מהר"ש חלק ג קסו

רק כח מכירה ונימא דלא אזלינן בתר דיניהם אבל אם לא הי' רק מסירה לחוד א"כ ממנ"פ אי אזלינן בתר דיניהם, א"כ ל"מ מחילה ואי אזלינן בתר ד"ת א"כ שוב לא חלה המכירה ונשאר לו זכות מצד שדר"נ ושוב ל"מ מחילה נחזור למה שנסתפקו כת"ה דהכא שטוען בהי' לו תביעה עליו מקודם המכירה הוי כטוען שנפרע מקודם ולא חלה המכירה ועכ"פ צריך המוכר לישבע והכא העכו"ם לא יוכל לישבע ושוב אינו יכול לגבות והביאו מ"ש בשו"ת בית אפרים סי' ט"ז דאף דלשיטת הש"ך בקנה חוב מעכו"ם כדינו דהעכו"ם גובה אותו מ"מ בטוען שכבר פרע לו דא"י לגבות בו וה"ה הכא עכת"ד לענ"ד יש לחלק דזה רק היכי דקודם המכירה לא הי' לישראל שום זכות בחוב זה רק מצד קנין א"כ שפיר י"ל דכ"ז שלא נשבע המוכר על שטר זה שאינו פרוע א"י לגבות בו א"כ בטוען הלוה שפרוע הוא והעכו"ם לא יוכל לישבע ושוב אינו גובה גו אבל הכא באמת קודם שמכר לו הי' זה החוב משועבד לו מכח שדר"נ וכל היכי דמשועבד מדר"נ אף בטוען הלוה שהוא פרוע אפ"ה דעת הש"ך סי' פ"ו סקי"ד דגובה בו אף בלי שבועת הלוה ראשון דלא אתי שבועה דרבנן ומפיק משדר"נ ד"ת א"כ נהי דע"י המכירה פקע כח שדר"נ כמ"ש בש"ך סקי"א אבל הכא בטוען הלוה שהמכירה הי' בטעות שבשעת מכירה כבר הי' מגיע לו אצל העכו"ם ותפס זה בעד תביעתו א"כ אם הקנין הי' בטעות שוב נשאר כח שדר"נ ושוב יוכל לגבות בו אף בטוען שכבר פרע להעכו"ם אף שאין העכו"ם יכול לישבע ואף די"ל דלפמ"ש הש"ך הטעם דל"מ שבועה דרבנן להוציא מכח שדר"נ ד"ת א"כ כ"ז בשטר בעדים דגובה בו מה"ת בלי שבועה שפיר ל"מ שבועה דרבנן להפקיע משדר"נ ד"ת אבל בכת"י דקיי"ל בסי' ס"ט דיוכל לטעון פרעתי, א"כ מה"ת נאמן הלוה לומר פרעתי ושוב אף שדר"נ ל"ש שזה ואף דמפורש שם דבשדר"נ ל"מ מה שפרע למלוה שלו מ"מ מפורש דכ"ז שלא נודע לו שמגיע חוב זה למלוה ראשון מהני מה שפרע למלוה שלו והוא קודם שנודע לו שקנה לוי זה החוב ושהעכו"ם חייב ללוי כבר הי' מגיע לו חוב אצל העכו"ם ושוב יוכל לפטור א"ע בטענה שמגיע לו אצל העכו"ם ובפרט דכפי הנראה בשעה שנתן הכת"י להעכו"ם כבר הי' נמכרו השדות א"כ גוף ההתחייבות הי' בטעות דאם הי' יודע השוכר שלא התנה עם הקונה שיתן להשוכר כפי שהבטיח לו א הי' נותן לו הכת"י א"כ י"ל דהוי כחיוב בטעות ולא התחיל כלל שדר"נ

