מהר"ש חלק ג קנג

י"ב ובוודאי יגיע לידי הפרשה אפ"ה ל"מ דבעי שיהי' שי"נ מיד בשפת הפרשה אך באמת כתב הרשב"א דסברא זו הי' רק לפי הס"ד אבל במסקנא לא נשאר הכי רק הטעם שמא יבקע הנוד וא"כ לא יגיע מעולם לידי הפרשה אבל אם הי' יודעין שיגיע לידי הפרשה הי' מועיל דהא אז בשעת הפרשה יחול התרומה למפרע ואז עכ"פ והי' שי"נ אך באמת אכתי לא דמי להתם דשם כיון דבאמת לע"ע לא נגמר קריאת שם תרומה דהא אינו מסיים המקום רק דמוכרחים לסמוך שיופרש אח"כ יהי' תרומה למפרע שפיר חשוב שי"נ אבל אם באמת קורא שם תרומה תיכף ומצד עצמו ניתר התרומה תיכף שפיר י"ל דבעי שיהי' תיכף שי"נ שיופקע האיסור מהשריים והכא כיון דלע"ע לא הותרו השריים י"ל דלא מהני ההפרשה ובפרט די"ל דהתם לע"ע לא ניכר התרומה ולא השריים א"כ בשעה שיתברר איזה חלק הוא התרומה יהי' ג"כ ניכר השריים אבל הכא דהתרומה ניכר תיכף ונאסר לזרים א"כ י"ל דבעי שיתהווה ב' הפעולות ביחד להתיר התרומה להכהנים ולהתיר השריים אף לזרים וז"ב אך בעיקר הדבר דל"מ הפרשה בחמץ משום דל"ח שי"נ כ' הצל"ח דאף למ"ד חמץ אחה"פ מותר אפ"ה ל"מ משום דבעי שיהי' שי"נ בשפת הפרשה ולכאורה י"ל דבאמת במידי שיופקע האיסור בבירור ע"י זמן שפיר י"ל דחשוב שי"נ ודוקא בהא דהלוקח יין דמחוסר מעשה ההפרשה א"כ שפיר יש חד אוקימתא בעירובין דל"מ משום דל"ח שי"נ אבל במחוסר זמן שפיר חשוב שי"נ דזמן ממילא קאתי וכמ"ש במלמ"ל הלכות אישות דמחוסר זמן ל"ח דשלב"ל ונודע שיטת המרש"ל דבדשיל"מ היכי דאין ההיתר בא רק ע"י מעשה ל"ח דשיל"מ והש"ך בסי' ק"ב תמה עליו מנדרים דחשוב דשיל"מ ובאמת י"ל לשי' הר"ן בטעם דדשיל"מ ל"ב משום דחשוב שם היתר א"כ במידי דתלוי רק בזמן י"ל דגם קודם הזמן יש עליו שם היתר משום דזמן ממילא קאתי אבל במידי דמחוסר מעשה לע"ע אין עליו שם היתר ולפ"ז י"ל דוקא במידי דאף אם יתהווה ההיתר לא יהי' ניתר רק מכאן ולהבא אז שפיר במחוסר מעשה ל"ח שם היתר אבל במידי דאחר שיתהווה ההיתר יהי' ניתר למפרע אז אף במחוסר מעשה חשוב כיש עליו שם היתר דיוכל להיות שיתגלה למפרע שמעולם לא הי' איסור וא"כ מיושב קושית הש"ך דשאני נדרים אף דתלוי במעשה מ"מ כיון דע"י השאלה יתגלה ההיתר למפרע שפיר חשוב יש עליו שם היתר ויתיישב בזה דברי הירושלמי פ"ו דנדרים דקאמר הני נדרים מה. את עביד להון כדשיל"מ א"ל תמן חכם עוקר הנדר מעיקרא וצ"ב וע' בב"ט בשעה"ת פרק ב' ולפ"ז י"ל דזה כוונת הירושלמי שנסתפק בסברת הרש"ל אי ע"י מעשה חשוב דשיל"מ וע"ז קאמר משום דחכם עוקר למפרע שפיר חשוב דשיל"מ וז"ב

