מהר"ש חלק ג קפ

בהשגחת כהדר"ג. כי כן דעת רוב הפוסקים דתקנת הקהל חל אף במידי דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי ואף להחולקים בזה. מ"מ כתב מרן זי"ע בשו"ת ד"ח דעכ"פ מצד המנהג יכולין לתקן ומכ"ש במידי שהוא למיגדר מילתא. ובפרט הרב דמתא שיש לו יותר כח מט"ה כמפורש בחו"מ סי' רל"א ועי' תשו' ח"ס יו"ד סימן ה'

וא"כ פשיטא דאם הרב עושה תקנה למיגדר מילתא חלילה לשום איש למרות בו. ומפורש ביו"ד רכ"ח דהנשבע שלא לכנוס בתקנת הקהל דלא חל השבועה ובט"ז שם כתב דאם התקנה למיגדר מילתא הוי שבועת שוא וא"י כלל להתיר שבועתו. מכ"ש בעניני מצות שצריך השגחה יתירה בוודאי יוכל הרב לאסור המצות שנאפו שלא בהשגחתו. ואך למותר להרבות בדברים בזה. כללו של דבר אני מצטרף א"ע להגיד דעתי שכל המצות הנאפים בלי השגחת הרב דמתא המפורסים לת"ח וירא ד' ואם יכריז איסור עליהם בוודאי חלילה לשום איש ישראל לאוכלם בחג הפסח והפסד מצוה חשוב כהפסד ממון כמ"ש בתוספת פסחים דף מ"א ובפרט בל"ת מחויב לבזבז ממונו כמפורש בש"ע. אקוה כי היראים דאנשי קהלתו ישמעו לדבריו ויאכלו רק המצות שנאפים בהשגחת כהדר"ג ואז יאכלו ענוים וישבעו: באעה"ח ועש"ק תזריע תרס"ח ראדמישלא. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סימן קט"ז. להרב הה"ג מו"ה יעקב שלום קליין כעת אבד"ק האלמין שליט"א

בדבר עגונה שבעלה צוה לסופר לכתוב גט וליתנו ליד שליח להולכה ומינה ג"כ עידי חתימה ובכתב הרשאה לא נכתב מי המה העידי חתימה ונשכח הדבר מי המה העידי חתימה אי יש להתיר ליתן הגט בעידי מסירה לחוד

הנה באמת קיי"ל דגט כשר בדיעבד אף בלי עידי חתימה כמפורש בש"ע סי' קל"ג אם מסרו בעידי מסירה בלי עידי חתימה כשר. אך עיקר החשש משום דבגט ע"י שליח חמור טפי כמפורש בסי' קמ"א סעיף י"ב. וחוץ לזה מפורש בפת"ש סק"ג דאדרבה כיון שמינה גם עידי חתימה וכיון דמצד תיקן עולם צריך להיות עידי חתימה א"כ יש קפידא דהבעל ואם יתנו בלי עידי חתימה יהי' שינוי מציווה בעלה ובטל השליחות ואף לשי' הפוסקים דל"ב שליחות בכתיבה עכ"פ אם נכתב שלא בציווי הבעל הוי כשלא נכתב לשמה והנה באמת בשו"ת ברית אברהם הובא שם בפת"ש דעתו להקל דאם לא הי' השינוי בדבר המעכב מה"ת עכ"פ הגט כשר. וחוץ לזה נלע"ד דאף אם נימא כשי' המשכנות יעקב דזה חשוב שינוי ובטל כל השליחות זה רק אם הי' משנים בכוונה מציווי הבעל אז י"ל דהבעל הקפיד שלא ישונה דבר מכפי אשר ציווה אבל הכא דמחמת שכחה לא יוכלו לקיים דבריו א"כ יש אומדנא גדולה שאם הי' עולה על דעתו שישכחו מי המה העידי חתימה הי' מסכים לסדר הגט אף בלי עידי חתימה דהא עיקר כוונתו הי' למען לא תשאר עגונה וא"כ שפיר י"ל דהבעל אינו מקפיד ע"ז ושוב והי' הגט כשר בדיעבד ומצינו דאומדנא גדולה מהני אף בדבר התלוי בדעת שניהם כנודע מהא דהמירה אחות המשודכת דכ' הרא"ש דהקשר בטל. ועיין שו"ת אגרא רמא סימן א' באי שעשה שליח למסור חמצו והשליח התנה תנאי שעי"ז גרע הקנין וכתב דל"מ תנאי של השליח לבטל הקנין דלא עשאו שליח רק למכור אבל לא לגרע כח המכירה ועפ"י סברת הרשב"א קידושין כ"ג דל"א יד עבד כיד רבו רק לזכות האדון אבל לא לחובתו. ואי די"ל כיון דהשליח שינה מציווי המשלח כל השליחות בטל ע"ז אמרינן משום דניחא לי' שלא יעבור בב"י מסכים שגם אם ישנה השליח באיזה דבר אפ"ה לא יתבטל עיקר שליחתו עיי"ש ה"ה הכא כיון דניחא לו שיתנו לה הגט כדי שלא תשאר עגונה א"כ מסכים שגם אם ישנה השליח באיזה דבר אפ"ה לא יתבטל עיקר שליחתו ליתן הגט ובפרט שהשינוי הוא מחמת אונס בוודאי אמדינן לי' לדעתו שלא רצה לחזור מגוף השליחות. ונודע סברת הט"ז סי' של"א דמחמת ניחותא דמצוה אמרינן אמ"ל. א"כ לענ"ד י"ל דשפיר מותר ליתן הגט בעידי מסירה לחוד

