מהר"ש חלק ג קסט

אך באמת יש לחלק דשם עצם החיוב מוטל על האב כמפורש בקידושין ד"ל דבנו לפדות והוא לפדות דלחד מ"ד מצות בנו עדיף שזה מצותו על אביו יצא דהמצוה מוטל בעצם על אביו רק אם לא פדאו אביו מצוה עליו לפדות את עצמו א"כ שפיר נהי דהבנים יהי' על כ"א ספק ויוכלו לדחות אבל האב חייב דהוא יש לו בכור וודאי אבל הכא עצם חיוב התענית מוטל על הבנים רק דכ"ז שהם קטנים האב מתענה בשבילם ובכה"ג דהבנים יפטרו מלהתענות בתורת וודאי דעל ספק לא חל המנהג א"כ כשאין חיוב על הבן ממילא אין מוטל השלמה על האב וכמ"ש האחרונים דמי שנולד מוצאי יוה"כ א"צ להיבטל ממלאכה בתוספות יוה"כ דמי שלא חל עליו עיקר יוה"כ מה"ת א"ח בתוספות

והנה לכאורה יש עוד ראי' מש"ס דכתובות דק"ח מי שהי' לו דרך אצל א' מד' אנשים המקיפים אותו דבא"י אצל מי יש לו הדרך דכ"א יוכל לדחותו וקאמר שם בש"ס דאם אחד קנה מכל הד' אנשים דלכאורה הי' מקום לומר דיוכל לומר להלוקח ממ"נ דרכי גבך וקאמר בש"ס דיוכל לומר אי שתקת שתקת ואם לאו מהדרנא שטרי למרי' וחזינן דאי לאו טעם זה אף די"ל מה מכר ראשון לשני והמוכרים הי' יכולים לדחותם אפ"ה כיון דאצל הלוקח יש לו דרך בוודאי הי' גובה ממנו והסברא דכיון דהם רק מס' מדחי לי' שוב הלוקח שיש לו בוודאי הדרך צריך ליתנו לו וה"נ י"ל בנ"ד כיון דהאב יש לו בוודאי בכור צריך להתענות אך באמת מדברי הרמב"ם ז"ל באמת נראה דבלא"ה א"צ הלוקח ליתן לו הדרך כיון דלא הי' יכול לתבוע מהמוכרים אמרינן דלא גרע הלוקח מהמוכר אף דרק מס' לא הי' יכול לגבות מהמוכר ואצל הלוקח בוודאי נמצא הדרך מ"מ אמרינן כיון דליכא חיוב על המוכר גם הלוקח פטור עיין בב"ח סי' קמ"ח שכ' דרק בנאבד הדרך אחר שקנה הלוקח אז צריך לבוא לטעם דמהדרנא שטרא למרי' אבל אם כבר נאבד הדרך קודם שקנה. הלוקח א"כ כיון דלא הי' יכול להוציא מהמוכר גם הלוקח לא גרע מיני' א"כ לסברא זו פשיטא כיון דהבנים יפטרו מלהתענות גם האב פטור ואף א"נ כפשטות דברי הש"ס דאף בנאבד הדרך קודם שקנה מ"מ אי לאו הטעם דמהדרנא שטרא הי' גובה הדרך מהלוקח וע"כ נשמע דהיכא דרק מס' לגבות מן המוכר שוב אצל הלוקח דוודאי נמצא אצלו הדרך חייב להחזיר מ"מ יש לחלק דשם באמת מי שנאבד לו הדרך יש לו קנין הגוף בדרך שלו א"כ אין על הלוקח להחזיר בשביל השלמת החיוב של המוכרים רק דעצם הדרך הוא של הלוקח א"כ שפיר הי' מקום לומר דגובה מן הלוקח כיון דעכ"פ בוודאי נמצא דרכו אצל הלוקח ואף דאצל המוכר לא הי' יכול לגבות משום דאז הי' ס' שמא לא נמצא אצלו הדרך אבל אצל הלוקח בוודאי נמצא דרכו אבל הכא דגם אצל מי שיש לו בכור וודאי אפיה עצם החיוב מוטל על הבן רק האב מתענה עד שיגדיל בתורת השלמה וממילא בכה"ג דהבנים יהיו פטורין בתורת וודאי דעל ס' בכור. ליכא מנהג שוב אין עיקר חיוב על הבן ל"ש השלמה על האב לכן נלע"ד דהאב פטור מלהתענות: באעה"ח ה' צו תער"ב לפ"ק ראדמישלא. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סימן ק"ה. להרב הה"ג מו"ה אברהם אהרן כ"ץ נ"י ראבד"ק נייטרא יע"א

