מהר"ש חלק ג קנט

לענין דרבנן מחמירין ג' אף לשי' התב"ש דמקיל בס' שהי' משהו זה דוקא שם דעכ"פ הועיל השחיטה מד"ת ויש ס' שמא הועיל אף מדרבנן שפיר מקילן אבל הכא בעצם השחיטה י"ל דלא הועיל אף מה"ת וזה שהועיל להפקיע מאיסור תורה זה בוודאי לא הועיל מדרבנן בכה"ג יש להחמיר

אך באמת י"ל עפ"י מה דמפורש בלב"ש בחי' דינים דס' איסור תורה כזה אשר יש בו דעה שאינו רק איסור דרבנן והובא דעה זו בש"ע נהי דיש הכרעה בש"ע דלא כוותי' עכ"פ מועיל לענין שאם נתערב אח"כ אף שנודע כס' קודם שנתערב אפ"ה מתירין דלענין חשש ספק דרבנן בנתגלגל מצרפין שיטה השני' דאינו בעצם רק איסור דרבנן א"כ ה"נ באמת לדעת המחבר חתיכה חי' ל"ח חהר"ל ולשיטה זו אף בוודאי טריפה בטל ונהי דאנו מחמירין באם כבר הסיר הנוצה חשוב חהר"ל אבל בלא נודע מהתערובות רק אחר הסרת הנוצה אפ"ה מקילין דמצרפין דעת המחבר דחתיכה חי' לא חשוב חהר"ל חזינן דשיטת הרשב"א לא נדחית לגמרי א"כ ה"ה הכא דבעצם הוי רק ספק טריפה ויש מקום להקל מטעם ספק דרבנן רק דיש חשש משום שכבר נודע הספק קודם התערובות אבל עכ"פ לענין חשש זה שוב מצרפין שיטת הסוברים דחתיכה חי' קודם הבישול ל"ח חהר"ל ודעה זו הובא בש"ע ועכ"פ מועיל צירוף זה לענין שיוכל לומר סד"ר לקולא אף בנודע הספק מקודם כיון שאפשר לומר דהתערובות מועיל בעצם אף לענין דרבנן וא"ש

וחוץ לזה י"ל עפ"י דמפורש ביו"ד סי' ס"ו לענין ביצה שיש בה טיפת דם דבטיל ברוב משום דהוי ספק דרבנן דשמא אינו במקום האוסר והקשו הפוסקים דהא בנודע הספק קודם שנתערב הוי ספק בנתגלגל אך הרמ"א מיישב דבאמת יש הרבה שיטות דדם ביצים דרבנן ולשיטה זו הי' לנו להתיר היכי דיש ספק אם הוא במקום האוסר משום דהוי ספק דרבנן ויש להתיר אף בלי תערובות אך באמת חוששין שמא דם ביצים ד"ת והוי ספק ד"ת אבל אם נתערב דעכ"פ פקע איסור תורה ע"י הביטל נהי דאם הי' הדבר ברור דדם ביצים ר"ת היינו מחמירן אף אם נתערב דהוי סד"ר ע"י גילגול עכ"פ אחר שפקע איסור תורה ע"י הביטל שוב מצרפין הס' שמא דם ביצים דרבנן וה"ל בעצם ספק דרבנן ולקולא א"כ ה"נ בנ"ד באמת לכאורה יש לנו להקל גם בס' שהי' משהו בעוף כיון דלשיטת רוב הפוסקים גם בעוף שיעור שהי' מה"ת בכדי שיגביה וירביצנה דגסה והמחבר סומך בהפ"מ על שיטה זו וא"כ גם בעוף שיעור משהו אינו רק דרבנן ובספק ניזל לקולא כמו דמקילין בספק שהי' משהו בבהמה אך ע"כ צ"ל כיון דלשיטת רשי' ז"ל בעוף שהי' משהו פוסל מה"ח ושוב הוי ספק ד"ת ואף שי"ל דהוי ס"ס לענין ד"ת וספק אחד בדרבנן דלענין ד"ת יש ס"ס שמא לא שהה כלל ושמא גם בעוף אינו פוסל מה"ת שהי' משהו אך אכתי צ"ל דבאמת גם בספק שהי' משהו בבהמה יש לנו להחמיר משום ח"א אך כיון דוודאי איתרע הח"א עכ"פ מה"ת שוב מקילין אבל בעוף הואיל דיש חשש גם לענין ד"ת היינו דלשי' רש"י ז"ל שהי' משהו פוסל בעוף מה"ת ושוב ליכא בירור שיצא מח"א ד"ת שפיר מחמירין עכ"פ נשמע דבעצם הספק שמא הי' שהי' משהו יש להקל גם בעוף מטעם ס"ס ורק הטעם משוה ח"א אבל כבר נודע דאף להסוברים דס"ס ל"מ נגד ח"א הוא רק חשש דרבנן דמה"ת ס"ס עדיף מרובא ובוודאי כמו דרוב מועיל מה"ת נגד חזקה דרק מדרבנן אמרינן סמוך מיעוט לחזקה כמ"ש המהרש"א חולין י"א וא"כ ס"ס נגד חזקה בוודאי אינו רק חשש דרבנן א"כ שפיר אחר שנתערב דעכ"פ פקע איסור תורה ושוב אף אם הי' בעצם ספק איסור תורה אפ"ה הי' מקום להקל משום דעתה הוא ספק דרבנן ורק הטעם לחומרא משום דכבר הוחמרנו בס' זה בהיותו ספק ד"ת ואיכא זילזול לדבריהם כ"ז אם ליכא רק ספק אחד בד"ת קודם הביטל וא"כ קיי"ל ספק ד"ת מה"ת לחומרא ושוב כיון שקודם התערובות הי' אסור מה"ת מספק שוב יהי' זילזול לדבריהם אם ניקל אחר התערובות אבל הכא דגם קודם שנתערב הי' מותר מה"ת מטעם ס"ס ורק מדרבנן הוחמרנו משום דהוי ס"ס נגד ח"א וכ"ז היכי דהי' חשש לענין ד"ת אבל אחר התערובות דשוב ליכא חשש ד"ת שוב סומכין אשיטת הרי"ף והרמב"ם דגם בעוף שהי' משהו אינו רק מדרבנן ובס' שהי' אזלינן לקולא דהוי ספק דרבנן וכמו בביצה שיש בה טיפת דם דאחר התערובות מצרפין שיטת הסוברים דדם ביצים דרבנן כדי שיהי' ספק דרבנן בעצם ה"ה הכא דאחר התערובות נם לשי' רש"י ז"ל אפ"ה ליכא חבש איסור ד"ת ע"י הביטל שוב סמכינן אשיטת שאר פוסקים דעכ"פ גם בעוף שהי' משהו אינו פוסל מה"ת וא"כ בעצם הוי סד"ר ולקולא וגט ל"ש להחמיר מכח דהוי נגד ח"א ז"א דעכ"פ אחר התערובות שוב סמכינן אהפוסקים דשהי' משהו בעוף אינו רק דרבנן וא"כ שוב עכ"פ יצא מח"א ד"ת ושוב דמי לס' שהי' משהו בבהמה דמקילין אף דהוי נגד ח"א דעכ"פ בוודאי יצא מח"א ד"ת

