מהר"ש חלק ג קנד

בחמץ אף למ"ד אחה"פ מותר אפ"ה שפיר כ' הצל"ח דל"ח שי"נ כיון דאסור לשהותו ובוודאי לא ירצה לעבור איסור תורה, ובחדש אף דתלוי במעשה דהרי בזמן הנית האיסור עד שיקריב העומר ואף למ"ד האיר המזרח מתיר מ"מ כ' התוס' מנחות דיה ודף ס"ח דעכ"פ קרא דעד הביאכם למצוה מ"מ י"ל דזה ל"ח תלוי במעשה חדא די"ל דבמידי דמצוה הוי ככבר נעשה כמ"ש בתוס' סוטה דכ"ד לענין כל העומד דבמידי דמצוה חשוב ככבר נעשה עיי"ש וע' בעירובין דל"ב דאף למ"ד דחשע"ש ל"מ בד"ת מ"מ חזקת כהנים מקריבין עדיף ומש"ה הרחוקים מותרים מחצות עיי"ש ועוד י"ל דאף בזמן הבית מ"מ כשמגיע תחילת ליל י"ז מותר אף בלא הבאת העומר ע' בטו"א ר"ה ד"ז ובמנ"ח מצוה ש"ג שהאריכו בזה ושוב ל"ח תלוי במעשה וז"ב ובגוף הספק של שא"ר החדשות הנ"ל באמת כ' התוס' שם בפסחים דאי הועיל ההפרשה במקצת שוב יחשוב שי"נ א"כ כיון דטבל אסור בהנאה של כילוי וחדש מותר בכל הנאות א"כ שפיר חשוב שי"נ הואיל דעכ"פ הועיל ההפרשה במקצת להפקיע מעליו שם איסור הנאה ש"כ אך לשיטת הסוברים דאיסור הנאה ש"כ בטבל הוא מדרבנן עי' במלמ"ל פי"ב מתרומות מ"ש בזה א"כ מה"ת הרי לא הועיל ההפרשה כלום ושוב ל"ח שי"נ ושוב הדרא הספק של השא"ר לדוכתא אך באמת ככר הוכחתי דאם יהי' נפקע איסורו ע"י זמן שפיר חשוב שי"נ ובאמת בגוף דבר זה שכתבתי דיש שיטות כמה פוסקים דהנאה ש"כ בטבל הוא רק מדרבנן יש להעיר בש"ס פסחים ד"ט בהא דחבר שמת לשי' רשיי שם דבדרבנן י"ל ס' מוצא מידי וודאי א"כ י"ל דאף בידעינן שהכניסו אחר מירוח מ"מ י"ל דמותר להאכיל לבהמתו כיון דהנאה ש"כ הוא רק מדרבנן א"כ בדרבנן אתי ס' ומוצא מידי וודאי ואף שי"ל כיון דלאכילת אדם אסור א"כ דמי לדברי המג"א בשם הר"ש חיוון בסי' קפ"ד דיש להחמיר גם לענין דרבנן מטעם זילזול אך באמת כבר כ' הפר"ח בהא דביצה מתרנגולת ס' נבילה מותרת אף דלגבי תרנגולת גופה מחמירן דהוי ס' ד"ת אפ"ה לענין הבינה דהוי ס' דרבנן מקילין והטעם דדוקא בנתגלגל לדרבנן אז מחמירן אבל בנזדמנו ביחד מחמירן לענין ד"ת ומקילן לענין דרבנן וכן מצינו בסי' קפ"ז לענין מכה שא"י אי' מ"ד שכ' הש"ך דלענין ז"נ מחמירן ולענין רדמ"ת מקילן ולשי' כמה פוסקים הא דמקילין לענין רדמ"ת משום דהוי רק מדרבנן עיי"ש ועוד יש ראי' לזה מהא דהמלמ"ל המאכא"ס הביא ראי' דשיטת הרמב"ם ז"ל דאיסור סחורה בדברים האיסורים הוא מה"ח מדכ' הרמב"ם דאיסור סחורה בין בספיקן בין בוודאין אם הי' מדרבנן הי' מותר בספק משום ספק דרבנן לקולא והשתא קשה דאכתי י"ל דהוא מדרבנן ואפ"ה אין להקל בספק משום דכיון דמחמירן לענין אכילה דהוי ס' ד"ת ה"ה דמחמירן לענין סחורה ונשמע מראיית המלמ"ל דבוזדמנו ביחד מקילן לענין דרבנן וחוץ לזה שם בפסחים ד"ט ס' עשרינהו הוי ס' הרגיל דהרי ס"ד דהש"ס דס' מוציא ידי וודאי ונהי דבד"ת לא סמכינן מ"מ באכילת בהמה דנוגע לדרבנן להסוברין דהנאה ש"כ בטבל הוא רק מדרבנן שפיר סמכינן וז"ב