בדבר שאלתו באשה אחת שבעלה הי' בצבא וזה כמה שנים שלא נשמע ממנו וכעת בא מכתב מרופא ישראל שכתב לאחותו בזה"ל כבר כתבתי לך שהאיש ילוד ניטרא שמו לאנגער אשר הי' אונטעראפעציער נפל במלחמה ואני הייתי בשעת קבורתו ומציין המקום שנקבר בין שתי עיירות וכותב שאינו יודע האדרעס של אבותיו לזה כותב לה וחתם אחיך אלפרעד ואח"ז העיד הרופא הנ"ל בב"ד אחר האיום בזה"ל איך שהי' רופא משמש במקום המלחמה ופי"א בחודש יוני או יולי בא אליו מעלדונג שהאונטעראפעציער הונא לאנגער נפל ושישלח איש אחר למלאות מקומו וביום מחר הי' הקבורה מהמתים ויען שאנכי הייתי מכיר בטוב את הונא לאנגער הלכתי לראותו והכרתיו היטב בפניו שהוא האיש הונא לאנגער ובהאמעלדונג נכתב שמצאו אצלו קאפסיל בשם הונא לאנגער אך אנכי הכרתיו בפניו ואין ספק אצלי שהוא הונא לאנגער הנ"ל והייתי בשעת קבורתו ע"כ תורף הגב"ע מהב"ד וכפי הוצעת השאלה נראה שבא גם טוטין-שיין אך כפי דברי כת"ה תוכן תעודת הערכאות הוא עפ"י עדותו של ערל אחד והערל הנ"ל כתב ג'"כ מכתב להאשה הנ"ל בזה"ל בגודל שברון לב הנני כותב שבעלה הונא לאנגער סאניטעטס-אפיציער מת במלחמה וכת"ה חושש לשני ריעתות א' מכח מסל"ת בכתב וגם שלא אמר קברתיו ולשי' רוב הפוסקים גם בעכו"ם מסל"ת ל"מ בלי קברתיו עכת"ד

והנה כת"ה כתב כי באמת יש לסמוך אתעודת הערכאות רק שחושש דעיקר ידיעת הערכאות הי' ע"י הערל שכתב לאשתו וי"ל דמסל"ת בכתב ל"מ ושוב ל"מ תעודת הערכאות באמת א"נ כשי' הפוסקים דסמכינן על ערכאות ומה שפקפק מרן בד"ח דהא הערכי בעצמו אינו עומד במקום המלחמה רק מה שמגיד לו האיש שעומד במקום הצבא והוא אינו בכלל ערכי והוא משיב ע"י שאלה הנה בתשובה כתבתי חוץ מזה דיפה כ' בח"ס דמנימוסי המלך שמי שממונה לכך לא משקר ובפרט בשאלת עכו"ם לעכו"ם לשי' רוב הפוסקים אכתי חשוב מסל"ת כמ"ש הבי"ש סק"מ וסקמ"ח ואף דאם משיב ע"י שאלת השופט ל"מ שם עכ"פ נשאל על איש ידוע וי"ל שמשקר מחמת אימת השופט אבל הכא דלא נשאל על איש פרטי רק סתם מי מת במקום המלחמה והוא מספר שמות המתים שפיר חשוב מסל"ת כמו"ש בשו"ת אל הובא בק"ע אות תט"ו. והנה לפ"ז א"נ דתעודת הערכאות מהני א"כ אף דנראה שהערל שכתב להאשה הוא העיד ג"כ להערכי מ"מ נהי דבהמכתב שכתב יש לפקפק מחמת דלשי' הרמב"ם ז"ל מסל"ת בכתב ל"מ מ"מ כבר הגיד מקודם במסל"ת בע"פ במקום הערכאות ושפיר מועיל תעודת הערכאות

ואף דלכאורה יש לפקפק אם נימא דמכתב שכתב ל"ח מסל"ת והטעם דבכתב א"א לידע אם הוא בכלל מסל"ת ושוב י"ל אם נימא דזה חשוב בכלל מתכוין להתיר כבר נסתפק בשו"ת מהריב"ל ב"ל דגם אם אמר תחלה במסל"ת אם בא אח"כ לב"ד ומתכוין להתיר, י"ל דל"מ די"ל הוכיח סופו על תחלתו שגם בתחלה נתכוין להתיר אך באמת בשו"ת מהריב"ל נסתפק רק בזה דהא באמת בש"ס דב"ב דקל"ח יש