מהר"ש חלק ג קנז

סי' מ"א א"כ מכל הני טעמי י"ל דעדות הערל סגי וגם בעדותו של העדות וינטריץ דחשש כה"ג דהוי בכלל פסולי עדות באמת שי' הנמ"י פז"ב דרשע שאינו דחמס כשר בעדות אשה ועיין בקצה"ח סי' מ"ו וסימן נ"ב ובנה"מ סי' מ"ו וגם אינו מבורר שחילל שבת במלאכה ד"ת וכ"ז שאינו יודע מחומר האיסור אינו נפסל מה"ת א"כ יש ס"ס להתיר ובפרט המכתב שכתב לאשתו י"ל דחשוב מסל"ת בקישור דברים ובכה"ג כ' הבי"מ דמועיל בכתב אף לשי' הרמב"ם ז"ל ובפרט דמפורש בצ"צ ובשו"ת ד"ח ח"א סי' כ"ד וח"ב סי' ס"א דאם נראה שאין מתכוין להעיד כשר גם בלי מסל"ת דלשי' התה"ד כ"ז שאינו מתכוין להתיר מהני מה"ת ובפרט שכבר אבד זכרו כמה שנים יש סניף להתיר ע"כ לפענ"ד יש מקום להתיר האשה הנ"ל ובלבד שיצטרף לזה עוד רב גדול אחד ואח"כ ישבו ב"ד של ג' ביחד להתיר האשה כדין הניסת בע"א והשי"ת יצלינו משגיאות: באעה"ח יום ה' בחקותי מ' למב"י תרפ"א קאשוי יע"א. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סימן צ"ו. להרב הגאון מו"ה יצחק צבי אמסעל (כעת) אבד"ק זבארוב יע"א

בדבר הטו"ת שהי' לפניו בצירוף עוד רב אחר בראובן שקנה בית מזיגה ושמה ישב מקודם איש אחר שנים רבות והתפשרו הצדדים שיש לו להאיש אשר ישב שמה חזקה בהשענק הוא וז' ויורשיו אחריו אך ישלם לבעה"ב סך קבוע לשנה וכעת של"ח שמעון השוכר ותובע ראובן מאשת המת איזה מאות ר"כ שכר דירה גם טוען יען כי לא שילם כפי הפשרה ממילא בטלה חזקתם והאלמנה ויורשים מכחישים. כי אינם יודעים משום חוב אם נשאר בעלה חייב בעד שכר דירה וע"ז יצא הפסיד מכת"ה שהאשה ויורשי' צריכים לישבע שאינם יודעים מהחוב ויש מערערים על הפס"ד א' כי הייתם רק שנים ושנים שדנו אין דינהם דין. ב' שהשבועה מגיע להתובע יען שהוא חשוב מוחזק שהבית והשענק שלו הם. ג' כי הפשר הי' אז בזמן שהי' צריכים לשלם שכר אראנדע לשרי המדינה אבל עכשיו שנשתנה הנימוס וא"צ לשלם לשרי המדינה ממילא עי"ז נתבטל הפשר אלו דברי המערערים וכת"ה כתב כי קבלו עליהם לדון לפניכם ע"כ תורף שאלתו בקצרה

והנה כת"ה הביא מדברי הש"ע חו"מ סי' צ"ה גבי שכנת בחצירי דאם כבר עבר זמן השכירות צריך להיות נשבע ונפטר דזה ל"ח תביעת קרקע באמת מפורש בחו"מ סי' שי"ז דדוקא במחולקים אם כבר עבר זמן השכירות אז המשכיר נקרא מוחזק אף שיושב בה השוכר אבל במחולקים אם כבר פרע דמי השכירות נשבע השוכר ונפטר וי"ל הסברא דבמחולקים על זמן א"כ בקרקע בוודאי אמרינן במידי שסופו לחזור קרקע בחזקת בעלי' עומדת ולא עוד דגם במטלטלין דעת התוס' ב"ב דס"א במידי שסופו לחזור אף בס' מוקמינן בחזקת בעלים הראשונים אך בתוס' ב"מ דק"ג כ' לחלק בין קרקע למטלטלין ועי' במלמ"ל ובקצה"ח ונה"מ סימן מ"ב. עכ"פ מבואר דבמחולקים על הפרעון נשבע השוכר ונפטר אך לכאורה הי' אפ"ל דכ"ז בשאר שוכר דאין נ"מ על גוף השכירות שכבר עבר רק הספק על המעות אז שפיר נשבע השוכר ונפטר דחשוב מוחזק אבל הכא דהאשה רוצית לזכות אף אלהבא וידוע מ"ש הפוסקים דאם לא פרע בזמנו וציער לבעה"ב אזדא חזקתו. א"כ שוב י"ל דבעה"ב חשוב מוחזק דנהי אם נדין על דמי השכירות הוי האשה מוחזקת ושייך לה השבועה אבל לענין גוף החזקה בשביל שלא פרעו לו דמי השכירות נאמן בשבועה דבמידי שהוא בגוף הקרקע י"ל דבעה"ב חשוב מוחזק

