מהר"ש חלק ג קסד

מלתלות בשתי צדדים לאיסור שנתחלפו הפתקאות וגם שלא הגיד שמו קודם מותו וכסברא זו מפורש בתוס' כתובות דע"ו גבי מומין עיי"ש וז"ב בסיד ובפרט די"ל דבנ"ד שבהכתב המו"צ נכתב שהיו עושה שכר א"כ שם מלאכתו בוודאי דלא נרשם על הפתקא א"כ עכ"ח דהנפטר בעצמו הגיד להם שמו קודם מיתתו דאל"כ מהיכן ידעו שם מלאכתו וא"כ עכ"ח שהגיד שמו בעצמו ושוב בנ"ד שכבר כתבתי דעדות הקאמאנדע בצירוף כתב של המו"צ מהני א"כ מזה גופא ידעינן שהמת הגיד שמו ושוב היכא דהגיד בעצמו ויש לנו שמו ושם כינוי ושם עירו מועיל לכ"ע וחשש שמא כיוונו לדאמבראווא שברוסיש פולין ליכא כיון דהודיע זאת לקאמאנדע לבאכניא עכ"ח דכיוונו לדאמבראווע שבגאליציע ואף דהכא אינו ידוע לנו כלל אם הי' עושה שכר מ"מ עכ"פ דבר זה מהני לענין שידעינן שהגיד שמו בעצמו ולענין חשש שינוי מכח זה דלא ידוע לנו אם הי' עושה שכר מ"מ הרי ג"כ אינו ידוע בבירור שלא הי' פושה שכר ויש לנו לתלות שבוודאי הי' עושה שכר בימי בחרותו וגם אולי הגיד המת שהי' עושה י"ש וטעו וכתבו עושה שכר ובפרט כיון דמצאו בו שומא ושערות ע"ג בלחי השמאלית

והנה אם הי' העדים מצמצים המקום ממש היינו סמוך לתחלתו או לסופו א"כ לא מיבעיא למ"ד סימנים דרבנן דאז שומא חשיב עכ"פ כסימן אמצעי א"כ סימן אמצעי בצמצום מקום מועיל בוודאי ורק דיש לחוש למ"ד סימן ד"ת ואז הא דל"מ שומא בחר תירוצא משום דמצוי בב"ג ובזה חששו הפוסקים די"ל דל"מ אף בצמצום מקום ונודע מחלוקת הפוסקים אי בסימן גרוע מהני בצמצום מקום וע' בשו"ת אגודת אזוב מ"ש בזה אך אם הי' מעידים בצמצום מקום ממש הי' אפשר להקל מכח ס"ס שמא סימנים דרבנן ואז שומא חשוב עכ"פ כסימן אמצעי ומהני בצמצום מקום ושמא אף למ"ד סימן ד"ת הא דל"מ שומא משום דעשוי להשתנות ולטעם זה כ' הפוסקים דמהני בצמצום מקום ואף דהוי ס"ס נגד ח"א מ"מ נודע דבסד"ד ל"ש לדון מכח חזקה דבשביל חזקה לא ישתנה הדין אך בנ"ד דלא אמרו בצמצום מקום ממש רק בלחי השמאלית א"כ הוי כמו נקב בצד תיבה פלונית דלא מיקרי צמצום מקום אך באמת כבר כ' בשו"ת בית שלמה דעכ"פ באומרים שומא באבר פלוני נהי דל"ח סימן מובהק מ"מ נהי דמכח הסימן ליכא רק סימן גרוע אפ"ה מכח האבר פלוני חשוב עכ"פ כסימן אמצעי א"כ נהי דאנו חוששין שמא סימן דרבנן ושוב בעי סימן מובהק ושומא באבר פלוני ל"ח סימן מובהק בשלמא אי הי' פשיטא לן דסימנים ד"ת הי' מקום לומר דשומא באבר פלוני הוי כסימן אמצעי דמהני אבל לדידן דמספקא לן שמא סימן דרבנן ושומא מצד עצמו הרי ל"ח רק סימן גרוע ומצד האבר בלי צמצום מקום עכ"פ ל"ח רק סימן אמצעי ושוב למ"ד סימן דרבנן בעי דוקא סימן מובהק אך באמת בנ"ד באמת יש לנו עדות מספיק על שמו ושם כינוי ושם עירו ורק שכתבתי דיש לחוש שמא לא נודע שמו מפי עצמו רק ע"י הפתקא ועל הפתקא יש לחוש לשאלה או לאחלופי מ"מ לשי' מהר"ל מפראג למ"ד סימן דרבנן אין לחוש לשאלה א"כ ממנ"פ יש להתיר בנ"ד דלמ"ד סימן ד"ת שוב מועיל שומא באבר פלוני דחשוב כמו סימן אמצעי היינו לפי התירוץ בש"ס דהא דשומא ל"מ משום דעשוי להשתנות ולמ"ד סימן דרבנן שוב ל"ח לשאלה ולא לאחלופי אך לשי' הב"ש בס"ק ס"ט דאף למ"ד סימן דרבנן חוששין לשאלה ואזדא ממנ"פ הנ"ל אך באמת בנ"ד כבר הבאתי מדידעו שם מלאכתו ע"כ דידעו שמו מפי עצמו א"כ מכח זה לחוד יש להתיר ובפרט ע"י צירוף שומא בלחי השמאלית א"כ למ"ד סי' דרבנן שומא מצד עצמו חשוב סימן אמצעי ולמ"ד סימן ד"ת עכ"פ חשוב סימן אמצעי מכח האבר לשי' הבית שלמה הנ"ל א"כ לשיטת כמים בסי' אמצעי אם ניסת ל"ת א"כ בכה"ג דאין לנו לדון רק לענין לכתחילה פשיטא דמהני עדות הכתב של המו"צ וגם עדות הקאמאנדע שי"ל דחשיבי בכלל ערכאות ואף אי ל"ח בכלל ערכאות מ"מ לענין לכתחילה דנוגע רק לאיסור דרבנן יש צירוף שיטת המבי"ט דבאיסור דרבנן מהני אף עכו"ם שלא במסל"ת ומה גם שכבר נאבד זכרו זה כמה שנים יש כבר הוכחה שכבר מת ע"כ לענ"ד יש מקום להתיר אשה זו רק באופן זה שיסכים לזה רב גדול אחד אזי ג"א אצטרף להתיר והשי"ת יצילנו משגיאות: באעה"ח ג' וישלח תרע"ח לפ"ק קאשוי. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סימן ק'. להגבאי דחבורה בק"ח בק"ק טארנא

