם באמת נגמר החלוקה עפ"י ד"ת באוהי"מ י"ל דל"ש בזה לס"ד וא"כ כיון דמה"ת עכ"פ מהני חלוקה גם עפ"י ב"ד ורק דמטעם לא ס"ד קאתינן עלה והכא י"ל דהוי ס' בדרבנן דשמא אמרינן י"ב ול"צ כלל לקנות מן השני רק דזה חלקו משעה ראשונה וא"כ שפיר מהני החלוקה א"כ הי' בטל שיעבודו של השני דלא יוכל לחול שיעבודו על דבר שאינו של הלוה שלו ופשיטא דאחין שחלקו למ"ד י"ב לא יוכל בע"ח של האח הראשון לטרוף מחלקו של השני אף שלא חלקו רק אחר שלוה דכיון דאמרינן י"ב א"כ זה אינו כלל שיעבודו א"כ ה"נ הי' מקום לומר כן אך באמת נראה שהשותף הב' ידע ממה שעשתה הקאססא טאבאלאציאהן על הבית דהא הדרך להודיע מטאבאלאציאהן לכל השייכים לזה א"כ ידע והסכים שיחול שיעבוד הקאססא על כל הבית א"כ שפיר חל השיעבוד כללו של דבר אם יתברר לב"ד שהשותף הב' לא ידע כלל מההלואה של הקאססא ומהטאבעלאציאהן א"כ בכה"ג אם באמת כבר נגמר הקנין על החלוקה י"ל דלא יוכל שיעבוד של הקאססא לבטל החלוקה שנעשה עפ"י ד"ת ואם כפי הנראה ידע מזה א"כ שיעבוד הקאססא קיים על כל הבית ויש בזה הרבה להאריך ואכ"מ: באעה"ח אור ליום ג' האזינו תרס"ה ראדמישלא. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סימן קכ. לבני הרב הה"ג כש"ת מי חיים שליט"א

בדבר השאלה באשת ר' מענדיל קנאבלער מכפר קאווענטשים שפעם א' השיגה מכתב מבעלה שהי' עומד בשדי המלחמה סמוך לאטליא וכתוב בו שהוא חולה והולך לבית החולים והמכתב הי' נכתב ביום דען 5. אקטאבער 1918 ואח"כ בא לה מכתב משרי הבית החולים עם חותם שלהם איך שבעלה מענדיל קנאבלער מקאווענטשים מחוז מיעלעץ מדינת גאליציע מת שמה ביום דען 11. אקטאבער גם השיגה מכתב מהשפיטאל וחתום עליו ד"ר מיללער וכותב שהוא יהודי ובו כתב ג"כ שבעלה הנ"ל מת ביום הנ"ל וכתב שם בעלה ושם כינוי ושם מקומו ומקום המחוז הכל כפי שכתבו שרי השפיטאל וגם כתב ששהה ששה ימים בשפיטאל והוא מכוון ממש למכתב בעלה שכתב לה ביום דען 5. אקטאבער לבית החולים זה תורף השאלה

והנה לכאורה אי נימא דעדות של הד"ר הנ"ל הוא עדות מספיק א"כ יש לנו שמו ושם כינוי דלשי' כמ"פ חשוב כשם אביו והכא דיש ג"כ שם עירו בוודאי דמהני וכמ"ש בספרי ח"א סי' ע"א ובפרט דהיכי דיש אומדנות סגי בשמו ושם עירו לחוד ובפרט דכיון שכתב לה שהולך לבית החולים א"כ י"ל דדמי לעובדא דהרא"ש במכלף בן מלל דמתיר ע"י שמו ושם עירו לחוד ועין שו"ת פרשת מרדכי סי' כ"ה וסי' כ"ו ונהי דנ"ד לא דמי לעובדא דפר"מ הנ"ל דשם ידעינן בבירור שכבר קי' בבית החולים איש הלז שפיר ל"ח שמא הוא הלך למקום אחר ואיש אחר ששמו ושם אביו שוים בא לשם ומת אבל הכא אכתי לא ידעינן כלל שבא להשפיטאל אך באמת נהי דל"ד נ"ד להא דהפר"מ אבל עכ"פ דמי לעובדא דהרא"ש ומהני שמו ושם אביו או שמו ושם עירו ומכ"ש הכא שיש שמו ושם כינוי ושם עירו ושם המחוז דוודאי מהני ובפרט אחרי דבכפר הנ"ל לא הי' בנמצא איש ששמו ושם כינוי שוים ולא נחסר בכפר הנ"ל שום איש יהודי בוודאי דמועיל אך יש לחשוש שמא לא אמר הנפטר ששמו כך רק שרשמו שמו מחמת שמצאו עליו אחרי מיתתו הפתקא ועל הפתקא שוב יש לחוש שמא בעלה ברח והאיש שמצאו עליו פתקא זו הי' ע"י שבעלה של זו החלוף עצמו עם הפתקא של איש אחר או שהחליפו מלבושיהם ושכחו גם הפתקא והנה באם הנפטר בעצמו אומר ששמו כך כבר הבאתי בספרי ח"א סי' נ"א וסי' ע"א דשיטת כמ"פ דרק מכח קולת עגונה מועיל הזכרת שמו מפי עצמו כמ"ש בשו"ת בית אפרים בשם מהריב"ל ובשו"ת מהר"ם לובלין כתב דהוא מתורת נאמנות והנ"מ בין הטעמים באם ליכא רק ע"א המעיד על מיתתו וששמע שם המת מסי עצמו או בעכו"ם מסל"ת דלפי הטעם דרק משום קולת עגונה נאמן המת על שמו א"כ הכא דצריכין לצרף גם קולת עגונה לענין נאמנות העד א"כ י"ל דכיון דקולת עגונה הוא רק משום חזקת דייקא א"כ כבר כ' בתוס' כתובות דף ע"ו דחזקה לא יוכל לפעול שני פעולת בהדי הדדי א"כ לא יוכל קולת העגונה לפעול שיועיל נאמנות פ"א וגם שיועיל הזכרת שמו מפי המת בעצמו ובפרט דאי נימא דנאמנות ע"א הוי רק מכח מלתא דעבידא לגלוי והכא ל"ח מדע"ל דאף אם יבא הבעל יוכל העד להתנצל שהבעל שינה שמו במכוון כדי לקלקלה ושוב ע"א לא מהימן אבל להסוברים דהזכרת שמו מפי עצמו מהני מתורת נאמנות וא"צ לבא בזה לקולת עגונה כיון דאכתי בשעה זו עדיין אין הדבר נוגע נגד חא"א ודמי לדברי הרי"ף בהאי דפלוני אחוה דמיתנא כנודע ושוב לטעם זה גם בע"א או בעכו"ם מסל"ת המעיד ששמע מפי המת שכך שמו ג"כ מהני וז"ב אך בנ"ד יש לחוש שמא לא שמעו מפיו בעצמו שמו רק שסמכו עצמם על הפתקא ועל הפתקא הרי כבר כתבתי שיש חשש אחלופי אך באמת כבר כתבתי בחידושי דגם על הפתקא החשש שאלה וחשש אחלופי לא