מהר"ש חלק ג קפא

בנהרג ובאמת בפ"ת הביא בשם הרדב"ז די"ל בג' אנשים דהוי וודאי קטלנית גם במת בדבר יש להחמיר והנה גם בעלה השני שהי' בן ס"ט שנים הנה בב"ש כ' דבזקן י"ל דל"ח קטלנית ובח"ס כ' דיותר מבן שבעים חשוב זקן לענין זה וראיתי בהג"ה חכמת שלמה דקודם שהוא בן שמונים כיון דהדין דבשולח גט נותן בחזקת שהוא קיים ע"כ דל"ח זקן אבל ביותר משמונים דחוששין שמא מת ע"כ דהוי דבר שכיח שימות שוב ל"ח קטלנית באמת דבריו צ"ע דמפורש בתוס' יומא דף נ"ה דגם בזקן שהגיע לגבורות רק מפני חומר א"א חוששין למיתה א"כ ע"כ דהוא רק חומרא דרבנן א"כ שוב א"א לצמוח מזה קולא לענין סכנה ובאמת י"ל לפמ"ש בטו"ז יו"ד סי' שצ"ז דבחזקת חי נהי דחשוב חזקה מ"מ כיון דהוי בכלל חזקה העשוי להשתנות א"כ כשמת לפנינו שוב מחזקינן ריעותא אלמפרע. ובנו"ב כ' דהיכא דעכ"פ נולד ריעותא בחזקה קמייתא קודם שראינו השתנות שוב אם נשתנה אח"כ הדבר מחזקינן בוודאי הריעותא על למפרע א"כ שפיר י"ל כדברי הג' הנ"ל, דאחר פ' כיון דעכ"פ חוששין מדרבנן שמא כבר מת ומחמירין לענין הגט א"כ נהי דמה"ת אכתי מוקמינן אחזקת חי עכ"פ כשמת באמת שוב מחזקינן דוודאי מת מחמת זקנה שוב ל"ח קטלנית דיותר יש לתלות דזיקנה גרם לו המיתה מלומר דמעיינה גרם דזה הוי נגד רובא דעלמא דרוב נשים אין גורמין מיתה לבעליהן אבל קודם פ' דכ"ז שלא ראינו שמת ל"ח אף לענין איסור א"א ע"כ דאין לנו שום ספק דזיקנה גרם לו המיתה א"כ גם בראינו שמת יש יותר לתלות דמעיינה גרם

