מהר"ש חלק ג קעג

משום מ"ע כנראה מדברי השיך הנ"ל מאי קשיא לי' מהא דנפלה טיפת דיו הרי שם ל"ש מ"ע כיון דכ"ע רואין שהאות נתטשטש לגמרי ועכ"ח דס"ל דיש בזה איסור ד"ת אך עכ"פ יפה כ' הט"ז בסי' רע"ו לחלק דדוקא בנפל טיפת דיו דבטל האות לגמרי ופקע כל קדושת השם שפיר מותר למוחקו אבל בנגיעה מועטת דניכר צורת השם אכתי יש בו איסור מחיקה עיי"ש בסק"י רק לשי' הט"ז נראה דהוי איסור ד"ת ולשי' הש"ך הנ"ל הוי האיסור רק משום מ"ע ובאמת גם בנפל טיפת דיו והסירו הדיו וניכר צורת השם שכתבתי לעיל דיש בזה איסור מחיקה עי' שו"ת בית אפרים חיו"ד סי' ס"א מ"ש בזה והנה לשיטת המרדכי היכי דנכתב כהוגן מותר לתקנו ולהחזירו לקדושתו הראשונה אבל בנפסל מתחילת הכתיבה אסור למוחקו כיון דעכ"פ הם האותיות השם שנכתבו לשם קדושת השם וכיון דמעולם לא הי' עליו עדיין שם כשרות אין זה גנאי אם אינו מתקנו יצא דלשי' המרדכי בנ"ד יש לאסור לתקנו אף דלפי הנראה נתטשטש אחר שכבר הי' נגמר כל השם אפ"ה כיון דיש לו עדיין צורת השם י"ל דאסור למוחקו אך הח"ס הוכיח דבנ"ד חשוב כנשתנה צורת האלף כולו ושפיר רשאי למוחקו דדמי להא דנפלה טיפת דיו וא"כ י"ל לשיטת הש"ך הנ"ל דגם בנגיעה מועטת הה' לגגה אף להאוסרין ליכא בזה רק איסור דרבנן א"כ לענין איסור דרבנן שוב הי' מקום לסמוך על הח"ס הנ"ל וגדולה מזו כ' בשו"ת רח"כ סי' מ"ג דבנפסד צורת האלף מותר למחוק גם שאר האותיות עיי"ש

