מהר"ש חלק ג קפב

האווזות היינו שהראשונה הי' טריפה. וגם אם הטריפות הוא באחד מהם מ"מ שמא זה הוא הכשר. אך באמת ל"ח ס"ס דחד בחד חשוב כגופו של איסור וכמפורש בש"ך דספק טריפה שנתערב חד בחד דאסור דחשוב איקבע איסורא וה"ה הכא כיון דעכ"פ א"א להתיר לאכול את שניהם דאז יהי' כאוכל ספק איסור תורה שוב גם לאכול אחד מהם אסור. ובפרט דהוי כעין ס"ס דסתרי דאם נרצה להתיר הבר אווזות נצטרך לאסור השומן. ואם נרצה להתיר השומן מטעם דמה"ת בטל ברוב ויש ספק שמח השומן הי' מבר אווזא הכשירה והוי ספק דרבנן היינו ס"ט שנפל לתבשיל ויש רוב להיתר ולא נודע עד אחר שנתערב דבכה"ג מתירן ספק דרבנן ע"י גילגול. אבל אם נרצה להתיר השומן שוב צריכן לאסור הבר אווזות והוי ספק דסתרי אהדדי וא"א להקל כלל ועיין באו"ח סימן תס"ז לענין שאכל בשר ומצה ובפיו הרגיש חטה וספק אם הי' במצה או בבשר דאם הבשר ניתן בכלי זה כשהי' צונן וא"כ גם אם הי' נמצא על הבשר אפ"ה הי' כשר דאין מחזיקן ריעותא ממקום למקום ושוב יש להתיר גם המצה מכח ספק דרבנן להקל אבל אם נפל הבשר על כלי זו בעודו רותח וא"כ כשהי' נמצא על הבשר הי' אסור דהא מחזיקן ריעותא מזמן לזמן. ואף די"ל לענין הבשר סד"ר לקולא היינו שמא הי' במצה. מ"מ אם נרצה להתיר הבשר נצטרך לאסור המצה ואם נרצה להתיר המצה נצטרך לאסור הבשר שוב א"א להקל ומקורו מדברי התוס' ביצה די"ד דגם בספק דרבנן מ"מ א"א להקל בספק דסתרן אהדדי ועיין תוספת ב"ק די"א

אך באמת גם הקורקבן שנמצא בו הריעותא עכ"פ ל"ח בכלל וודאי טריפה כיון שלא הי' אפשר לבודקו אם ניקב מעל"ע ואף בניקב ע"י מחט לשיטת הש"ך ז"ל אם לא בדקו אחר נקב מעל"ע כשר ואף להנ"ז המחמיר וכן דעת התב"ש דבדיקה אחר נקב מעל"ע מעכב מ"מ עכ"פ ל"ח רק ס' טריפה א"כ שוב כשדנין על השומן המעורב אף אם וודאי נתערב בו השומן מהבר אווזא הס' טריפה אפ"ה יהי' מותר מטעם ס' דרבנן לקולא כיון שלא נודע הספק רק אחר שנתערב וא"כ שוב יש להתיר הב' בר אווזות הנשארים מטעם ס"ס שמא ליכא כלל טריפות בכל הג' בר אווזות ושמא עכ"פ לא נתערב הס' טריפה בתוך השני ב"א האחרים וכיון דגם אם נתיר השומן לא נצטרך לאסור הבר אווזות האחרים שוב יש להתיר את שניהם דלענין השומן אמרי' ס' דרבנן לקולא ושמא ליכא כלל ספק טריפה היינו שלא הי' נקב מעל"ע וממילא ל"ח ספק דסתרי דבב' האווזות הנשארים אמרינן ג"כ ס"ס שמא ליכא טריפה כלל ושמא עכ"פ לא נתערב בב' בר אווזות הללו. ודמי למ"ש שם בסי' תס"ז דאם החטה שבורה יש להתיר המצה מטעם סד"ר כיון דגם אם תולין שהי' בבשר אפ"ה יהי' הבשר מותר מטעם ס"ס שמא הוא כמעוכל ושמא נפל כשהוא צונן וכיון שאפשר להתיר הבשר ומצה שוב אמרינן לענין מצה סד"ר לקולא. והבשר מותר מטעם ס"ס והכא ג"כ מתירן הכר אווזות מטעם ס"ס שמא הקורקבן שנמצא בו הריעותא אינו מהם ושמא הוא כשר ואפ"ה יהי' גם השומן מותר מטעם סד"ר דשמא ליכא טריפות כלל היינו שלא הי' נקב מעל"ע ובפרט הכא שיש הוכחה שהקורקבן שנמצא בו הריעותא הוא מבר אווזא הראשונה שנאכל כבר. נהי שקשה לסמוך על זה מ"מ הכא שבלא"ה יש ס"ס להתיר הבר אווזות שוב מצרפין הוכתה זו שבוודאי ליכא כלל ספק טריפות בהשני אווזות. ואפ"ה יהי' השומן ג"כ מותר אף שעכ"פ מועיל הוכחה הנ"ל לאסור ולתלות שהקורקבן שנמצא בו הריעותא היא מהנאכל ושוב השומן שנתערב הוא מאיסור מ"מ והי' מותר מטעם ספק דרבנן ולקולא