בדבר שבעירכם יש שמה בית חולים מיוחד ליהודים ועשו שמה זה כמה שנים חדר להתפלל שמה בציבור בשבת ויו"ט כדי שיתפללו שמה החולים המונחים שמה וכעת הוצרכו לחדש הבנין דבית החולים ופקדו הרופאים לשנות מקום בית התפילה שהי' בעלי' העליון לאחד מחדרים התחחונים ורוצים לייחד דירה בחדרים התחתונים שיתפללו שם בכל שבת ויו"ט כפי שהי' להם עד עתה ונסתפקו אי יכולים לשנות מקום התפילה מחדר העליון לחדר התחתון אם אין בו חשש הורדת החדר מקדושתו שהי' בו מקום להתפלל בו ועתה ישמשו בו צרכי רשות

והנה אף שבהכ"נ קבוע אסור למוכרו רק עפ"י זט"ה במא"ה והכוונה כמו"ש הר"ן ז"ל דכל קדושת בהכ"נ אינו רק דרבנן ומפקיע תחילה קדושתו על המעות והמעות דקיל קדושתו יכולין להפקיע אף בכדי אבל עכ"פ שלא עפ"י זט"ה במא"ה אסור ע"כ הטעם כמ"ש הח"ס ביו"ד סי' ה' דכיון דבנין הביהכנ"ס היו בהוצאות כל אנשי העיר כל אחד הוא שותף לבנינו וא"י לשנותו בלי דעתו ונהי דזט"ה יכולין לתקן תקנות מ"מ על דבר גדול כזה כמו למכור בהכניס מסתמא לא נתנו להם כח על דבר גדול כזה, א"כ רק אם עתה מסכימים הוי כנמכר ברצון כל בעלים ויכולין להפקיע הקדושה כמ"ש הר"ן אבל הכא דלא נבנה הבית התפלה ממעות אנשי הקהל רק הבית נבנה לצורך בית החולים והנהגת בית החולים הוא עפ"י השגחת זט"ה בוודאי הכל נעשה על דעת המשגיחים בבית החולים והם נתנו חדר להתפלל בו אבל אין עליו קדושת ביהכנ"ס א"כ אם נתהווה סיבה שצריכים לשנות מקום בית התפילה מחדר לחדר בוודאי רשות בידם לשנות כמפורש בש"ס דמגילה דבהכ"נ של מתא מחסיא דנבנה מכל בני העיר דבכה"ג כ"א מבני העיר מיקרי בעלים וא"י למכור חלקו בלי ידיעתו וקיי"ל ממון בעלים לא בטל ועיין שו"ת מהרש"ם ח"א סי' ו' ובספרי ח"א סי' כ"א ובשו"ת בי"צ חיו"ד ח"ב שם בהשמטות סי' א' וכיון דמסתמא לא סילקו כוחם בדבר גדול כזה כמו מכירת ביהכ"נ ליתן כח לזט"ה שוב מס' לא פקע כח אנשי העיר ועיין בש"ך סי' מ"ב דאם פטרוהו ממס אין פ"ש בכלל דכיון דכל זכותו הוא מכח השטר לא