מהר"ש חלק ג קעה

איטר רגל דהיינו שעוקר רגל השמאל תחלה ונסתפק אי חשוב כאיטר וצריך לחלוץ בשתי רגליו וזה תשובתי

הנה באיטר דעת היש"ש דהעיקר כדיעה זו דבדיעבד מהני אם חלץ בימין של כל אדם ועיין נו"ב מה"ת חאה"ע סי' קנ"ו ובשו"ת הגרע"א ז"ל דמחשב לס' גמור שמא איטר צריך לחלוץ בימין של כל אדם והגם דבח"ס ח"ב סי' צ"א כ' דא"א לחשוב זאת לס' אי איטר חולץ בימין של כל אדם דיש בזה ס"ס לאיסור דשמא כשיטת הרמב"ן ז"ל דאינו חולץ כלל ושמא צריך לחלוץ בימין דידי' אך באמת ביארתי בספרי ח"א סי' ל"ד דענין ס"ס דאמרינן יותר יש לתלות באחד משני צדדים להתיר היינו או שאין תחתיו או באונס מלומר שני צדדים לאיסור דהא לאיסור צריכין לומר שהי' תחתיו וברצון ועפ"י סברת התוס' כתובות דע"ו דיותר יש לזכות האשה בא' משני צדדים או שלא הי' בה מומין או שראה ומחל מש"ה ביארתי דבהקנה בכור בכסף לחוד ל"ח ס"ס אף די"ל שמא כשיטת רש"י ז"ל דהלכה כר"ל ושמא כשי' רמב"ם ז"ל דגם לר"י בנכרי ג"כ כסף קונה דעכ"פ ליכא שני צדדים להיתר דאת"ל כסף אינו קונה בעכו"ם שוב ליכא שום צד היתר א"כ כאן בס' איטר יש שני צדדים להתיר שמא אינו איטר ושמא גם איטר חולץ בימין כל אדם אבל לאיסור ליכא שני צדדים דא"נ דאיטר חולץ בימין של כל אדם שוב ליכא שום צד לאיסור עכ"פ לשיטת רוב הפוסקים זה חשוב ספק גמור שמא איטר חולץ בימין של כל אדם ובח"ס מצרף ג"כ שיטת מהר"י עמריך דאיטר ל"ח בעוקר רגל השמאל תחלה רק בגורר רגל הימין עכ"פ אם בתולדה עוקר רגל השמאל תחלה יש לו לרוב הפוסקים דין איטר וצריך לחלוץ בשתי רגליו ולשי' הנוב"י מה"ת סי' קנ"ה ביש אח אחר צריך לחלוץ הקטן ועיין שו"ת רעק"א ובשו"ת מהרש"ם ח"ב סי' י"ז אבל אם רק הרגיל עצמו לעקור רגל השמאלי תחלה תלוי בב' הדיעות שבמרדכי במנחות לענין תפילין ובמ"א סי' כ"ז מביא שי' הללו וכתב שם בסק"י דאם עושה כל מלאכתו בימין והרגיל א"ע לכתוב בשמאל אז יש לסמוך על הב"ח דחשוב ס"ס דשמא רק בתר"ל חשוב איטר כשיטת הב"ח ושמא ע"י שהרגיל גיל ל"ח איטר עיי"ש א"כ הכ"נ י"ל שמא ע"י שהרגיל ל"ח איטר ושמא גם באיטר חולץ בימין של כל אדם ועיין שו"ת בית שלמה חאה"ע סי' ק"נ שהאריך בזה דיש להקל בכה"ג מטעם ס"ס ול"ח בכלל ס"ס נגד ח"א אך באמת לכתחילה מחמיר שם בבית שלמה דממ"נ אם יש אח אחר יותר טוב שיחלוץ השני ובליכא אח אחר ליכא חשש חליצה פסולה ושוב אפשר לחלוץ בב' רגליו בזאח"ז

