מהר"ש חלק ג קעט

דמי שיווי חפץ הנשאל וז"ב בס"ד: באעה"ח יום ה' ר"ח שבט תרע"ו לפ"ק ווייצען. הק' שמואל ענגיל אבד"ק ראדמישלא כעת בין הגולים פה ק"ק הנ"ל. סימן קי"ד להרב הה"ג מו"ה משה שעהנפעלד נ"י אבד"ק ליקאווע

בדבר שאלתו שבכפר אחד תמיד הי' שם מנין ואיש אחד שמו ראובן שדר סמוך לכפר הי' הולך לכפר אחר למנין מקום רחוק קצת אך כעת מחמת שאיזה אנשים נלקחו להצבא לא יוכל להיות מנין בכפר הראשון רק אם ילך ראובן הדר בסמוך להם למנין שלהם ואם לא ילך ראובן אצלם ישארו הרבה אנשים שלא יוכלו לילך לשום מקום להתפלל בציבור כי לא נמצא בתחום שלהם שום מנין אך ראובן ירא לילך אצלם מחמת תרעומות האיש שרגיל להיות מנין בביתו וע"י שילך ראובן למקום אחר לא והי' לו מנין בביתו רק הוא יוכל לילך למקום אחר להתפלל בציבור כי נמצא בתחומו הרבה מנינים זה תורף השאלה

והנה ידוע הדין המפורש באו"ח סימן קנ"ג דמי שהוחזק להיות בהכנ"ס בביתו אין לשנותו אך באמת מיירי שיכולים גם עכשיו להתפלל במקום שהתפללו עד עכשיו ולא יתבטלו מתפלה בציבור אז אף שיש להם איזה טעם לשנות המקום שפיר אין ליקח הזכות מאותו איש שהוחזק להיות בהכ"נ בביתו או משום חשדא כהא דמערבין בבית ישן או דאסור ליקח חזקת חבירו דכמו מי שהוחזק באוראנדא אסור לקלקל חזקתו דחשוב כפוסק חיותו וה"ה דאסור ליטל ממנו חזקת המצוה דהפסד מצוה חשוב כהפסד ממון כמ"ש בתוס' פסחים י"א אבל בנ"ד שלא ילך כל המנין למקום אחר וגם ראובן בעצמו שרוצה לילך למקום אחר להתפלל הוא לכוונת מצוה כדי לזכות לכמה אנשים שיוכלו להתפלל בציבור ובלעדו יתבטלו מתפלה בציבור ובעה"ב זה שיש עכשיו מנין בביתו לא יתבטל מתפלה בציבור שיוכל לילך לכמה מקומות הסמוכים להתפלל שם בציבור א"כ י"ל דהוא בעצמו מחיוב לוותר על זכותו וטרחתו בכדי שיזכו איזה יהודים בתפלה בציבור וכמ"ש השט"מ ב"מ דף ל"ב ל"ב בהא דקאמר שם בש"ס פעמים שאתה מתעלם כהן ובבה"ק ופריך ותו מי דחינן איסורא מקמי ממונא ופי' השט"מ דנהי דהשבת אבידה הוא עשה מ"מ בעל האבידה מחויב לוותר על זכות ממונו כדי שלא יעבור הכהן בלאו דטומאה ה"ה הכא וכמ"ש דהבעה"ב אין לו הפסד ממון רק קצת זכות שהתפללו בביתו מחויב לוותר על זכותו כדי שיזכו איזה אנשים בתפלה בציבור וכ"א מחויב לסייע לחבירו בעשיית המצוה מדין ערבות ועי' ר"ן פ"ב דקדושין דאשה המתקדשת עושת קצת מצוה בקידושין אף שאינה מחויבת בפו"ר במה שמסייעת לבעל ומפורש במ"ל פ"א מכלאים דמי שיוכל להפריש חבירו מאיסור ואינו מפרישו עובר בלפ"ע ועיין פמ"ג או"ח סי' תמ"ד וכמו דמחויב להשיב אבידת חבירו ה"ה דמחויב לסייע לו שיוכל לקיים מצוה כמ"ש התוס' פסחים י"א דהפסד מצוה חשוב כהפסד ממון ובפרט תפלה בציבור שהוא מצוה דרבים ומתירין לשחרר עבד כמפורש ברכות דף, מ"ח מכ"ש דמחויב בעה"ב הזה לוותר זכותו שיש לו פ"י עשיית מנין בביתו כדי שיזכו רבים בתפלה בציבור ואף דכ' בשט"ע ב"ק דף פ' דממון חבירו אסור אף במקום פק"נ וה"ה די"ל דבשביל זכות אנשים אחרים שיזכו בתפלה בציבור אין לקלקל זכות אדם אחר אך באמת בש"ע חו"מ סי' קפ"ח מפורש דמותר ליקח ממון חבירו במקום פק"נ ורק דצריך לשלם אח"כ ועיין תוס' ב"ק דף ס' ובפר"ד מכ"ש הכא דאין כאן הפסד ממון לשום איש רק קצת זכות וטירחה בוודאי דבעה"ב זה בעצמו מחויב לוותר זכותו כדי שיזכו רבים בתפלה בציבור שהוא מצוה רבה דאין תפלתו של אדם נשמעת אלא בציבור כמפורש בתוס' ע"ז דף ד' א"כ בוודאי דבעה"ב הזה בעצמו יהי' לו זכות במה שיסכים שראובן ילך למנין האחר וא"כ אף אם ימחה מ"מ לשי' הרשב"א קידושין כ"ג במידי שהוא זכות גמור לאדם אף אם מוחה מ"מ יכולין לזכות בעבורו וכסברת הרמב"ם ז"ל בהא דכופין אותו עד שיאמר רוצה אני דזה הוי רצון לחלק הצורה מכ"ש הכא דאין צריכין להפקיע זכות ממון של בעה"ב זה בוודאי דאין ביכולתו לעכב על ראובן שרוצה לסייע למצות תפלה בציבור לכמה אנשים וז"ב בס"ד: באעה"ח עש"ק וירא קול מבשר לפ"ק קאשוי יע"א. הח' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סימן קט"ו כבוד הרב הגאון המפואר כש"ת מו"ה יהוד' ריב וואלקאן שליט"א (ז"ל) אב"ד ברזאסטיק