וגם לענין הכלים ג"כ י"ל אם לא נודע הספק עד אחר מעל"ע שוב הוי ספק דרבנן דשמא לא הי' שום טריפות ושוב כיון דאף אם נתיר שני הבר אווזות וניתלי שהספק טריפות הי' בבר אווזא הראשונה מ"מ יהי' הכלים מותרים א"כ שוב ל"ח ס"ס דסתרי ושוב תולין שהטריפות הספק הי' מבר אווזא שכבר נתבשל אבל אם בשעה שנודע הס"ס עדן הכלים בני יומא א"כ אם ניתלי שהריעותא הי' בהנאכל נצטרך לאסור הכלים א"כ גם לגבי הכלים חשוב ס"ס להיתר שמא לא ניקב הקורקבין מעל"ע ושמא הוא מבר אווזות שלא נתבשלו וא"כ כמו דלגבי השני בר אווזות יש ס"ס יש להכלים ג"כ ס"ס להתיר. ולהתיר שניהם א"א דממ"נ יש ספק איסור או בבליעת הכלי או בהשני בר אווזות ושוב ס"ס דסתרי אהדדי ל"מ כמ"ש התוספת ב"ק די"א. ואף דמקצת פוסקים כ' דאם עכ"פ ספק אחד אינו סותר מצרפין לס"ס אף כשספק השני סותר מ"מ מקצת פוסקים כ' להיפך אך באמת הכא הכלים א"א להתיר מטעם ס"ס אף אם לא הי' הבר אווזות השנים בעולם אפ"ה כיון שיש הוכחה שהקורקבן שנמצא בו הריעותא הוא מבר אווזא שנשתמש ממנו בכלים א"כ נהי דא"א לסמוך ע"ז לקולא מ"מ יועיל לחומרא שלא והי' חשוב ס"ס לגבי הכלים וכיון שע"כ הכלים יצטרכו הכשר מס' שוב נוכל להכשיר הב' בר אווזות מטעם ס"ס שמא אין שום טריפות ושמא הקורקבן הנמצא בו הריעותא הוא מהנאכל כבר יצא דב' אווזות הנשארים בוודאי מותרים מטעם ס"ס שמא ליכא כלל טריפות בהקורקבן ושמא עכ"פ לא נתערב בתוך הנשארים רק הוא מהאווזא הנאכל ובפרט מכח ההכרה שהוא מהראשון א"כ בס"ס להיתר וחד ספק רוב נוטה להתיר מועיל אף לענין ס"ט ברה"י, כמ"ש התוספת פסחים ד"ט והכא הרוב נוטה דקורקבן שיש בו ס"ט הוא מהנאכל וממילא גם השומן יש להתיר מטעם ספק דרבנן דשמא אין כלל שום טריפות ובלא נודע מתירן אף ספק בנתגלגל ואף דלענין הקורקבן שיש בו הריעותא אסור לאוכלו מטעם ספק ד"ת. מ"מ מפורש בשו"ת רעק"א ז"ל דגם ביש מן הבשר הס"ט בעין אפ"ה מתירן הכלים שבישלו בו הס"ט אם כבר הוא אחר מעל"ע אך לכאורה לענין הכלים שהם בני יומא בשעה שנודע הס' שוב הוי לע"ע ספק ד"ת. וס"ס ל"ח דהא יש הוכחה שבוודאי נשתמשו בו הס"ט ואף א"נ דבס"ס וספק אחד רוב נוטה לאיסור אפ"ה מצטרף לס"ס כשי' התוס' נדה י"ז א"כ הכא יש ס"ס לענין הכלים שמא הקורקבן כשר ושמא אינו מן הראשון ואף דיש הוכחה שהקורקבן הוא מהנאכל מ"מ רוב ל"ח כבירר. ויש להצטרף לס"ס. מ"מ אם נרצה להתיר הכלים שוב נצטרך לאסור הבר אווזות ושוב הוי ס"ס דסתרי אהדדי וע"כ צריכין לסמוך אהוכחה להתיר האווזות הנשארות שוב יש לאסור הכלים אך באמת לפע"ד יש להתיר גם הכלים דאף דלשי' הט"ז והתב"ש בדיקה אחר ניקב מעל"ע מעכב מ"מ באמת בנקב שע"י חולי בוודאי די"ל דאף אם צריך לבדוק אם לא ניקב מעל"ע כמ"ש בשו"ת עט"ח מ"מ עכ"פ אין הבדיקה מעכבת ובפרט דמפורש בשו"ת טוב טעם דגם בניקב ע"י מחט מ"מ בקורקבן שעורו עב מתירין בדיעבד אם לא בדקו אחר מעל"ע כיון דדעת מהרש"ל בקורקבן א"צ בדיקה כלל ונהי דהש"ך חולק מ"מ בדיעבד