והנה כת"ה מביא שיטת הרמ"ע דבנכתב כהלכתו אסור למחוק בנעשה נגיעה אח"כ ולכאורה הוא היפך מסברת המרדכי דלשי' המרדכי אדרבה בלא הי' עליו שם כשר מעולם אסור לתקנו אבל בנכתב כהלכתו מותר להחזירו לקדושתו הראשונה ולהרמ"ע יוצמח להיפוך דהיכי דכבר הי' שם כשר חל עליו איסור מחיקה ולא פקע ממנו האיסור מחיקה אף אם יפסול הס"ת ע"י הנגיעה ובאמת מצינו כזאת בתוס' פסחים דל"ד שהביאו בשם הת"כ אי אתה שובר אוכלין לטהרתן ועי' במלמ"ל פכ"ג מכלים ובשה"מ הלכות נט"י מ"ש בזה וכת"ה כ' דזה החילוק שייך רק לענין דביקות האותיות דאז אם נעשה אח"כ כשר לחד תירץ בירושלמי המובא בש"ע סי' ל"ב דבכה"ג אינו פוסל אם אינו מוקף גויל ונהי דאנו פוסלין אם נוגע באות חבירו אף בנעשה אח"כ מ"מ הוא רק מספק ושייך בו איסור מחיקה אבל בשאר פסולין דהוי פסול וודאי אז כשנפסל אח"כ ג"כ מותר למוחקו עכת"ד ובאמת כבר חידש בשו"ת בית אפרים סי' ס"א דגם בנפסל מחמת ס' מ"מ כיון דעכ"פ מה"ת אסור לקרות בו למ"ד ס' מה"ת לחומרא שוב חשוב דרך תיקון וכסברת הר"ן דלמ"ד ס' מה"ת לחומרא בחל הנדר מכח ספק שוב יוכל להתיר הנדר עיי"ש וגם הרי מדברי הרמ"ע גופא מבואר דגם בכל הפסולין אף הפסולין מכח וודאי מ"מ אם כבר נגמר בהכשר וחל עליו שם איסור מחיקה נהי שנפסל אח"כ הס"ת אפ"ה לא פקע איסורו וז"ב וכת"ה העיר מדברי הרשב"א שבת שכ' דמהא דשבת דק"ד דחטרי' לגגו דחית מבואר דליכא בזה משום ח"ת דאל"כ לא הי' חשוב כתב לענין שבת, והר"ן השיג עליו דחיוב שבת לא תלוי אי הס"ת כשר או לא והעיר כת"ה דהא שם מיירי לענין נביאים וכתובים דהוי ספר שאינו מוגה עכת"ד כבר קדמו בזה בפמ"ג סי' ל"ב אות ט"ז ופי' שו"ת רעק"א סי' כ"א שהרגיש בזה ג"כ ועי' במנ"ח מצוה ל"ב אות ל"ד מ"ש לפלפל בדברי הרשב"א והר"ן הנ"ל ופלפל נ"כ אי בנביאים וכתובים שייך ג"כ האיסור להשהות ספר שאינו מוגה או רק בס"ת עיי"ש יצא דעכ"פ מוכח שיטת רוה"פ דעכ"פ בנפסל השם נהי שעדיין צורת השם עליו ליכא בו איסור מחיקה רק מדרבנן דנראה כמוחק השם כמ"ש השיך והגרח"כ ובנ"ד שנתטשטש כל היוד שבאלף יש עוד צירוף דברי הח"ס א"כ עכ"פ יש לסמוך על הבית אפרים להתיר מחיקת הגג ע"י קטן ונהי דבשו"ת ד"ח סי' קי"ט השיג עליו מ"מ עי' בהג"ה יד שאול סי' רע"ו כ' להדיא דבנוגע רק באיסור מחיקה דרבנן יש לסמוך על הבית אפרים הואיל דלשי' הרשב"א בדרבנן ספי לי' בידים נמי שרי עיי"ש וא"כ בנ"ד דהוכחתי דליכא רק איסור מחיקה דרבנן וגם יש צירוף שיטת הח"ס פשיטא דלכ"ע יש להתיר למחוק ע"י קטן וגם יש להתיר ע"י קדירה עם אתה תיבות כמ"ש הח"ס בכמ"ק דהיכי דהשם עצמו גורם הפסול א"כ זה הוא כבודו שלא יגרום פסול לשאר השמות שיצטרכו לגנוז כל היריעה עיי"ש ע"כ לענ"ד מותר או למחוק הגג ע"י קטן או להתיר לקדור עם איזה תיבות בלי שום פקפוק והשי"ת יצילנו משגיאות: באעה"ח יום ד' במדבר תרס"ה ראדמישלא. והנני ידידו הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל סימן ק"ט. להרב הה"ג מו"ה שמואל דוד אונגער נ"י אבד"ק טירנוי יע"א

בדבר שאלתו באיש אחד הדר בחצר אחד עם ישראלים מומרים לחלל שבת בפרהסיא וגם נכרים דרים שמה אי יש להתיר הטילטול ביוש"ק אף בלי שכירות רשות

והנה בישראל יחיד עם עכו"ם מותר אף בלי השכרת רשות ולענין זה מפורש בש"ע שפ"ב דכמו בעכו"ם בעי שישכור ממנו רשותו ה"ה בישראל מומר צריך לשכור רשותו ונסתפק כת"ה דילמא דוקא לחומרא דינו כעכו"ם דל"מ ביטול רשות אבל לקולא לא. היינו אם ישראל כשר דר יחידי עם מומרים לא נימא דל"צ שכירת רשות דלקולא לא דנין אותו כעכו"ם ובפרט שי"ל דדוקא עכו"ם דדירה שלו אינה אוסר מדינא ורק מחשש שמא ילמד ממעשיו ובישראל אחד שלא שכיח שידור בחצר עם עכו"ם לא גזרו ואוקמא אדינא דדירת עכו"ם אינו אוסר אבל ישראל מומר דדירתו אוסר מדינא ושוב י"ל דגם בלא דר כאן רק ישראל אחד אפ"ה אוסר ובפרט דנודע שיטת המרדכי דהא דמחלל שבת דינו כמומר לכל התורה הוא רק מדרבנן ושוב י"ל דל"מ לקולא הגם שי"ל לפמ"ש הר"ן פסחים ד"ל דכיון דרק מדרבנן דשיל"מ לא בטל א"כ היכי דעכ"פ מדרבנן אין לו מתירן בטל דע"י חומרא דרבנן יוכל לצמוח קולא בדרבנן וכן כ' ברמ"א אה"ע סימן מ"ב דנהי דמקדש לפני פסולי עדות דרבנן קיי"ל דצריכה גט מ"מ בקידש קידושי דרבנן לפני פסולי עדות דרבנן א"צ גט דדרבנן מהני לדרבנן מש"ה כתבתי בתשובה דא"נ דחליצה תוך ג"ח ל"מ אף בדיעבד הי' מהני אף לקולא היינו להתירה בקרוביו וגם לכהן כיון דאחות חליצה