בדבר שבקהילתו עמדו איזה אנשים לאפות מצות בביתם. וכת"ה ראה שהאפי' אינה בהכשר עפ"י דתה"ק. כי אצל האופים שהי' תחת השגחת כהדר"ג יש משגיחים כראוי ואצל היחידים א"א שיהי' בהשגחה כפי הנצרך. וכ"ת הזהיר אותם שלא יעשו כזאת ולא שמעו לקולו ושואל אם רשות ביד כהדר"ג עפ"י דתה"ק לאסור המצות שלהם. וזה תשובתי

הנה זאת ידוע כי אפיית המצות הוא דבר גדול וצריך זהירות גדול וממש קשה ליזהר בכל מה דצריך עפ"י דין ועכ"פ אם הרב אב"ד משגיח ע"ז בוודאי רואה שהכל יהי' עפ"י דתוה"ק. ומפורש בסי' ת"ס בשם הרא"ש דצריך הת"ח לעמוד בעצמו בשעת אפיות המצות ועיין בח"י שם סק"ד מ"ש שאין לסמוך על נשים רק צריך השגחת ירא ד', ועיין בפמ"ג סימן תנ"ט בא"א אות ד' מ"ש בזה בשם הב"ח ובסי' ת"ס במש"ז אות ב' ובא"א אות א' ומי שמעיין שמה תסמר שערת ראשו מגודל הזריזות שצריך לזה. ובקל יוכל לבוא לידי חשש איסור כרת ח"ו. עכ"פ אם הדבר עומד תחת השגחת הרב אשר הוא בקי בכל הלכות השייכות לזה והוא יר"ש בוודאי משגיח בכל מה דאפשר ובוודאי יש לו סייעתא דשמיא שינצלו בנ"י ח"ו ממשהו חמץ לא כן אם ח"ו יעיזו פנים נגד כדהר"ג וכ"א יבנה במה לעצמו לעשות כל מה שלבו חפץ בוודאי יצמיח מזה כמה מכשולות באיסור חמץ. ובפרט שכהדר"ג רואה שע"י שאופין בביתם באין לכמה מכשולות הדבר ברור שיוכל כהדר"ג לאסור המצות שנאפין שלא