מהר"ש חלק ג יז

שהי' מחשבתו לאיסור ונהי דיש להעיר מש"ס מנחות דס"ד היאך מדמה הש"ס הא דשחט ב' חטאות להא דהעלה דגים ותינוק הא קרבנות בשבת חשיב הותרה כמפורש בש"ס יומא דמ"ז ושבת אצל פק"נ לא הוי רק דחויה לשי' הרמב"ם פ"ב משבת אך באמת כבר כ' בשו"ת עטר"ח או"ח סי' ד' דהא דקרבנות בשבת הוי הותרה משום דהוי ענין תמידי עיי"ש א"כ התינח בקרבן ראשון אבל הכא שנמצאת הראשונה כחושה זה הוי רק דבר מקרי ושוב בכה"ג גם בקרבן הוי רק בכלל דחויה ושפיר דמי לפק"נ בשבת וז"ב אך באמת נהי דנימא דאו"נ ביו"ט הוי הותרה אבל עכ"פ יש בו ענין מצוה כסברת התוס' הנ"ל וממילא חשיב בכלל שבות דשבות במקום מצוה ע"כ באם יש לחוש באמת שיתקלקל הבשר באם ישחיט בעיו"ט יש מקום להתיר לומר לעכו"ם עוד מבעיו"ט לילך לשחוט העופות ביו"ט ולהביאם חזרה ביו"ט משום שלא לבטל מצות שמחת יו"ט ומצינו בש"ס ביצה די"א בכמה דברים שהתירו סופן משום תחילתן עיי"ש כנלע"ד בס"ד לדינא: א' פ' נשא תר"ע פה ראדמישלא יצ"ו והנני ידידו הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סימן ה'. לכבוד הרב הגאון המפורסים כש"ת מוה"ר יהושיע אלטר וואלדמאן אבדק"ק קאנסקאוולע שליט"א

בדבר שאלתו איש אחד נשתטית אשתו כדרך המשוגעים בדיברה ובהתנהגתה וכבר היתה בבית המשוגעים ואמרו הרופאים נואש והבעל רוצה לכתוב ביתו השוה תק"ס ר"כ ע"ש אחד מקרובי' והוא מקבל עליו להחזיקה ולזונה בעד מחיר הבית. והבעל הוא עני ולא יוכל ליתן יותר וע"ז פלפל כהדר"ג דיש להתיר לו חדר"ג עפ"י הסכמת ק"ר

והנה כבר נתפשטה הוראה כדעת הגרח"כ דבאם אין לו מעות מזומן סגי בהשלשת שטר וכמו שהארכתי בספרי ח"א סי' נ"ד וסי' ע"ב

והנה כת"ה הביא דיש לתמוה האיך יוכל ר"ג לגזור על שתי נשים הא מקרא מפורש כי תהיין לאיש שתי נשים ובדבר המפורש בתורה לא יוכל חז"ל לאסור וכמ"ש בתוס' ב"מ דס"ה ע"ב ובט"ז יו"ד סימן קי"ז ובאו"ח סי' תקפ"ח ובכ"מ לענין לדין מלכי בית דוד ועיין בספרי ח"א סי' צ"ג

ובאמת לא קשה דהא גם בזמן הש"ס היכי דא"א למיקם בספוקיהו אסור לישא ובזה"ז ראה ר"ג דנתמעט הפרנסה ועפ"י הרוב לא יוכל להספיק להם ויבואו לידי קטטה מש"ה גזר ואף בעשיר שיש לו כדי הספקות שניהם לא חלקו ואמרו לא פליג וזה לא הוי נגד התורה דהא בא"א להספיק להם מזונות גם מדינא דש"ס אסור ובפרט יפה כתב כהדר"ג כיון דלפעמים מתירן החרם לא הוי עקירת ד"ת לגמרי לכן שפיר יוכלו לגזור וכמ"ש הח"ס ביישב קושית החו"י מהא דגזרי בריבית עכו"ם כיון דבכדי חייו מותר ל"ח עקירה לגמרי עיי"ש

