מהר"ש חלק ג קסב

הוא איש מדאמבראווא שברוסיש פולין והיכא דידעינן שיש עוד עיר בעולם כעיר זו בוודאי דחוששין וכהא דשני שוירי מ"מ עכ"פ יש שמו ושם כינוי ולשי' כמ"פ שם כינוי חשוב כשם אביו וחשוב עכ"פ כמו רגלים לדבר שמת בעלה של אשה זו ושוב י"ל לשי' הנוב"י דאם יש רגלים לדבר נאמן עכו"ם אף בלי מסל"ת ושוב מהימן הקאמאנדע שבא להם ידועה מחיל רוסיע שהירש לינדער מכפר לופין סמוך דאמבראווא מת וכיון דחיל רוסיע נתנו ידועה זו להקאמאנדע דק' באכניא בוודאי דעל דאמבראווא שבמדינת גאליציע כוונו דאי על דאמבראווא שברוסיש פולין לא הי' להם ליתן להקאמאנדע של מדינת גאליציע ושוב ידעינן בבירור דהנפטר הי' מדאמבראווא שבגאליציע ושוב אשוב כיש שמו ושם כינוי ושם עירו דמועיל לכ"ע ואף להחולקים על הנוב"י כמ"ש הח"ס בתשובה דגם ברגל"ד ל"מ עכו"ם שאינו מסל"ת מ"מ לשיטת כמ"פ מהני מה"ת שמו ושם אביו לחוד וכמ"ש בתוס' ב"מ ד"כ דחשש ב' יוב"ש הוי רק דרבנן ובפרט באם יש גם שם עירו רק לחוש לדאמבראווע שברוסיש פולין זה בוודאי דהוי רק חשש דרבנן א"כ לשיטת המבי"ט דהיכא דכבר יצאה האשה מח"א ד"ת לכ"ע מהני עכו"ם אף שלא במסל"ת ושוב מהימן הקאמאנדע לגלות שבא להם ידועה שמת הנ"ל וכיון שנתנו ידועה להקאמאנדע דבאכניא בוודאי שעל דאמבראווא בגאליציע נתכוונו וכנ"ל, ושוב איכא שמו ושם כינוי ושם עירו ושם המחוז דמועיל לכ"ע ואף דאכתי יש לעורר כיון דעל הקאמאנדע לחוד כבר כתבתי דאין לסמוך ועל כתב המו"צ לחוד ג"כ יש חשש שמא הוא מדאמבראווא שברוסיש פולין ורק דכתבתי דע"י צירוף תרווייהו יש לנו עדות מספיק א"כ י"ל דחשוב בכלל חצי דבר אך באמת כבר כתבתי דגם ע"י הכתב המו"צ לחוד יצאה מאיסור תורה הואיל שיש שמו ושם כינוי ושם עירו ורק דיש לחוש שמא הוא מדאמבראווא שברוסיש פולין וזה בוודאי דהוי רק חשש דרבנן ושוב היכא דאזדא החשש ד"ת ל"ש לפסול מכח ח"ד וכמ"ש בתוס' גיטין ד"י דהיכא דמה"ת כ"א בפ"ע מועיל בעדותו ל"ח נפיק ריבעא דממונא אפומא דחד עיי"ש ה"ה הכא ובפרט דבעדות אשה לשי' רוב הפוסקים מהני גם עדות ח"ד דעכ"פ חשוב בירור וכמ"ש בשו"ת בת עיני עיי"ש

ובגוף דברי התוס' שכ' דבאם מועיל מה"ת בעדותו ל"ח נפיק אפומא דחד לכאורה העירו המפו' מש"ס כתובות דכ"א לענין קיום דקאמר הש"ס דחשוב נפיק אפומא דחד אף דמה"ת א"צ קיום ע' מהר"ם שיף אך באמת יפה העירות דיש חילוק בין מידי שכבר יצא מאיסור תורה ולא משכחת עוד שיהי' נצטרך לדון בזה לענין ד"ת בין מידי דיש משכחת שיהי' עוד נ"מ בדבר הלז לדון בשום פעם לענין ד"ת וכמצינו בפמ"ג שכ' דבדם שבישלו ל"ש לומר סד"ר לקולא הואיל דעכ"פ בתחילת בישולו הוי ד"ת לשי' הבי"ע א"כ י"ל התם גבי עד כותים לא משכחת כלל שנהי' מוכרחים לדון עליו אי כשר מה"ת לעדות או לא ושפיר אמרי' דע"י פסולי דרבנן ל"ח נפיק אפומא דחד אבל בכתובות דכ"א נהי דקיום שטרות דרבנן אפ"ה לשי' כמ"פ היכא שטוען הבע"ד מזויף צריך קיום מה"ת עי' ש"ך חו"מ סי' מ"ו וברש"י גיטין ד"ב בד"ה יתקיים בחותמין ועיי"ש בספר ט"ג מיש בזה א"כ יש עוד משכחת שנהי' מוכרחים לבוא לקיום מה"ת ושפיר י"ל דחשוב בכלל נפיק אפומא דחד וממילא בנ"ד ממנ"פ אם יבוא בעלה לא יהי' לנו מה לדון ואם לא יבא לעולם תהי' מה"ת מותרת ושוב לא משכחת שנהי' נצטרך לדון עוד בדבר הלז לענין ד"ת שפיר לא מזיק לנו עדות ח"ד ובפרט שכבר הבאתי די"ל דבעדות אשה אף ח"ד מהני ע"כ הדבר פשוט דאם הי' ידעינן שהגיד בעצמו שמו דהי' מועיל בלי שום חשש ובפרט דכבר כתב המהר"ם שיף דהתם הכוונה כיון דחתם הישראל לבסוף חשוב כמעיד על הכותי שהוא חבר אבל גבי קיום אם דרק מדרבנן בעי קיום מ"מ חשוב נפיק אפומא דחד אבל הכא דע"י מכתב המו"צ הרי נתברר שגם מכתב הקאמאנדע הוא אמת א"כ נ"ד דמי שפיר לדברי תוס' גיטין הנ"ל וז"ב