ומ"ש כת"ה דעיקר הטעם דמהני מכירה מעכו"ם לישראל בלי כומ"ס דאזלינן בתר דיניהם וחשוב כאומר לו משתעבדנא לך ולכל מי שמוציאו א"כ אם אינו מועיל בדיניהם כמו הכא שיוכל להיות שיזכה בדינו נגד העכו"ם א"כ לא מצי לגבות בו באמת מפורש כן בסי' ס"ח דשטר הנעשה בערכאות ופסול לפי דיניהם אעפ"י שכשר בדינינו ל"מ דלא נכשיר יותר מהם וה"ה הכא די"ל כן ובפרט דשם עכ"פ בשעה שנתן השטר להעכו"ם הי' באמת חיוב ברור להעכו"ם, א"כ י"ל דנשתעבד לכל מי שמוציאו אבל הכא דנראה שהי' כמו חיוב בטעות א"כ בכה"ג נהי די"ל דבדיניהם לא יוכל לטעון נגד הכת"י דבדיניהם בוודאי אמרינן זה גובה וזה גובה אבל עכ"פ בכה"ג ישראל הבא מכח העכו"ם אין לו דין עכו"ם למעליותא לגרע כח זכות הישראל ושוב מהימן עכ"פ בשבועה שמגיע לו אצל העכו"ם כשיעור חוב זה ובפרט דיש תקנת ארצות שלא לקנות שטר בלי ידיעת חבירו וכמ"ש כת"ה משו"ת בית אפרים סי ל' ומד"ח ח"ב סי' ו' אך בזה יפה כ' כת"ה דאם קיבל זה החוב בעד חובו המגיע לו אצל העכו"ם א"כ חשוב כמציל מידו כמ"ש בתוס' ע"ז ד"ב דאף במלוה בשטר מן העכו"ם חשוב כמציל מידם עיי"ש ש דאסור להציל את שלו בממון חבירו כמפורש בש"ע קכ"ה ובנה"מ שם כ' לחלק בין אם האנס בא על גוף ממון הפקדון וכן הרגיש בזה בבית אפרים סימן ט"ז אבל עכ"פ בקנה את השט"ח כדינו דבזה ל"ח בכלל פורע חובו של חבירו רק דעכ"פ מתקנת ארצות שאסור לקנות בלי ידיעתו אבל עכ"פ כשעושה להציל את שלו אוקמא אדינא ועי' שיך סי' ס"ו וסי' קע"ה שנחלקו הש"ך והמבי"ט לענין אם. מכר השט"ח בפחות לאיש אחר אי הלוה יש לו דדבמ"צ לקנותו באותו סכום אך פלוגתא זו הי' קודם תקנת ארצות עכ"פ מכל הני טעמים נהי די"ל דל"ש בזה תקנת ארצות הואיל שעשה להציל את שלו עכ"ז אם ישבע השוכר שעכ"פ מגיע לו אצל העכו"ם כפי הסכום שהתחייב א"ע בהכת"י הנ"ל וכפי הנראה שבשעה שנתן הכת"י להעכו"ם כבר הי' השדות נמכרים וא"כ הוי כמו חיוב בטעות א"כ בכה"ג לא יוכל לוי להוציאו מראובן בכח הכת"י אם לא בראי' ברורה כנלענ"ד בס"ד לדינא: באעה"ח ד' לך תרס"ה ראדמישלא יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל סימן ק"ב. להרב הה"ג בנש"ק וכו' כש"ת מו"ה דוד האלבערשטאם שליט"א האב"ד סאקליב

בדבר שכתבתי בספרי ח"א סי' ל' בדין הבצלים לצרף שיטת הבית מאיר דאם הוי נ"ט בנ"ט ואב"י מותר בשאר דברים חריפים חוץ מקורט של חילתית והבאתי גם דברי הבינת אדם

והנה כת"ה דחה דברי הב"מ וכ' שגם הבנ"א לא מקיל רק בנידון שלו שלא הי' רק כעין פירות חמוצים לפלא בעיני הלא הב"א כ' דלדעת המחבר דדבר ששייך נ"ט בנ"ט ונוטל"פ מותר בשאר דברים ועיין בפר"ח וכו"פ שכ' דלדעת הסוברים בנצלו שרי א"כ גם בד"ח נ"ט בנ"ט מותר ועיין בא"ר או"ח סי' תמ"ז שהוכיח לדחות דברי הרמ"א רק דנ"ט בנ"ט ואב"י מותר בכל דבר חריף ובפרט דיש צירוף שיטת הסוברים דבצלים לא מיקרי ד"ח ועיי' שו"ת מהרש"ם ח"א סי' ע' שצירף ג"כ דברי הבי"מ אף שכ' דדברי הרמ"א הם כנגדו מ"מ צירף שיטת הבי"מ ועיין בשו"ת מהרש"ם ח"ב סי' קפ"ח שכ' דאף א"נ דהא דד"ח מחליא לשבח הוא מה"ת מ"מ גבי בב"ח אינו רק מדרבנן דהא דמחליא לשבח אינו דרך בישול ועכ"פ זה פשיטא דנהי דקשה לסמוך אדברי הבי"מ ולהקל מטעם זה עכ"פ זה פשיטא דעכ"פ חשוב לס' ומש"ה מקיל הפמ"ג לענין הטאלפין אם יש ס' שמא יש שיעור לבטל דחשוב ס"ס ומ"ש בשם ספר יהושע ויד יהודא לדחות דברי הפמ"ג לפלא על כת"ה שמחפש חומרות כ"כ אם ירצה לחוש לכל החומרות המובא בספרים אזי לא נוכל לברר שום הלכה ובפרט בענין זה דרוב הפוסקים ס"ל דנ"ט בנ"ט שרי אף בד"ח דאינו מפליט מכלי ואף בבישול שרי ובפרט באב"י ובצלים שאינו ד"ח לשי' כמ"פ בודאי דעכ"פ ל"ח כוודאי איסור ומצרף לס"ס ובפרט דלשי' כמ"פ הא דד"ח מחליא