מהר"ש חלק ג קנח

עבורם דינו כדין יורד ברשות דנשבע ונוטל כמפורש בחו"מ סי' צ"א ובסי' י"ד ובסי' ק"ג ע"כ בקצרה שהפס"ד שלכם או"צ כנלע"ד ברור בס"ד

באעה"ח ה' וארא עת"ר לפ"ק פה ראדמישלא. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל סימן צ"ז. להרב הה"ג מו"ה שמעון נ"י ראבד"ק מעליץ יע"א

בדבר השאלה בנשחט בר אווזא אחת ונמצא גמי חתוך בוושט אחר שחיטה ובעל הב"א ראה את הטריפות ועשה בה סימן ואח"כ כשהביא לביתו את הב"א אחר שנמרט הנוצות נתערבו בשוגג הב"א הנ"ל עם שאר שלשה ב"א ויש ארבעה ב"א אשר הם בספק וא"א להכיר את הב"א שנטרפה זה תורף השאלה בקצרה

והנה אם הי' נתערב קודם הסרת הנוצות פשיטא דהי' בטל ברוב דקודם הסרת הנוצות לא חשוב בכלל חהר"ל ול"מ אם נודע קודם הסרת הנוצות בוודאי בטל ושוב גם כשהסירו הנוצות מ"מ כבר נתבטל מקודם ואף בלא נודע רק אחר הסרת הנוצות וי"ל דלא נתבטל קודם שנודע מ"מ כ' בפמ"ג דאם נודע עכ"פ קודם הבישול מותר דהוי כעין ס"ס להתיר שמא גם בלא נודע בטל עכ"פ מה"ת כמפורש בפמ"ג סי' ק"ט ועיין בספרי ח"ב, סי' כ"ג ושמא כשיטת המחבר דחתיכה חי' ל"ח בכלל חהר"ל ונהי דדעת המחבר קשה לצרף לס' הואיל דהרמ"א. כ' וכן נוהגין מ"מ לענין חשש חהר"ל דרבנן מצרפין ב' ספיקות אף דכל ספק באנפי' נפשי' הוי כמו רוב לאיסור מ"מ בצירף תרוויהו עכ"פ חשוב כחד ספק גמור וספק חהר"ל בטל כמפורש בסי' ק"א דוודאי איסור וספק אם הוא חהר"ל מותר וא"כ פשיטא דאם הי' נתערב קודם הסרת הנוצות אף אם לא הי' נודע קודם הסרת הנוצות הי' מותר אך בנ"ד שלא נתערב רק אחר הסרת הנוצות א"כ שפיר חשוב חהר"ל לשי' הרמ"א ושוב אם היי בכלל וודאי שריפה הי' אסור ואך לכאורה כיון דהא דמטריפין בנמצא גמי בשעת שחיטה היא רק טריפה מספק שמא שהה בשחיטתו וא"כ לכאורה י"ל דכיון דעכ"פ מה"ת גם חהר"ל בטל שוב הוי ס' דרבנן דשמא אינו טריפה אך באמת יש כמה פקפוקים בדבר א' בשלמא אם לא הי' נודע הטריפות רק אחר שנתערב הי' מקום להתיר דהא מעולם לא דנו על הס' בהיותו ספק ד"ת דהא לא נודע הס' קודם שנתערב ובשעה שנודע הס' תיכף הי' ספק דרבנן דל"מ א"נ דגם בלא נודע שייך ביטול א"כ כבר פקע האיסור תורה קודם שבאנו לדון על הס' ואף א"נ דקודם שנודע התערובות לא בטל מ"מ עכ"פ אם נתערב מקודם שנודע הספק לא הי' משכחת להחמיר בד"ז מטעם ס' ד"ת דברגע שנודע הס' תיכף נתבטל מה"ת שפיר אזלינן לקולא בס' דרבנן דעיקר הטעם דמחמירין בס' בנתגלגל משום דקודם שנתערב לא ידענו כלל שיתהווה מזה ס' דרבנן דהא אסור לבטל איסור לכתחילה וכבר החמרנו בס' ד"ת ושוב אם במקרה נתערב אם ניקול אח"כ מטעם ס' דרבנן יהי' זילזול לדבריהם ועיין שו"ת בית אפרים או"ח סי' מ' ובספרי ח"א סי' ס"ח אבל הכא דברגע שנולד הס' תיכף פקע איסור תורה. שוב יש להקל מטעם סד"ר וז"ב ופשוט ודלא כמ"ש הגאון מוהש"ק ז"ל