אך באמת בנ"ד הרי יש לחוש שלא ידעו שמו רק ע"י הפתקא ושוב יש לחוש לאחלופי או לשאלה הנה בגוף חשש שאלה רבו הדיעות דל"ח לשאלה עי' בש"ך חו"מ סי' ס"ה ואף להחוששים לשאלה עי' ברא"ש ב"מ ד"כ שנסתפק די"ל דכל חשש שאלה אינו רק דרבנן ולכאורה כבר העיר הנוב"י דאיך אפשר לומר דחשש שאלה אינו רק מדרבנן דא"כ מאי פריך הש"ס מהא דחמור בעידי אוכף הרי מה"ת ל"ח לשאלה והנלע"ד ליישב דנודע שיטת כמ"פ דאף למ"ד סימנים דרבנן מ"מ באיסור דרבנן מועיל סימן אמצעי ואף א"נ דגם בדרבנן ל"מ סימן אמצעי ורק בממון מועיל משום הפבד"ה אבל באיסור גם בדרבנן ל"מ סימן אמצעי א"כ ה"ה די"ל דאי בדרבנן יש לחוש לשאלה תלוי בזה דאי נימא דחשש שאלה הוי מה"ת שפיר י"ל דגם בדרבנן חוששין לשאלה. עכ"פ מדרבנן אבל א"נ דמה"ת ל"ח לשאלה הדבר פשוט דבדרבנן ל"ח לשאלה וכמ"ש בחידושי דאף א"נ דגם בדרבנן ל"מ סי' אמצעי מ"מ לשי' הרמב"ם ז"ל דסימן אמצעי מועיל מה"ת ורק חז"ל החמירו שלא יועיל סימן אמצעי שוב פשיטא דעכ"פ בדרבנן מהני סימן אמצעי ולפי"ז מיושב קושיות הנוב"י הנ"ל דבאמת פריך שם הש"ס ממתני' דאין מעידין אלא על פ"פ עם פדחת וחוטם אף שיש סימנים ותיקשי למ"ד סימנים ד"ת ומשני כליו דחוששין לשאלה ועל זה פריך הש"ס בשלמא אי אמרי' דחשש שאלה היא מה"ת א"כ י"ל דגם פ"פ בלי פדחת וחוטם ל"מ אף דלחד לישנא בבכורות דמ"ו מהני פ"פ לחוד מה"ת מ"מ כיון דחשש שאלה הוא מה"ת א"כ י"ל דגם בלא נשאר רק איסור דרבנן נמי חוששין לשאלה אבל אי נימא דחשש שאלה רק מדרבנן א"כ שוב יועיל הכרה בפ"פ עם סימני כליו בלי פדחת וחוטם הואיל דמה"ת מהני פ"פ לחוד ולענין דרבנן שוב יש סימני כליו וחשש שאלה ליכא הואיל דבדרבנן ל"ח לשאלה ומדחזינן דל"מ פ"פ וסימני כליו עכצ"ל דמה"ת חוששין לשאלה שוב קשה מחמור בעידי אוכף וע"ז משני הש"ס דאוכף הוי בכלל כלים דלא מושלי ולפ"ז י"ל דמאן דמשני כליו בחיורי וסומקי לא ניחא לי' לחלק מה"ת בין כלים דלא מושלי ושוב נשמע מעידי אוסף דל"ח לשאלה מה"ת ושוב הי' קשה שיועיל פ"פ עם סימני כליו דכיון דמה"ת ל"ח לשאלה שוב לגבי איסור דרבנן ל"ח לשאלה ושפיר משני כליו בחיורי וסומקי ומיושב שפיר קושיית הנוב"י דרק לפי הס"ד דגם פ"פ עם סימני כליו ל"מ מכח חשש שאלה ועכ"ח דסובר דחשש שאלה הוי ד"ת שפיר מקשה מחמור בעידי אוכף אבל לפי מה דמתרץ כליו בחיורי וסומקי שפיר י"ל דחשש שאלה לא הוי רק מדרבנן וי"ל דהשני תירוצים בהש"ס הנ"ל פליגי בזה אי חשש שאלה מה"ת או מדרבנן וז"ב ודו"ק. ועפ"ז יש ליישב שינוי הסוגיות מב"מ ליבמות דבב"מ פריך מהא דמצאו קשור בתר התירוץ דכליו בחיורי וסומקי וביבמות פריך קושיא זו מקודם ועי' בספרי ח"א סי' מ"ט. ולפ"ז א"ש דבאמת שי' הב"ש דלמ"ד סימנים דרבנן מצד הסברא חוששין לשאלה והמהר"ל מפראג סובר דמצד הסברא שמא