מהר"ש חלק ג קעב

במג"א הטעם דמצות לשבת הוא מצוה רבה וכמו דהתירו לשחרר עבד ה"ה דמותר למכור ביהכ"נ לצורך זה ועיי' באש"א שם בשם מהרי"א באסאן דנשואי בתולה עני' שוה למצות נשואי בתולה יתומה א"כ השתא דמותר למכור לביהכ"נ מכ"ש בגבוי מעות ועדן לא נבנה ביהכ"נ נהי דמפורש בש"ע שם סעי' ה' בגבוי מעות לצורך ביהכ"נ דאסור לשנותו רק לקדושה חמירא אך באמת הקשה הט"ז ומ"א דהא הזמנה לאו מילתא והט"ז מחדש דבאמת מותר להלוותם אבל עכ"פ תורת נדר חל עליהם וצריכין ליתן מפות לצורך קיום הנדר דנהי דהזל"מ היינו דלא חל הקדושה על גוף המעות אבל חיוב מוטל על קרקפתא דגברא בכעין זה מצינו בתוס' נדה דף ו' ע"ב דנהי דקדושת לחמי תודה אינו רק בקר ימח פי התנור מ"מ קדושת פה חל עליו בעודו עיסה ובמ"א סעי' ה' מסיק דעיקר האיסור לשנות אף מדעת הציבור אף שנתנו על דעתן מ"מ כיון דנגבה משל דבים לצורך ביהכ"נ הוה בזיון לשנות המעות וכתב שם דאם יחיד התנדב מעות לצורך ביהכ"נ ולא נבנה עדיין מותר לשנות דבשל יחיד לא שייך בזיון באם המתנדב יסכים מותר לשנות ואם נתן על דעת הציבור מותר לשנות לדעת הציבור ועיי' בספרי ח"א סי' ל"א שהארכתי דנדר לצורך בנין ביהכ"נ ורוצה לשנות לצורך בתולה עני' על נישואין דשלא מדעת הציבור שנדר עבורן אינו יכול לשנות א"נ דשייך אמירה לגבוה בממון עניים ובספר תורה וגם בנין ביהכ"נ הכל חשיבי עניים וכמפורש בש"ס ב"ב דנ"ג וא"ל דכבר זכה בהן שוב אינו יכול לשנות בלי דעתן עיי"ש שהארכתי דעכ"פ יוכל לשנות ע"י התרה ב"ד של ג' עכ"פ הכא דלא נדר לבניית ביהכ"נ דרבים רק איזה יחידים התנדבו לבנות בית התפלה לצרכם א"כ כל זמן שלא בנו לא חשוב רק הזמנה ובשל יחיד ל"ש בזיון ומותר לשנות ואף שכבר הי' להם בית התפלה וקיימ"ל בש"ע שאם כבר הי' להם ביהכ"נ ומכרו צריך לקנות בכל המעות קדושה חמירא דחזינן כיון דכבר הי' פ"א ביהכ"נ חל הקדושה על כל המעות מ"מ עכ"פ בנשרף פקע קדושה לגמרי דאין להכריחם לבנות מחדש ורק דהזמינו המעות לצורך בנין חדש שוב קודם שנבנה מותר לשנות ואף דלשי' הט"ז דעכ"פ חיוב נדר חל עליו מ"מ לצורך נשואי בתולה עני' הוה כמו קדושה חמירא א"כ שפיר הוה קיום נדרו דכונתו הי' לצורך בנין ביהכ"נ או לצורך מצוה היותר גדולה ואף דלכאורה י"ל כיון שנדרו ח' אנשים ביחד א"כ י"ל דיגיע עולה לכל אחד מהח' אנשים א"כ י"ל דהוה ככבר זכו כל השותפין בכל המעות שוב אינו יכול לשנות בלי דעתו וכיון דכבר זכו כל אחד בהמעות א"כ ממון חבירו אסור ליקח אף לצורך פק"נ ועיין ביו"ד סי' רכ"ח דד' שנשבעו ביחד חשוב כנדר על דעת רבים ועיין בספרי ח"א סי' ס"א מ"ש בשם תשובות מהרי"א אך באמת בשותפין קיימ"ל דאין לאחד על חבירו רק שיעבוד וכמו שכתב הר"ן נדרים דף מ"ח מש"ה בנדרו זמ"ז אסורין לכנוס לביהכ"נ וידוע מה שהקשה על הרמב"ם ז"ל ועיין ביו"ד סימן רכ"ד ובח"ס חו"מ סימן י"ב ובתשובה הארכתי בזה עכ"פ הכא לא הוה כהקנה המעות לשאר שותפין לפענ"ד מותר לשנות לצורך נשואי עני' קרובה וזה ברור בס"ד: באעה"ח יום ה' פרשת תזריע תרס"ב לפ"ק פה ראדמישלא. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סימן ק"ח. להרב הה"ג בנש"ק כש"ת מו"ה מרדכי זאב הלברשטאם שליט"א אבד"ק גריבוב יצ"ו

בדבר שאלתו בשם אלקים בפסוק בראשית נמחק רגל האלף ונתטשטש לגמרי ונוגע רגל האלף בגג האלף מה דינו והנה כת"ה הביא הדין המפורש באו"ח סי' ל"ב דאם הרגל נוגע באלף פסול דאין ליגע רק בדקות שלהם והביא דברי הא"ר שיש תקנה לעשות באופן שכל היוד יהי' נחשב כירך יוד אבל הכא א"א תקנה הנ"ל ונסתפק כת"ה איזה תיקון יש לעשות

והנה זה דבר פשוט דאם נדבק הרגל לגג האלף אין תקנה לגרור הדיבוק לחוד דזה חשוב ח"ת לא מבעיא אם נעשה הדיבוק מתחילת הכתיבה בוודאי פסול ורק אם נדבק הרגל אחר שכבר נכתב הגג סגי לגרור הרגל לחוד אבל אם נכתב החד מקודם ואח"כ הגג ונעשה תיכף מדובק צריך למחוק גם הגג כמ"ש הפמ"ג שם ורק אף בנדבק אחר גמר הכתיבה אפ"ה ל"מ גרירת הדיבוק דקיי"ל דפסול דח"ת הוא אף בנכתב בכשרות דלא כשיטת הרשב"א אך עכ"פ מהני גרירת היוד כולו אך לענין שם דעת האיר דזה דמי לנגיעת רגל הה' לגגה דקיי"ל בש"פ דבנגיעה מועטת יש לאסור למחוק הואיל דהכל קורין אותו ה' אף דפסול לס"ת מ"מ אסור למחוק כיון שרואין שהוא שם שייך בו איסור מחיקת השם וה"ה בנוגע רגל אלף לגנה בשם אלקים כיון שרואין שיש עליו צורת אלף יש לאסור בו מחיקה ובפמ"ג שם אות כ"ח הביא דברי הא"ר להלכה והנה כת"ה הביא מיש הח"ס סי' רס"ז ומקור הדבר ממ"ס פרק ה' דטיפת דיו שנפל על השם מותר למוחקו שלא הי' כוונתו רק לצורך תיקון ומזה למדו הפוסקים דכל היכי שנעשה דיבוק בשם מותר למוחקו לצורך תיקון והטעם דכל האיסור הוא רק כדרך השחתה אבל לצורך תיקון ליכא אף התחלת איסור ובאמת י"ל דבשלמא בנפל טיפת דיו דנפסד צורת השם אז מותר למוחקו אבל בנגיעה דהכל רואין שצורת השם עליו אכתי י"ל דאסור למוחקו אף לצורך תיקון הס"ת וה"ה בנפל טיפת דיו והסירו הדיו וניכר צורת השם נהי דהס"ת פסול משום ח"ת לשיטת הסוברים דגם בנכתב כתיקונו שייך פסול דח"ת מ"מ נהי דפסול משום ח"ת אבל כיון דצורת השם עליו אכתי יש בו איסור מחיקה וכבר כ' בשו"ת הרמ"ע ג"כ כדברי דאף בשם הפסול מכח ח"ת אפ"ה יש בו איסור מחיקה וראי' שכ' שם דבנוגעת רגל הה' לגגה צריך לגרור ממטה למעלה דאל"כ יש פסול מכח ח"ת והי' אסור לגרור עכת"ד והגם דבנובי"ק מוכח דהא דאסור לגרור מלמעלה למטה הוי משום דנסתפק המהר"ם פאדווה אי יש בו פסול דח"ת אך ברמ"ע מוכח להדיא דגם שם הפסול בוודאי משום ח"ח אפ"ה אסור למוחקו הגם דמוכח בש"ך יו"ד סי' רע"ו סקט"ו דגם בנגיעה מועטת דאוסר הרמ"א מספק אפ"ה איסור תורה וודאי ליכא במחיקתו ורק האיסור משום דנראה כמוחק את השם הואיל דהעולם יסברו שמוחק השם כיון דליכא נגיעה להדיא עיי"ש ועי' שו"ת רח"כ סי' מ"ט מיש בזה

אך באמת מגוף דברי מהר"י אסכנדרי משמע דיש בזה איסור ד"ת מדהביא שיטת המרדכי בנדבקו האותיות מתחילת הכתיבה אסור להפרידן והביא בשם מהר"א להסתפק אי מותר לתקן הה' שבשם והעיר מהא דנפלה טיפת דיו ואי נימא דהכא כל האיסור רק