מהר"ש חלק ג קסח

טהור דגם רוב ל"ח בירור כמ"ש השט"מ ב"מ ד"ו אך באמת רק במיעוט דאיתא קמן אז הרוב ל"ח בירור אבל במיעוט דליתא קמן הרוב חשוב בירור וע' בהג"ה הג' מלייפניק ז"ל על הש"ש וגם בספק ממזר נהי דמותר בבת ישראל וממזרת כמ"ש המהרי"ט ואפ"ה ברוב לאיסור אסור כמ"ש הפנ"י ובש"ש ש"א וגם בס' ערלה בחו"ל נהי דהלל"מ דמותר מ"מ ברוב לאיסור מחמירין כמ"ש התוס' ב"ב כ"ד ועיין ש"ש א"כ גם בשוטה אף דחשוב דשאבד"ל אפ"ה ברוב עכו"ם פרוצים אזלינן לחומרא

ומה שרצה עוד לחדש דאף דאשת כהן נאסרה אף באונס עיקר הטעם דבאמת י"ל שמא סופה ברצון רק דמסיק בש"ס דאמרינן יצר אלבשה וי"ל דבאשת כהן גילתה התורה דגם ע"י שיצר אלבשה אסורה אבל כאן שהיתה מתעלפת ולא הי' משכחת שיהי' סופה ברצון גם בא"כ מותרת

לפע"ד אאפ"ל כן דא"כ יוצמח דאשת כהן שזנתה באונס לא נאסרה רק מס' א"כ שוב תיקשי בהא דפ"פ גם באשת כהן חשוב ס"ס שמא לאו תחתיו ושמא גם סופו הי' באונס הגם שי"ל דהך חששא שמא סופו ברצון חשוב כמו רוב לאיסור דאם הי' חשוב רק בגדר ס' השקול לא הי' אפשר לאוסרה על בעלה כמ"ש התוס' דנ"ב דמחמת חשש דרבנן לא מפקיע לה מבעלה וכיון דהוא בכלל רוב לאיסור א"כ לא מצטרף לס"ס כמ"ש התוספת כתובות ד"ט ואף בלי דברי התוס' ורק דנימא דגם לבעל בחשש ס' סור אחמרי רבנן שלא לסמוך אחזקה היכי דעכ"פ נולד ריעותא היינו שבוודאי זינתה רק הס' אם הי' ברצון אך כ"ז י"ל בשיטת אבוה דשמואל די"ל דרק מדרבנן חייש והא דפריך בש"ס אלא אונס דשרי היכי משכחת לה היינו דהיכי דהתירה התורה בפירוש לא יוכלו חז"ל לאסור כשי' התוס' ב"מ דס"ה וכמ"ש הט"ז בכ"מ אבל לסברת כת"ה דהא דאסרה התורה בכהן באונס הוא מחשש סופו ברצון ולא מהני חזקת היתר וע"כ צ"ל דחשוב בכלל רוב לאיסור וא"כ שפיר דגם בפ"פ ל"ח ס"ס דס' אונס הוי בכלל רוב לאיסור אך אכתי תיקשי לשי' התוס' בנדה די"ח גם ברוב לאיסור אפ"ה מצטרף לס"ס ובפרט היכי דיש חזקת היתר המסייע לס"ס מפורש בנו"ב מה"ת חיו"ד סימן קי"ח דמצטרף לס"ס א"כ א"נ דבאנוסה מתחלת ועד סוף גם אשת כהן לא נאסרה א"כ שפיר בהא דפ"פ גם באשת כהן חשוב ס"ס להתיר שמא לאו תחתיו ושמא גם סופה הי' באונס וע"כ דליתא לסברא זו וגם באנוסה אף בסופה אפ"ה נאסרה באשת כהן ונפל היתר הנ"ל וז"ב אך העיקר דלרוב שיטת הפוסקים גם בא"כ לא נאסרה על היחוד כמפורש בתוס' קידושין דפ"א דגם ביחוד דפנוי' עם פסול לה אינה נאסרת לכהן ובפרט בא"א גם לשי' התוס' כתובות י"ג אינה נאסרה ורק שכ' הר"ן סוף נדרים דלצייש מחויב לגרשה ובפרט שהכא לא הי' בביתה רק זמן מיעוט ובא על עיסקי ממון בוודאי דליכא שום חשש כמ"ש התוספת בע"ז דכ"ג ואף דלחד שיטה בתוס' נסתרה עם נואף נאסרה אף בא"א וי"ל דעכו"ם חשוב כמו נואף ועיין באה"ע סי' ז' וסי' קע"ח אך כ"ז בנתייחד עמה ולא ראינו שום כוונה אחרת בהיחוד דוודאי ע"ד זאת נתייחד ובוודאי גמר מחשבתו הרע אבל הכא תחלת כניסת הערל לא הי' על יחוד דהא כמה אנשים היו בבית וראו שבא לגזול ממון א"כ אין לנו להחזיק ריעותא שבא עלי' אדרבה אמרינן דזה הי' מירתת לעשות ע"כ מכל הני טעמי נלע"ד פשוט וברור דאשה זו מותרת לבעלה ובפרט שיש להם בנים דלכ"ע בעי טומאה ממש כמפורש באה"ע סי' י"א ואכמ"ל: באעה"ח יום ועש"ק לך תרע"ל וויצען הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סימן ק"ד. להרב הגדול כש"ת מו"ה יוסף שווארץ חתן הרב הגאון האבד"ק באניהאד זצ"ל