אך אכתי יש לעורר דבעיקר שיטת הרמ"א בסי' שכ"ג דבחלה שנתערבה מועיל שאלה דזה גופא חשוב פתח דאילו ידע שיאסור התערובות לא הי' מפריש והקשה הט"ז מהא דשוחט קדשים בחוץ וכ' הישיע"ק דבאמת זה ל"ח בגדר פתח ובהקדש דשייך אמל"ג ורק דמועיל שאלה דמשוי לי' לנדר טעות א"כ ל"מ במתחרט מכח התערובות ורק בחלה דל"ש אל"ג א"כ מהני אף במתחרט מכח התערובות עיי"ש א"כ י"ל דל"מ ההפרשה קודם ששאל דהא גם אחר השאלה לא יהי' הקדש טעות למפרע. אך באמת בנ"ד שפיר חשוב שי"נ דמקודם הי' על כל העיסה שם איסור וע"י ההפרשה נהי דנאסר מכח תערובות חלה מ"מ נודע שיטת התוספת יבמות דפ"ב דבתערובות איסור ל"ש לאוקמה בח"ה דהא אין ההיתר נעשה איסור ורק דנאסר מכח תערובות ועי' בט"ג גיטין ד"ל שביאר דמה"ט בכלי שנטמא באה"ט אסור לטבול ביו"ט אף דחזי להשתמש בו דברים טמאים מ"מ חשוב מתקן דעכ"פ מפקיע שם טומאה מהחפץ ונהי דל"ח תיקון מצד הגברא מ"מ חשוב תיקון מצד החפץ עיי"ש ה"ה הכא דעכ"פ לשי' התוספת פסחים היכי דהועיל ההפרשה לענין היתר הנאה של כילוי תשוב שי"נ ה"ה היכי דמועיל להפקיע שם איסור מהחפץ נהי דנשאר איסור גברא מצד התערובות אפ"ה מועיל ההפרשה וז"ב

והנה בגוף מחלוקת הרמ"א והט"ז בסי' שכ"ג י"ל בהא דהעיר בשיש לשי' הגה"מ באה"ע סי' ל"ה דבמידי דלפי דברי העד לא התחיל האיסור אז ע"א נגד ח"א מהימן מש"ס יבמות דפ"ח דיליף דע"א נאמן נגד ח"א מהא דנאמן לומר ששאל על ההקדש וקשה הרי התם לפי דבריו ששאל הרי נעקר ההקדש למפרע ולא התחיל האיסור בכה"ג פשיטא דמהימן עכת"ק והנה לכאורה העירני רב אחד דהלימוד הוא מהקדש כזה שלא הקדיש רק לכוונת איזה סיבה דבכה"ג שיטת הרמב"ן דניתר בחרטה דהשתא וכמו בסוגיא דנודרת גיטין דל"ה ואפ"ה מהימן לומר ששאל על ההקדש ובכה"ג הרי לא נעקר למפרע רק מכאן ולהבא ואכתי איכא ח"א ואפ"ה נאמן ושפיר נשמע דע"א נאמן נגד ח"א עכת"ד ובאמת יש להעיר לפי"מ דמבואר בש"ס ב"ב דקמ"ב גבי נכסי הגר דהחזיק בראשונה לא קנה משום דרפוי מרפי' וכתב הרשב"ם דבכל קנין בעי שיהי' בירור שיושאר של הקונה עיי"ש ולפ"ז י"ל דכבר הקשה בתוס' ב"ק דס"ו דנימא דהקדש יהי' חשוב שינוי החוזר ע"י שאלה ובט"ג גיטין דנ"ה העיר די"ל דהקדש ל"ח ש"ר כיון דאפשר בשאלה אך באמת י"ל דהיכי דבעי פתח א"כ פתא הרי לא שכיח ומידי דלא שכיח לא נכנס תחת גדר הספק א"כ חשוב בכלל ש"ר ולפ"ז יוצמח דהקדש כזה הנותר בחרטה דהשתא דזה שכיח דדוקא פתח לא שכיח משום דבוודאי בשעה שהקדיש חשוב בדעתו כל האופנים ואפ"ה הקדיש ועכ"ח דעשה בהסכמה גמורה וכסברת הר"ן בהא דל"מ חזרה תכ"ד בהקדש ושפיר לא שכיח שיהי' לי פתח אבל חרטה דהשתא שכיח וא"כ י"ל להיפך אדרבה בהקדש כזה שאינו ניתר רק בפתח או בחרטה דמעיקרא א"כ הרי לא שכיח דמה"ט חשוב הקדש ש"ר א"כ בשעה שהקדיש לא הי' לנו עוד שום ספק אי יושאר ההקדש בתוקפו א"כ הרי הוחלטנו אותו לוודאי הקדש א"כ כשאומר העד ששאל על ההקדש י"ל דהוי כמעיד נגד ח"א וודאי דבלי דברי העד לא נולד לנו שום ספק שמא שאל דהא לא שכיח שפיר י"ל דלא מהימן לומר ששאל והי' לו פתח דהרי לא שכיח אבל ההקדש הניתר בחרטה דהשתא א"כ מעולם לא הוחלטנו אותו להקדש וודאי דהא הו' לנו ספק שמא ישאל על הקדש ע"י חרטה דהשתא ועכ"פ הקדש כזה ל"ח בכלל ש"ר וכיון דאף בלי דברו העד נולד ספק בההקדש בכה"ג שפיר מהימן ע"א ובמ"ש בפנ"י קידושין דס"ג דהיכי דנולד לנו ס' אף בלי דברי העד בכה"ג נאמן העד עיי"ש א"כ אזדא סברת הג' הנ"ל והדרא קושית הש"ש: