מהר"ש חלק ג קעא

מנבררים ע"ס חמשה מאות ר"כ וגם אבי היורשים חתם עצמי על הכתב הנ"ל ורק שראובן הי' דר אז בביתו של שמעון ונכתב שמה שאם ידור עוד שנה בבית שמעון ינוכה מהחוב הנ"ל סכום חמשים ר"כ וראובן דד הלאה בבית שמעון וטוען ששילם לאביהם שכר דירה מכיסו ולא ניכה מהחוב ויורשי שמעון טוענים שברור אצליהם שלא שילם לאביהם שכר דירה כי מיד אחרי הקאמפרימיס הלז נחלש אביהם והי' במטה עד פטירתו ועי"ז הי' תמיד אצלו איזה מבניו ואם הי' ראובן משלם לאביהם שכר דירה הי' רואים המעות בידו או שהי' שומעים ממנו שקיבל שכר דירה זה תורף הטו"ת

והנה זה ברור דאם הי' הלוה שמעון חי לפנינו וטוען שלא קיבל השכר דירה הדבר פשוט שהי' נאמן בשבועה ליפטר עצמו מהסך חמשים ר"כ שיש הכחשה בינם ואף דקאמפרימיס אורטייל לא גרע מפסיד דמבואר בסי' ל"ט סעיף י' דא"י לטעון פרעתי ונהי דברמ"א הביא יש חולקים דיוכל לטעון פרעתי פכ"ז כבר הכריע השיך שם סקכ"ט ול"א להלכה דא"י לטעון פרעתי אפ"ה י"ל בנ"ד דכתוב להדיא בהכתב שאם ידור עוד שנה ינוכה מהחוב א"כ חשוב בזה שדר בו ראובן עוד שנה כמו ששילם לו שמעון חמשים ר"כ על החוב וא"כ י"ל ניחזי אנן היאך הי' הדין באם הי' המלוה תובע שמגיע לו עוד חמשים ר"כ מתביעה אחרת אף אם לא הי' כתוב בהכתב שהשכר דירה ינוכה מחוב הנ"ל אפ"ה קיי"ל בסי' נ"ח דדוקא ביש לו מיגו נאמן לומר סטראי נינהו והטעם דבשטר מהני מיגו להוציא כשיטת התוס' ב"ב דל"ד ובקצה"ח סימן פ"כ כ' בשם הרמב"ן הסברא דהמיגו מועיל להחזיק המעות על תביעה אחרת וממילא השטר בתוקפו וכעין שכ' הפוסקים דמי שחייב ממון שנוכל לגבותו בדין וגם נתחייב לאותו אדם חיוב שאינו יוכל לגבותו עפ"י ב"ד רק בתפיסה ונתן לחבירו מעות יוכל זה לתפוס ולהחזיק המעות הלז על החוב שלא הי' יוכל לגבות רק בתפיסה והחוב השני עומד בתוקפו עי' במנ"ח שהאריך בזה וכ"ז ביש לו מיגו אבל באין לו מיגו לא מהימן לומר סטראי ולשי' הרבה פוסקים אינו מועיל מיגו דבמתנה יהיב לי וכן הכריע הרמ"א שם ונראה כן גם דעת הש"ך ס"ק כ"ב דל"ש שיתן מתנה ולא ישלם החוב שחייב לזה האדם עיי"ש א"כ הכא דעכ"פ דר בשנה הלז בבית של שמעון א"כ הוי כמבורר שנתן לו שמעון הסך חמשים ר"כ על החוב ורק דחשוב כתובע ראובן משמעון חוב יותר ובפרט דהכא טוען ראובן שהוא שילם שכר דירה מכיסו ולא ניכה לו מהחוב א"כ לכאורה יש אומדנא המוכח שטוען שקר והרי מפורש ברמ"א סי' פ"ה סעיף ג' בראובן שהוציא שטר חוב על שמעון וטוען שמעון הרי פרעת לי בזה השבוע ולמה לא עכבת בחובך ומשיב ראובן האמנתיך נאמן במיגו דלא פרעתיך או שלא הגיע עוד זמנו ומשמע לכאורה דהי' אפשר לגרע כח השטר מכח זה דלמה פרע לו ולא ניכה לעצמו בעד החוב מזה יש ראי' דהשטר מזויף ורק דמסיק הרמ"א דכיון דיש לו שטר ברור ויש לו מיגו דלא פרע לו נאמן לומר האמנתיך אבל עכ"פ זה סברא ברורה דאם מגיע לו מעות אצל חבירו בשטר והוא חייב להלוה יש סברא דאין מהדרך לשלם החוב מכיסו רק לנכות לו מהחוב שבשטר ורק שחידש הרמ"א דלא נימא דכיון דפרע לו יש ראי' שהשטר