בדבר ששאל באיש אחד שילדה לו אשתו שני זכרים בלידה הראשונה רק יש ספק איזה הוא הבכור כי נשכח איזה ילד יצא ראשון אי צריך אביהם להתענות עבורם תענית בכורים עד שיגדלו

ומקור הס' דהנה ד"ז פשוט דאם יגדלו הבנים יהי' פטורים מלהתענות דלכאורה הי' מקום לומר דיתחייבו להתפנות דל"מ אם ישאלו בב"א פשיטא דיצטרכו להתענות דאף די"ל דהתענית הוא רק דרבנן וי"ל סד"ר לקולא מ"מ הכא א"א להקל בתרווייהו דממ"נ אחד מחויב להתענות וא"א לומר בכה"ג סד"ר לקולא היכא דבוודאי אחד עובר איסור אך אף בבאו לשאול בזא"ז נהי דבכה"ג מקילין בהא דב' שבילין מ"מ בהא דב' קדירות של היתר ל"א שאני אומר בדרבנן אף בבאו לישאל בזאח"ז והטעם כ' הכו"פ כיון דעיקר הס' נצמח מכח שיש ב' קדירות בכלל הס' וא"כ ע"כ מוכרח להגיד להדיין שאירע הס' על ב' קדירות דבלא"ה לא יהי' ס' כלל וכיון דע"כ מוכרח הדיין לחקור גם על קדירה השני' שוב א"א להקל בתרווייהו ועיין בס"ט ס' ק"ץ לענין ב' נשים שלבשו חלוק אחד ועיין בישי"ע ובספרי ח"א סי' צ"ה א"כ ה"נ דעיקר לידת הס' מכח דנולד ב' זכרים וא"י מי הבכור, א"כ ע"כ צריכים לדון על תרווייהו וא' מהם מחויב בוודאי שוב י"ל דמוכרחין להחמיר בתרווייהו אך באמת בפמ"ג או"ח סי' ת"ע מפורש דהבנים יפטרו מלהתענות והטעם דתענית זה קיל משאר איסור דרבנן דהוי רק מנהג וכשיש ס' אם הוא בכור לא נהגו להתענות וסברתו דזה אין ההיתר משום דתולין להקל רק דבס' לא התחיל המנהג א"כ ל"ש תרתי דסתרי דכשיש ס' לא התחיל המנהג וא"כ ליכא אף ס' חיוב והוא כסברת המהרי"ט דס' ממזר מותר אף בבת ישראל וממזרת ול"ש תרתי דסתרי דבפירוש התירה התורה לס' ממזר לישא בת ישראל וגם ממזרת מותר בו דהוי רק קהל ספק. אך לפ"ז יש להסתפק כיון דהבנים יפטרו להתענות לכשיגדלו אם האב ג"כ פטור או נימא דלגבי האב דיש לו וודאי בכור שוב מחויב להתענות: ולכאורה הי' מקום לפשוט זה מבכורות דמ"ח דמי שנולד לו ב"ז וא"י איזה הוא הבכור דהאב מחויב ליתן ה' סלעים לכהן ובמת האב ולא נתן והוא תוך ל' אז מפורש דאם מת בתוך ל' הבנים פטורים דכ"א מצי מדחה ואף די"ל דממ"נ מגיע לו שיעבוד על הנכסים דיאמר לאחד או דאתה בכור או דקנית שיעבודי אפ"ה קאמר בש"ס דהנכסים רק ערבים וכשלא מצי לגבות מהלוה א"י לגבות מהערב וכן איפסק להלכה בחו"מ סימן מ"ח וחזינן דאף דאם ימות האב יפטרו הבנים אפ"ה כ"ז שהאב חי חייב לשלם דכיון דעכ"פ יש לו בכור וודאי