אך לדעתי אם ירגיל א"ע איזה זמן לעקור רגל הימין תחלה יוכל לחלוץ בימין של כל אדם חדא דממ"נ אם ע"י שהרגיל חשוב כאיטר מכ"ש דיועיל הרגיל להיות ככל אדם ובפרט דאף אם הי' איטר בתולדה מ"מ אם מרגיל א"ע להיות ככל אדם מהני לכל הדיעות כמ"ש שם בשו"ת בית שלמה סימן קי"ט ובשו"ת אבני צדק סימן ב' וכבר פלפלתי בזה בתשובה לענין תפילין דאף אם הי' איטר בתולדה אם ירגיל א"ע לכתוב בימין יוכל להניח תפילין בשמאל של כל אדם והבאתי משו"ת שו"מ ח"ב סי' נ"ח ושו"ת מהרש"ם ח"ב סי' ר"מ ומכ"ש בנ"ד דאינו איטר בתולדה רק הרגיל א"ע לעקור רגל השמאלי תחלה אם ירגיל א"ע איזה זמן לעקור רגל הימין תחלה שפיר יוכל לחלוץ בימין ואם א"א להמתין יותר נכון לכתחילה לחלון בב' רגליו היינו בתחלה בימין של כל אדם ואח"כ יחזור לחלוץ ברגל השמאלי כנלע"ד: והנה באיטר החולץ בב' רגליו שי' רוב הפוסקים דחולץ בזאח"ז כדי שתחלוץ בכל פעם ביד ימינה והעירו הפוסקי' דע"כ צריכה לכוין בכל חלוצה שאם עפ"י דין אינה כשרה אינה מכוונת לחלוצה כדי שלא תהי' חשש חלוצה פסולה והא דל"מ תנאי שחלוצה לפי שא"א ע"י שליח ועיין בפת"ש סי' קס"ט אות כ"ד ולפע"ד י"ל דדוקא במעשה שאפשר לקיימו בלא תנאי וא"נ דהתנאי בטל יחול המעשה אף בלי קיום התנאי שפיר אפ"ל דל"מ תנאי וכסברת השט"מ דמעשה שא"א לקיים עיי"ש חשוב מעשה אלימתא וכעין סברת התוס' כתובות ע"ד דאם אין בכוחו לעשות שליח אין בכוחו להטיל תנאי וחל המעשה אף בלי קיום התנאי אבל הכא אדרבא אם לא יתנה תנאי רק יכוין לחליצה בכל ענין אז יתבטל המעשה ולא יחול החלוצה ואדרבה תהי' צריכה חלוצה מכל האחין וע"י התנאי אז מועיל החלוצה א"כ אדרבה עיקר חלות המעשה שה הוא ע"י תנאי בכה"ג מהני אף בדבר שא"א עיי"ש וז"ב בס"ד

ובעמדי בזה הנני להעיר בדבר המפורש בפוסקים דאונן אסור לחלוץ וקצת פוסקים כתבו הטעם משום שצריך לכוין לפוטרה וכשהוא אונן אינו בר כונה ומהרי"ט כתב משום דאז פטור ממצות וחלוצה הוא מצוה ולא חל כשעשאו בזמן שהוא פטור וכמפורש בש"ס דר"ה דכ"ח ובח"ץ סי' א' העיר דא"כ לא משכחת יבום כלל דהא קיי"ל כל שאין אני קורא בשעת נפילה יבמה יבוא עלי' ל"מ יבום וא"כ בשעת מיתת הבעל הם אוננים ופטורים ובשאילת יעב"ץ העיר עפ"י דברי התוס' ריש יבמות דלענין נדה ל"ש זה דגם לבעלה אסורה עד שתטהר ה"ה הכא דגם לאחר אסורה להינשא בשעת אנינת דלשי' רוב הפוסקים אוננת אסורה בתשמיש א"כ אין האיסור דוקא ליבם

ולענ"ד בלא"ה י"ל כיון דבאמת כל יבמה אסורה להתיבם תוך ג"ח שמא מעוברת הוא א"כ דע"כ התורה לא הטילה מצות יבום רק אחר ג"ח דאף דכ' הפוסקים, דכל חשש דאסורה אשה להינשא הן אחר מיתת בעלה או שגירשה ג' חדשים הוא רק חשש דרבנן כמ"ש הפוסקים הובא בס' י"ג דגם לשמואל היא רק דרבנן מ"מ להתייבם י"ל דאסורה מה"ת תוך ג"ח דבס' איסור כרת לשי' הרבה פוסקים גם להרמב"ם ז"ל אסור מה"ת ובפרט הכא דעכ"פ בחיי בעלה איסור אשת אח רבוץ עלה דאיסור אשת אח עם איסור א"א הוי איסור ב"א רק הספק שמא ע"י מיתת הבעל בלא בנים פקע איסור אשת אח אבל כל שיש ספק שמא היא מעוברת א"כ הוי ספק כרת ונגד ח"א בכה"ג בוודאי מה"ת מחמירן ובפרט דרוב נשים מתעברות א"כ ע"כ דכוונת התורה במצות יבום הוא רק אחר ג"ח ול"ק קושית הח"ץ. ובפרט דכל איסור עשיית מצוה בשעת אנינת אינו רק דרבנן דרק לענין אכילת קדשים הוא מה"ת אבל לפטור ממצות הוא רק מדרבנן משני טעמים המפורש בפוסקים וא"כ ממ"נ אף א"נ דאינו ראוי מדרבנן חשוב אינו ראוי אף מה"ת מ"מ הכא מדרבנן בלא"ה אינו ראוי להתייבם עד אחר ג"ח וע"כ דכיון דשום אשה אינו ראוי להתייבם אז ל"ח בכלל שאינו ראוי לנפילה וז"ב ושפיר י"ל דבאם בזמן שראוים ליבום או לחלוצה אירע להם ר"ל אנינת שפיר אסור ליבם או לחלוץ אז כיון דמדרבנן פטור אז ממצות

ועוד עמדי בדברי הח"ן הנ"ל דבאמת י"ל דחשוב עולה ליבום דממ"נ אם קמא שמיא גליא דאינה מעוברת תיכף הוא ראוי ליבום ורק מחמת