ובפרט שיש לה מכתב תעודה מהרוטין-קרייץ שבעלה מת. ונהי דקשה לסמוך על זה כאשר כבר הארכתי בכמה תשובות. אף שנדפס כעת תשובת ש"ב הגאון המפורסים ר' יוסף ענגיל זלה"ה להתיר ע"י תעודות ערכאות. אך באמת קשה לסמוך על זה. אך יען שכבר עברו כמה שנים ולא נודע ממנו א"כ קרוב הדבר שמת כמ"ש הח"ס דעכשיו יש בי דואר קבוע. ועכ"פ י"ל דמה"ת וודאי מהני ע"י מכתב ערכאות בצירוף שכבר עברו כמה שנים ועכ"פ אם ניסת לא תצא. א"כ לענין חשש דרבנן שפיר נוכל לסמוך על סברת הנ"ל וליתן לה הגט בעידי מסירה לחוד. ואח"כ תחלוץ. ואז בוודאי תהי' מותרת מצד תעודות הערכאות שמת וליתר שאת יועיל הגט כנלע"ד ברור להלכה בס"ד והשי"ת יצלינו משגיאות: באעה"ח א' תצא תרפ"ב קאשוי. הק' שמואל עגניל חופ"ק הנ"ל. סימן קי"ז. להרב המה"ג חו"פ מו"ה אשר זעליג גרינ- צווייג נ"י אבד"ק דא לה א

בדבר שאלתו אשה אחת שהי' לה ג' אנשים ר"ל ועם הראשון הי' לה בן והראשון נהרג והשני מת כשהי' בן ס"ט שנים והג' לא הי' בבריאות כשנשאה והיא אשה עני' ואחד רוצה לישא אותה ואינו מפחד אי מחוייבים למחות בו מלישא אותה

והנה באמת יפה הביא כת"ה דברי הרמ"א דבנהרג ליכא איסור קטלנית וכת"ה כ' הטעם למ"ד מעיין גורם א"כ זה רק במת מחמת חולי י"ל דמעיין שלה גרם החולי אבל למ"ד מזל גורם א"כ גם בנהרג יש לאסור ועפי"ז י"ל לפמ"ש הפוסקים דבג' אנשים יש לחוש אף למ"ד מזל גרם א"כ בג' אנשים יש לחוש אף במת ע"י הריגה ובפרט דבב' אנשים דרק מס' מחמירין כרבי א"כ היכא דיש לתלות שמת לא ע"י סיבת מעיינה יש ס"ס להתיר ואף שכ' הפמ"ג או"ח דבסכנה י"ל דגם ס"ס ל"מ מ"מ הכא ל"ח סכנה ברורה דאם ניסת ל"ת שוב מהני ס"ס ונודע שיטת הנמ"י דבכל מילי ד"ת מחמירין כרבי עיין תב"ש סימן ק"ל ובבכור שור בסופו ולפ"ז בג' אנשים יש לחוש גם