ומה שהביא ממתני' דגיטין דמ"א כותב לו שטר על דמיו וחזינן דמפקינן קה"ג של הרב ע"י שטר מכ"ש הכא לענין שיעבוד של האשה בוודאי סגי בשטר באין לו מעות מזומן ואף שיש לחלק דעבד אין לו מעות לעולם ז"א דהא משכחת דנתנו לו מעות ע"מ שאין לרבו חלק בו באמת יש לדחות דבשלמא שם בעבד כיון שכ' התוס' משום לא תוהו ברהו ולשבת יצרה הפקיעהו העבד מרשות רבו והתירו להרב לעבור אעשה דלעולם בהם תעבודו דבכה"ג אמרינן חטא שיזכה חבירך ה"ה דכופין להרב למחול על זכות ממונו בשביל מצות העבד דהוי מצוה רבה. ולא מבעי' אם נימא דמיירי בשיחרר "חצי" והניח חציו א"כ הרב בעצמו גרם שלא יוכל העבד לקיים מצות שבת ופו"ר א"כ הפקיעו חז"ל ממון הרב בשביל שגרם ביטל מצוה לדעבד. ואף אם כפירש השני של רש"י דמיירי בעבד של שני שותפין א"כ שיתף השני לא גרם ביטל המצוה מ"מ כיון דהא דהיתרו לשחרר אינו מטעם עדל"ת דהא אין עשה של איש זה דוחה של איש אחר וע"כ דהכא אמרינן חטא בשביל שיזכה חבירך א"כ השתא דהתירו להרב לעבור איסור תורה בקו"ע בכתיבת שטר שחרור מכ"ש דיוכל להפקיע זכות ממונו וכמפורש בש"ס ב"מ ד"ל דפריך למ"ל קרא דפעמים שאתה מתעלם כהן והאבידה בבה"ק ותי' מי דחינן איסורא מקמי ממונא. ונראה מזה דאף אם נימא דל"ת ועשה שאש"ב נדחה מפני עשה כמ"ש התוס' שם ובתוס' יבמות ד"ה אפ"ה יש סברא לכוף לבעל אבידה למחול על זכות ממון כדי שלא נצטרך לדחות ל"ת ועשה ועיין בישיע"ק ובש"ס ברכות ד"כ דקאמר שאני ממון דאתיהב למחילה ואף שמפורש בשט"מ כ"ק ד"פ דאף שכל איסורן נדחין מפני פק"נ מ"מ בממון חבירו אסור להתרפאות וחזינן דממון חבירו אסור אף בפק"נ. אך באמת מפורש בפרשת דרכי דפשיטא דלע"ע מותר ליטול ממון חבירו לצורך פק"נ רק דצריך אח"כ לשלם ועיין תוס' ב"ק ד"ס ובשט"מ כתובות די"ט ובספרי סי' ע"ב א"כ הכא דמיירי בעבד שאין לו מעות ואם הי' להעבד מעות מזומן פשיטא דיצטרך לשלם מיד רק דסתם עבד אין לו וכמפורש בפסחים דפ"ח בהא דשכח מה אמר לו רבו דהולך אצל מי דניחא לו בתקנתא דרבו ויקנה לו ע"מ שאין לרבו רשות בו או ע"מ שתצא בו לחירות וכמ"ש בתוס' שם אבל בסתם עבד אין לו מעות א"כ כמו דאמר דהרב צריך לעבור בעשה דלעולם בהם תעבודו בשביל קיום מצות העבד מכ"ש דצריך לוותר על זכות ממונו בשביל מצות קיום העבד ועיין תוס' פסחים די"א דקיום מצוה חשיב כמו פסידא דממונא ורק דמשמיענו המתני' דנהי דצריך לע"ע הרב להשתחררו אף בלתי תשלומין אפ"ה צריך ליתן שטר וכמ"ש הפוסקים דנהי דמותר ליטול ממון חבירו בשביל פק"נ אבל עכ"פ צריך לשלם לו ה"ה הכא נהי דצריך לשחררו מ"מ נשאר חוב על העבד לשלם לו וכ"ז שם דהבעלים הם בר כפיה וכופין אותם לוותר זכות ממונם כמו דמתירין לעבור איסור. אבל הכא העירו המפורשים דהא מפורש בש"ע אה"ע סימן קי"ט דבמקום דמה"ד לגרשה און פרעון כתובתה מעכב א"כ הכ"נ בנשתטית נימא באין לו מעות דאין פרעון כתובתה מעכב רק שתירצו כין דהכא א"א בגירושין ורק דהותנה ר"ג דק"ר יכולין להתיר א"כ הי' התקנה רק באופן אם יסלק לה הכתובה, א"כ שוב י"ל דבאין לי לא יתירו לו החרם דאין האשה ב"ד שנכוף אותה לוותר זכותה א"כ אין ראי' מהא דמועיל שטר בעבד ב"ד דשם הבעלים ב"ד וכופין אותם לוותר זכות ממונם

אך באמת י"ל דכבר העירו דמפורשים דהאיך יוכל ר"ג לגזור כלל שלא לישא ב' נשים היכי דמגיע עי"ז ביטל מצוה ל"מ א"נ דחרם לא הוי רק שבועה א"כ שבועה ל"מ לבטל מצוה ועיין רשב"א גיטין י"ג דבדבר דלא משכחת קנין אף ברצון הבעלים ל"מ תק' חכז"ל ואף א"נ דחרם הוי כמו נדר וחל בביטל מצוה מ"מ