אך הכא דנודע הס' להבעלים קודם ו שנתערב והחמרנו בו מחמת ס' ד"ת שוב י"ל אף אם נתבטל אח"כ מה"ת מ"מ הוי ס' דרבנן בנתגלגל ואזלינן לחומרא וחוץ לזה י"ל דבני"ד אף אם לא הי' נודע הס' עד לאחר שנתערב מ"מ לא הי' מקום להקל מטעם ס' דרבנן כיון דהוא ס' בשחיטה והוי נגד ח"א ושוב אף ס' דרבנן נגד ח"א אזלינן לחומרא ואף שי"ל דהכא כיון דבעצם יש בו ח"א ד"ת והאיסור תורה בוודאי נתבטל שוב מקילין לענין דרבנן אף דהוי נגד ח"א וכמ"ש הר"ש פ"ב דמקוואות אך באמת כבר הבאתי בספרי כ"פ דהא חזינן בס' חציצה אף דמיעוט המקפיד אינו רק דרבנן ומחמירן ועכצ"ל דהיכי דיש ס' שמא לענין דרבנן לא נעשה השתנות שפיר מחמירן א"כ בכה"ג יש ספק שמא שהה בשחיטתו וא"כ לא נעשה השתנות לענין דרבנן שוב יש להחמיר ואף דמוכח לכאורה בתב"ש דמקיל בספק שהי' משהו כבהמה והטעם דהוי רק ספק דרבנן ואף דהוי נגד ח"א מ"מ מוכרחין לומר הטעם כיון דעכ"פ נסתלק הח"א ד"ה שוב מקילין בדרבנן אף נגד ח"א ודוקא אם הוא איסור דרבנן בעצם ויש ח"א מחמירין בס' אבל אם בעצם הוא איסור תורה ונקלש איסור תורה מקילין בענין דרבנן אף דהוי נגד ח"א והבאתי בחי' מדברי התוס' יבמות צ"ח דבדבר שהי' מתחלתו איסור מיתה ונקלש לאיסור כרת מקילין ול"ג בגר אבל אם מתחילתו הי' רק איסור כרת מחמירין וגזרינן בגר ובאמת בפמ"ג בפתיחה לשחיטה. כ' דס' שהי' משהו בבהמה תלוי אי ספק דרבנן נגד ח"א אזלינן לחומרא אך התב"ש מקיל וע"כ דס"ל דאף היכי דיש ספק שמא לא נעשה השתנות לענין דרבנן אפ"ה מקילין היכי דיצא עכ"פ מח"א ד"ת ושוב יש להקל אף בני"ד ואף דלכאורה תיקשי לשיטת התב"ש מהא דמחמירין בס' חציצה במיעוט המקפיד אך באמת כבר הארכתי בספרי ח"ב סימן ס"ח דשם חוששין לשי' הסוברים דבבשרו אף מיעוט חוצץ מה"ת ושוב הוי ס' ד"ת ואף דהוי ס"ס בד"ת שמא לא הי' שום דבר חוצץ ושמא גם בבשרו מיעוט אינו חוצץ מה"ת ולענין דרבנן סגי בס' אחד אך באמת הוי ס"ס נגד ח"א וכיון דעכ"פ יש ספק שמא אף מה"ת לא יצא מח"א שוב מחמירין א"כ שפיר בס' שהי' משהו דבהמה מקילין וה"ה דבס' שהי' משהו בעוף ונתערב יש להקל אך באמת י"ל דל"ד דבשלמא ס' שהי' משהו בבהמה דבעצם אינו חשש ד"ת שפיר אמרינן כיון דעכ"פ פעולת השחיטה הוציאה מח"א ד"ת וי"ל דאותו הפעולה שהועיל להתירו מה"ת הועיל נמי לענין הדרבנן היינו שלא הי' שהי' כלל שפיר מקילן אבל הכא עצם השהי' פוסל מה"ת ורק דמה"ת נתבטל ברוב עכ"פ זה הפעולה שהוציאה מח"א ד"ת זה וודאי לא הועיל לענין דרבנן דמדרבנן חהר"ל לא בטל ואנו רוצין להתיר האיסור דרבנן מכח השחיטה ובאמת לענין השחיטה י"ל דלא הועיל כלל אף לענין הד"ת דשהי' משהו בעוף פוסל מה"ת ושוב הוי נגד ח"א וליש לומר דכיון דעכ"פ יצא מח"א ד"ת דהא אותו הפעולה שצריכין לצרפו לענין דרבנן י"ל שלא הועיל אף מה"ת יצא דהכא יש ג' סברות לאיסור א' משום דכבר נודע הס' קודם שנתערב וכבר החמרנו בו ושוב א"א להקל אף לאחר שנעשה ס' דרבנן ב' משום דהוי נגד ח"א ולפי פשטות דברי הש"ס דבהא דמחמירין בספק חציצה נשמע דהיכי דיש ס' שמא לא נעשה השתנות