נחזור לסברתינו דבמידי דהוי בירור שיופקע האיסור בזמן שפיר י"ל דחשוב שי"נ דמחוסר זמן לא מזיק דזמן ממילא קאתי רק בחמץ כיון דעובר בב"י ואסור להשהותו ומחויב לבערו מן העולם א"כ שוב אינו עומד לכך להיות מותר שפיר ל"ח שי"נ אבל בעלמא במחוסר זמן שפיר י"ל דחשוב שי"נ וז"ב וה"ה בחלה אף דמחוסר מעשה אפ"ה כיון דע"י שאלה יתגלה שפקע האיסור למפרע ונמצא שהותרו השריים תיכף בשעת הפרשה שפיר מהני אף כ"ז שלא שאל נהי דלע"ע לא הותרו השריים מ"מ כמו שכתבתי דמחוסר זמן חשוב שי"נ דזמן ממילא אתי ה"ה הכא נהי דמחוסר מעשה כיון דאחר השאלה יתגלה שהי' היתר למפרע שפיר י"ל דחשוב בכלל שי"נ תא די"ל אף לפי"מ דס"ד בש"ס עירובין בהא דהלוקח יין דלריש ל"מ אף למ"ד י"ב משום דל"ח שי"נ ומוכח דבעי שיהי' שי"נ מיד אפ"ה י"ל שאני התם נהי דאמרי' י"ב אפ"ה חזינן דבגט ל"מ כמ"ש בתוספת גיטין דכ"ד דבגט ל"מ באומר כתוב לאיזה שארצה אגרש דל"ח לשמה וחזינן דבמידי דבעי לשמה לא אמרינן ברירה דעכ"פ בשעת מעשה ל"ח מבורר לשמה אך כבר הבאתי בכמה דוכתי דהיכי דהוא בגדר וכבר בא חכם כגון באומר כתוב לאיזה שיצאתה בפתח תחילה דבכה"ג מפורש בעירובין דמהני אף למ"ד אין ברירה שוב גם בגט מהני דהו' רק כגילוי מילתא שתיכף נכתב לשם אשה זו א"כ ה"ה ע"י שאלה דמשוי לי להקדש טעות למפרע א"כ תיכף בשעת הפרשה הי' פקע האיסור ורק שהי' בהעלם ידיעה מאתנו מפאת שלא ידענו מחרטתו א"כ אח"כ אמ"ל דתיכף מתחלתו פקע האיסור שפיר מהני ונהי דדעת הפני משה דרק בעירוב דרבנן מהני הסברא דכבר בא חכם אבל כבר השיג עלי' השעה"מ ופי' שו"ת ח"ס חו"מ סי' ק"ה בזה ובזה י"ל מה שהקשה בספר עמק יהושע סי' י"ד על הב"ש והמלמ"ל פ"ו מגירושין שכתב דבקידש פ"ת אף בתנאי מעכשיו אפ"ה ל"מ הגט קודם שיתקיים התנאי משום דבגט בעי שיהי' מבורר בשעת גירושין שצריכה גט והוא כעין שיטת שו"ת הרא"ש דנתן לה גט פ"מ שלא תינשא לפלוני ל"מ גט אחר להתירה לאותו פלוני וטעמו כמ"ש הרמב"ם ז"ל בהא דלאשה דעלמא אינו גט משום דבנכתב בשפה שאינו ראוי לגירושין חשוב שלא לשמה וקשה מהא דקידשה ע"מ שאין עליה נדרים ונמצא עליה נדרים דאינה מקודשת וי"א דאסורה לינשא בלא נט שמא תלך אצל חכם ויתיר לה. ונמצא שחלו הקידושין למפרע והשתא מה מועיל הגט הא בשפת הגט אינו מבורר כלל אם חלו הקידושין עיי"ש שהניח בצ"ע ולפ"ז א"ש דנודע מ"ש בשעה"מ פי"ז מהא"ב דבנשבע שלא יאכל פירות הקדש אלו אף שפדאן מ"מ לא חל השבועה דבשבועה לא אמרי' מיתלי תלוי ואפ"ה בנשאל על הראשונה שניה חלה עליו לפי שחל למפרע א"כ י"ל בשלמא בקידש ע"ת ונתקיים התנאי עכ"פ נתגלה שהי' מחוסר מעשה של קיום התנאי נהי דבתנאי דמעכשיו חלו הקידושין למפרע אבל עכ"פ נתגלה שלא חלו רק ע"י קיום התנאי דלאח"כ שפיר, ל"ח מבורר לשמה אבל הכא דע"י שאלה נתגלה שהי' טפות בכל הנדר וחלו הקידושין מיד ורק שהי' לנו חסרון ידיעה ודמי להא דכבר בא חכם דמהני גם בגט וכנ"ל ומיושב קושית הג' הנ"ל בס"ד א"כ לפי"ז מכ"ש הכא דע"י שאלה חשוב תיכף שי"נ דבאמת נתגלה דהשריים הי' מותרים מיד וז"ב ולכאורה יש לחקור להיפוך א"נ דמועיל ההפרשה אף קודם השאלה אי צריך אח"כ אחר ששאל להפריש עוד הפעם. על החלה שנתערבה דע"י שאלה הדרא לטובלא ול"מ מה שהופרש מקודם מעיסה שנתערבה בה דהא אז קודם השאלה זה החלק לא הי' טבול לחלה ולא חלה ההפרשה על זה וממילא צריך עוד הטפם להפריש על זה דהוי כאלו נתערב עכשיו טבל בחולין או דנימא דכיון דע"י שאלה אמ"ל דפקע שם חלה מינה למפרע והוי כאלו הי' טבל בשעה שנתערבה ושוב חל ההפרשה גם על זה ובאמת עפמ"ש דכיון דע"י השאלה אמ"ל שהי' הקדש טעות שוב חשוב כהי' טבל מעיקרא וחל עליו הקריאת שם חלה לפטור גם את זה וז"ב

והנה כת"ה הביא מה שנסתפק בספר שאג"א החדשות אי מועיל הפרשה מחדש דלע"ע חשוב בכלל אין שי"נ וכת"ה כ' די"ל דמחוסר זמן חשוב שי"נ באמת כבר העירותי בזה לעיל דבמחוסר זמן שיופקע אסורו בבירור חשוב שי"נ כיון דזמן ממילא אתו ורק