אך באמת י"ל להיפוך דאף דכ"ז שלא ראינו שמת לא חיישינן אף מדרבנן דחזקת חי חשוב בירור אבל במת אף אם אינו בן פ' מ"מ כיון דרוב אנשים בעו"ה מתים בפחות מבן פ' א"כ יותר יש לתלות דמת בסיבה הטבעית עכ"פ גם לשי' הח"ס בפחות מבן שבעים ל"ח זקן לענין איסור קטלנית אך באמת בשו"ת בית יצחק חאה"ע סי' מ"ה דעתו להקל אף בפחות מבן שבעים אם כבר הוא יותר מבן ס' עיי"ש שכתב בהא דאביי שם כבר מתו שני בעלים קודם שנשאה אביי א"כ כשמת אביי אמ"ל דהיתה עוד קטלנית מקודם ודוקא לצרף מיתת הזקן יותר מבן ס' לא מצרפין אבל אם כבר הי' לה ב' אנשים מקודם נהי דמי שמקיל כרשב"ג אין מוחין בידו מלישא אותה עכ"פ כשמת אח"כ אמרינן אמ"ל דהיתה עוד קטלנית מקודם וכמ"ש הש"ך יו"ד סי' קפ"ז דבראתה ג"פ מחמת תשמיש ובדקה בשפופרת ולא ראתה ואח"כ שימשה פ"א וראתה שוב חשובה מוחזקת ברדמ"ת דנתגלה שלא הי' רפואה ברורה ועיין שו"ת מהרש"ם ח"ב סי' קמ"א שמקיל ג"כ ביותר מבן ס' דל"ח קטלנית יצא דבנ"ד שהשני הי' זקן וא"כ א"נ דבזקן לא שייך דין קטלנית ביותר מבן ס' א"כ שוב גם אם ניתלו דהראשון והג' מתו מחמת מעיינה מ"מ לא חשיבה קטלנית כמ"ש הפוסקים דבעי שיהי' רצופים וכמו ברדמ"ת דאם הי' ביאה של היתר בנתים דל"ח רדמ"ת א"כ שוב יש לסמוך דביותר מבן ס' ל"ח קטלנית אבל אכתי י"ל להיפוך דדוקא אם גם לא ניתלו בזיקנה בפחות מבן שבעים אכתי לא יהי' רק ב' אנשים א"כ יש ספק שמא קיי"ל כרשב"ג לכך יש לסמוך דביותר מששים חשוב זקן אבל הכא לשי' הח"ס דבפחות מבן שבעים ל"ח זקן א"כ גם לרשב"ג חשיבה קטלנית א"כ י"ל דלא ניקיל בפחות מבן שבעים אך באמת בכל אחד מהאנשים יש במה לתלות הראשון נהרג ר"ל וליכא חשש למ"ד מעיין גורם ובב' יש לתלות דחשוב זקן כשהוא יותר מבן ס' ובג' יש לתלות דמת מחמת חולה שהי' לו קודם הנישואין ועיין בספרי ח"ב סי' נ' שהבאתי שיטת כמ"פ המקילין באיש שהי' חולה קודם הנישואין והבאתי משו"ת בית שלמה שהביא מש"ס דנדה ס"ו דשימשה סמוך לווסתה תולין בווסת וכתבתי דרק לענין רדמ"ת דרבנן מקילין לתלות בווסתה וגם עפ"י שי' הרז"ה דקביעות ווסת ל"ח רק בדבר ברור וא"כ רדמ"ת דהוא מטעם ווסת התשמיש א"כ כשיש לתלות בווסתה הקדום ל"ח דבר ברור עכ"פ שי' רוב הפוסקים דיש לתלות בחולי בעלה שהי' לו קודם הנישואין וגם שיטת הנוצר חסד דביש לה בנים ל"ח קטלנית עכ"פ שיטת רוב הפוסקים להקל באם הבעל הי' חולה ושם בשו"ת בי"צ מצרף שי' הנוצר חסד עכ"פ נהי דאם כבר מתו ג' בעלים קשה להקל מ"מ כיון דבכל אחד יש במה לתלות הראשון נהרג והי' לו בן ממנו והב' י"ל דחשוב זקן והג' יש לחלות בחליו הקודם א"כ בכה"ג מי שרוצה לישא אותה והוא דבר מצוה לפרנס אלמנה עניי' אף דבשביל זה אין להקל שום קולא מ"מ עכ"פ חזי לאיצטרופי לכל הנ"ל ע"כ מי שאינו מקפיד אין למחות בידו והח"ס צירף להיתר בנחשדת שם הוי כמשדלת בדברים וחשוב הצלת רבים מעבירה כמ"ש התוס' גיטין ל"ח אבל בנ"ד ל"ש זה עכ"פ לדינא יש להתיר בנ"ד: באעה"ח אור יום ו' עש"ק מ"ג למב"י תרפ"ב לפ"ק קאשוי. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סימן קי"ח. להרב הה"ג מ' משה טענינבוים האב"ד מילדוי נ"י

בדבר שאלתו בנשחט ביום ד' בר אווזא ונתבשלה ושימשו בכלים והשומן שהי' מבר אווזא הנ"ל עירבו בתוך שאר שומן שהי' רוב נגד השומן מבר אווזא הנ"ל. ואח"ז ביום ה' נשחטו עוד שני בר אווזות ונתערבו ג' הקורקבנין היינו שנשאר קורקבן מהבר אווזא שנשחט ביום ד' ונתערב בתוך שני הקורקבנין שהי' מבר אווזות שנשחטו ביום ה' והי' הרבה שומן על הקורקבנין. ואחר שנפתח קורקבן אחד והסירו את השומן ראו מבפנים שיש בהקורקבין נקב בפנים אך לא מצאו שום מחט וניכר שבא ע"י חולי אך לא הי' אפשר לבודקו אם לא ניקב מעבר לעבר כי האשה עסקה הרבה במקום הנ"ל ויש לתלות שניקב ביד האשה מעל"ע גם הי' הרבה שומן על מקום הנקב והבר אווזא אינו מפוטם רק הוא שומן הבא מתולדה. ויש הוכחה שהקורקבן הטריפה הוא מבר אווזא שנאכל כבר היינו כמפורש בסי' ק"א. ושם מפורש דקשה לסמוך על זה להתיר, רק במקום שיש עוד צד להקל מצרפין. ועתה יש ספק שמא הקורקבן הטריפה הוא מב' בר אווזות שנשחטו ביום ה' וא"כ ב' האווזות הם טריפה כדין חד שנתערב בחד. ושמא האווזא הראשונה הי' טריפה. ויש חשש על השומן שעירבו לשאר השומן גם יש חשש על הכלים שנשתמשו זה תורף השאלה בקצרה

הנה בגוף הדין אם נחשוב הקורקבן הזה לוודאי טריפה א"כ יש חשש על השומן. גם על שני בר אווזות שמא הטריפה הוא אחד מהם. ואף שיש על כל אחד ס"ס שמא ליכא כלל איסור בב'