שקר פ"כ אמרי' דהיכי דיש לו מיגו נאמן לומר האמנתיך אבל באמת אם הלוה טוען שהשטר של המלוה אמת ורק שמגיע לו חוב אחר אצל המלוה והמלוה מודה לו חוב זה ורק שטוען המלוה שפרע לו עכשיו החוב אחר ואין לו מיגו לכפור החוב אחר פשיטא דלא מהימן המלוה לומר שפרע דכיון שיש לו אצל הלוה חוב שבשטר וכבר הגיע זמן הפרעון הי' מנכה לו מחובו ומפורש שם בסעיף ג' אם הייתי חייב לך כיצד אתה לוית ממנו דמהני אף לגרע השטר ובפרט שמודה הלוה שהשטר בתוקפו ורק שמגיע לו חוב אחר והמלוה א"י לכפור חוב האחר פשיטא דלא שכיח הדבר לשלם לחבירו אם יש לו חוב על חבירו וכבר הגיע זמן הפרעון ובפרט בנ"ד דנכתב בהכתב שלא ישלם שכר דירה רק לנכות מן החוב בוודאי ל"ש שישלם לו מכיסו והוא יצטרך למיזל בדו"ד ואך אם הי' לראובן שטר גמור ג"כ הי' שמעון נאמן בשבועה שלא פרע לו ראובן שכר דירה מכיסו ורק שניכה לעצמו מהחוב ומכ"ש בנ"ד שאין שטר בעדים בשלמא אם הי' לו וועקסיל דחשוב כמו שטר גמור דלא מצי לטעון פרעתי נגד וועקסיל כמ"ש התומים והנוב"י דכיון דיוכל לגבות בו בדד"מ חושש שלא להניח הוועקסיל בידו אבל הכא דאין לו רק קאמפרימיס אורטייל בוודאי דגם בדד"ט אין לו תוקף שטר גמור ורק כמו כת"י פשיטא דנאמן לומר פרעתי ורק שי"ל דחשוב כמו פסיד ומפורש ברמ"א בסימן ל"ט דאם איחר הפס"ד בידו ולא תבעו יש הוכחה שפרעו וע"ש בנה"מ סקי"א דביש לו שטר גמור ל"מ סברא זו לגרע כח השטר ורק בשטר ישן מפורש בחו"מ סי' ס"א דיש לחקור אחריו וכ' הנה"מ שם דרק אחר ג' שנים חשוב שטר ישן ובעיסקא אחר ששה שנים נאמן לומר פרעתי עיי"ש נשמע דפס"ד גרע משטר גמור ואם יש איזה אומדנא לבטל כח הפס"ד מבטלן א"כ בנ"ד דיש אומדנא מכח הכתב שהי' לו לנכות החוב ולא לשלם שכר דירה מכיסו בוודאי דלא שכיח לשלם מכיסו ושפיר מהימן הלוה לומר שלא קיבל שכר דירה ועכ"פ בשבועה בוודאי דהי' שמעון נאמן וא"כ קיי"ל דטוענין ליורשין כל מה דמצי אביהם לטעון א"כ פשיטא דכעת אם עכ"פ היורשים יקבלו בחרם שלא שמעו מאביהם אם קיבל שכר דירה דמהני דאין לחייבם שבועה דהא גם בתובע המלוה ליורשים חוב בע"פ א"צ לישבע דליפטר ליכא שבועה שלא פקדנו כמפורש בחו"מ סי' ע"ה וסי' ס"ט מכ"ש בנ"ד בוודאי דא"צ שבועה ודי בקב"ח לחוד וגדולה מזו כ' הבית מאיר סי' קע"ח דגם בטען המלוה איא"פ ומת א"צ היורשים לשלם דעיקר הטעם דאיא"פ חייב משום דס' פטור אינו מוציא מידי חיוב וודאי אבל אצל היורשים הוי ספק על תחילת החיוב עיי"ש א"כ מכ"ש בנ"ד דהיורשים נאמנים בקב"ח לחוד כנלענ"ד בס"ד לדינא: באעה"ח יום ג' וארא תרס"ד ראדמישלא. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סימן ק"ז. להרב החו"ב וכו' מו"ה הלל שפערבער נ"י בק' טשארטקוב יצ"ו

בדבר השאלה ביחידים שהי' להם בית תפלה ונשרף ומכרו (הפלאן) המישור והניחו המעות בקאססע לצורך בנין בי"ת אחר וכעת רוצה אחד ליתן חלקו לצורך נשואי בת אחותו שאבי' עני ולא יוכל להשיאה וזה תשובתי

הנה לכאורה הדין פשוט בא"ח קנ"ג סעי' ו' דמוכרין ביהכ"נ לצורך נשואי יתומה ועיי' שם