אך באמת י"ל לפמ"ש בר"ן נדרים דמ"ו דאף א"נ דהמשכיר יוכל לאסור על השוכר בקונם מ"מ במקבל בטסקא כיון דכ"ז שמשלם המס לא יוכל לסלקו מן הקרקע שוב חשוב כקנין הגוף ולא יוכל לאסור עליו בקונם עיי"ש א"כ הכ"נ י"ל דבשלמא במחולקים בזמן השכירות כיון דעכ"פ סופו לחזור לרשות המשכיר ולשי' כמ"פ יוכל לאסור על השוכר אף בתוך זמנו ופי' בש"ך סי' שי"ב ובסמ"ע סי' שט"ז דאף בתוה"ז יוכל להשכיר לאחר על אח"ז השכירות דזמן ממילא בא ול"ח דשלב"ל ובפרט למכרו לאחרים כמפורש במחבר סי' שי"ב ועי' שו"ת בית יעקוב ובנה"מ סי' רי"א ולשי' רמב"ם ז"ל חצר השוכר קני למשכיר לענין מציאה כנודע מש"ה שפיר בס' בזמן השכירות אלים זכות המשכיר אבל הכא כ"ז שמשלמים דמי שכירת הבית א"י לסלקם ושוב יש להם קנין הגוף ובוודאי אין לו שום זכות רק לענין שצריכם לשלם לו דמי שכירת הכית ושוב אם יש ספק אם נפקע חזקתם חשיבי הם מוחזקים ושפיר שייך השבועה להם

ובפרט שי"ל לפמ"ש ברשב"א יבמות דל"א דמש"ה בס' דרוסה לא מחזיקין מאיסור לאיסור לפי ששם בספק שהה מעשה האוסר לפניך והספק במעשה המתיר אבל בספק דרוסה דספק במעשה האוסר עיי"ש ועי' חוו"ד ק"י וא"כ הכ"נ דבשלמא בספק בשכירות א"צ לומר שנעשה מעשה לבטל כח השוכר רק הספק מעיקרא שמא לא השכירו רק על זמן זה אז נתעורר חזקת הבעלים שהי' להם קודם שהשכירו אבל הכא אדרבה האשה הי' לה חזקה בהבית קודם שקנה ראובן ואף שקנה ראובן לא אבדו חזקתם כנראה מהפס"ד מהגה"צ אבד"ק סטראפקוב זי"ע ובוודאי כדת עשו דנהי דיש שיטת דבקנה אבד חזקתו מ"מ כפי הנראה קנה בשביל האשה דידוע מפלוגתת הפוסקים בסי' קפ"ג באומר לך וזבין לי אי יוכל לטעון שקנה לעצמו ובפרט במידי דעכ"פ יש ספק שמא גם בקנה שייך החזקה שוב איכא חזקת כשרות דלא רצה להיות ספק גזלן ובוודאי קנה עבור האשה ועיי"ש בנה"מ סי' קפ"ג ועי' במג"א סי' תקנ"א דאם נהג חומרא כחד דיעה שוב אין לו התרה א"כ עד עתה בוודאי הי' להאשה חזקה בהבית רק עכשיו יש ספק שמא נעשה סיבה שנתבטל חזקתם בוודאי בספק במעשה חדש אין מקלקלין חזקה ברורה ועי' שו"ת נובי"ת אה"ע סי' קנ"ו שכ' דאף דס"ס נגד ח"א ל"מ מ"מ נגד חא"א מועיל ס"ס דנתעורר ח"פ וע' חו"מ סי' ק"ג לענין ספק אי צריכין לשלם הוצאות מי נקרא מוחזק עיי"ש לענין שומא הדרא בסמ"ע ובט"ז ובהג"ה הח"צ ובקצה"ח שוב מצאתי בשו"ת מהרי"ט ח"ב סי' ל' שהעיר בדברי הר"ן מהא דמקבל בטסקא לענין חזקות ועי' שו"ת בי"ש חו"מ סי' ק' וסי' ק"א ופי' בס' משפט שלם בת"ע שכ' ג"כ דאם הי' לו חזקה מכבר ורק הס' שמא לא פרע אח"כ ונתבטל החזקה על המערער להביא ראי' שלא פרע ע"כ יפה הורה כת"ה שהאשה ויורשי' ישבעו שא"י משום חוב ושוב יהי' חזקה במקומו עומד ושאר הטענות של התובע והמערערים אין בהם ממש ובדבר שתובע מהם הוצאות שהוציא