עוד יש לצדד לפמ"ש בדע"ת בשם הגאון מסטאניסלאב ב"ל ז"ל דאם נשחטו שני הסימנים אז הדרך לשחוט הקנה תחילה ושוב בנמצא גמי בוושט הוי אחר הכשר שחוטה ושוב י"ל דשהי' אין פוסל אף דעכ"פ י"ל דהוי בכלל שהי' במיעוט בתרא מ"מ בעוף אחר שנשחט סימן אחד ל"צ כלל שחיטת הוושט שוב אין שהי' פוסל בו ועיי"ש מ"ש בשם השו"מ ואף אם יש ספק אם נשחט הקנה תחילה עכ"פ הוי כעין ג"ס להיתר א'. שמא לא שהה כלל בי. שמא הי' אחר שחיטת הקנה ג'. ושמא גם בעוף אין שהי' משהו פוסל מה"ת וג' ספיקות לשיטת הש"ך מועיל אף נגד ח"א וחוץ לזה אף אם נימא דגם בעוף פוסל שהי' אף בשחיטת סימן השני דלא עדיף משהי' במיעוט בתרא עכ"פ לשי' הנוב"י שהי' במיעוט בתרא אינו פוסל רק מדרבנן ובאמת י"ל כיון דהבעיא לא איפשטא הוי ספק דרבנן לקולא אך מחמירן משום דהוי ספק נגד ח"א אבל עכ"פ ספק שהי' במיעוט בתרא שוה הוי ס"ס בדרבנן ומועיל אף נגד ח"א כאשר הארכתי בספרי חי"א סי' י"ג א"כ הכא דעכ"פ הדרך לשחוט הקנה תחלה שוב ליכא חשש רק על שהי' כמיעוט בתרא וס' שהי' במיעוט בתרא בוודאי אזלינן לקולא דס"ס דרבנן נגד ח"א אזלינן לקולא והרבה יש לדבר בזה ואכמ"ל. ע"כ בקיצר מכל הני צדדים הנ"ל נלע"ד דכל הארבעה בר אווזות מותרים דעכ"פ רפ"מ היא רק שלא למוכרם רק לארבעה ב"א באופן שכל אחד יוכל לתלות דהתירא קאכיל או יקח בר אווזא אחת וימכר אותה בחזקת טריפה ואז יוכל לתלות שהאיסור נמכר בחזקת טריפה ואז ג' הראשונים יהי' מותר אף לבשלם יחד כנלע"ד ברור בס"ד לדינא באעה"ח יום ג' וישלח תרע"ד לפ"ק ראדמישלא. הה' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל.