מהר"ש חלק ג קנב

והנכרי אומר שהי' ג"כ תק"כ והישראל אינו זוכר אם הי' תק"כ זה תורף השאלה

הנה מצד קנין כסף לחוד רבו הפוסקים דלא קנה הישראל כשי' הר"ת וכמ"ש בט"ז יו"ד סימן ש"כ ואף שהבאת מדברי הרי"ט אלגזי דחשוב ס"ס שמא כשי' רש"י ז"ל דרק בעכו"ם כסף קונה ושמא כהרמב"ם ז"ל באמת בספרי ח"א סי' ל"ה כתבתי בטעם הס"ס משום דיותר יש לתלות באחד משני הצדדים להתיר מלצרף שני צדדים לאיסור כמו בהא דפ"פ דלהיתר די או שנאמר שהי' באונס או עכ"פ לאו תחתיו ולאיסור מוכרחין לומר שהי' ברצון ותחתיו ויותר יש לתלות להיתר וכמ"ש התוס' כתובות דע"ו דבניסת כ"ז שאין הבעל מברר שהי' המומין קודם שנתארסה א"כ יש שני צדדים לזכות או שברשות בעלה נולד המומין או דמחל ולהיפך מוכרחין לצרף שני דברים שברשות אביי נולדו המומין ושלא מחל עיי"ש א"כ הכא ליכא רק צד אחד לאיסור דאם כסף בעכו"ם אינו קונה. שוב לא התחיל הקנין א"כ צד ההיתר והאיסור שוים. עכ"פ אם בוודאי לא הי' רק קנין כסף יש מקום לסמוך אשי' רוב הפוסקים דכסף אינה קונה בעכו"ם ואף דבש"ך שם משמע להחמיר בקנה מעכו"ם בכסף מ"מ עכ"פ יש לסמוך להתיר הטלת מום פ"י עכו"ם דלשי' כ"פ בס' בכור מותר להטיל מום ואף לשי' הפוסקים האוסרין וכמ"ש בח"ס יו"ד סי' ש"ו דיש איסור תורה בהטלת מום בבכור בזה"ז מ"מ באמת שי' רוב הפוסקי' דכסף אינו קונה בעכו"ם ורק באיסור בכור דחשוב איסור כרת מחשש קדשים בחוץ וקדשים בטומאת הגוף כמ"ש המרדכי סוף יבמות דבאיסור כרת ל"מ רוב עכ"פ לענין הטלת מום דאין בו כרת שוב סמכינן אשי' רוב הפוסקים דכסף אינו קונה בעכו"ם וגם מ"ש המפורשים דא"א להתיר הטלת מום בס' בכור אף א"נ דהוי רק איסור דרבנן משום דהוי ס' דרבנן בנתגלגל כ"ז אם הי' ס' השקול א"כ מה"ת מחמירין בס' ד"ת שוב א"א להקל בדרבנן מטעם זילזול אבל הכא יש שי' רוב הפוסקים המתירין רק כ"ז שנוגע לחשש איסור כרת חוששין למיעוט האוסרין עכ"פ מדרבנן ממילא לענין הטלת מום מקילין ועיין בספרי ח"א סי' ל"ו אך יען שיש ספק שמא הי' תק"כ א"כ חשוב קנין סטומתא ושוב הוי ס"ס להחמיר שמא הי' תק"כ והוי בודאי קנין וגם שמא כסף קונה בעכו"ם כשיטת רש"י והרמב"ם ז"ל ושוב בס"ס להחמיר לשיטת המ"ל גם בדרבנן מחמירין וא"כ אף א"נ דהטלת מום בבכור בזה"ז אינו רק דרבנן מ"מ בס"ס להחמיר גם בדרבנן מחמירין ובפרט לשי' הח"ס יש בהטלת מום איסור תורה ובפרט לפמ"ש בשו"ת מהרש"ם ח"ב סימן קט"ו עכשיו המנהג לעשות האנדשלאג והטוען נגד המנהג לא מהימן וכמ"ש הנמ"י ב"מ דקי"ח דגם מיגו נגד המנהג ל"מ ועיין ש"ך סי' פ"ב וא"כ חשוב כוודאי הי' תק"כ וא"כ הוי של ישראל מטעם קנין סטימתא ואף דלשי' הנה"מ קנין סטומתא אינו רק קנין דרבנן וכ' במק"ח סימן תמ"ח דאם לא קנה הישראל מהעכו"ם רק בקנין דרבנן יש להקל בעבר עליו הפסח וכמ"ש בתוס' גיטין די"ג דלהפקיע ממון ישראל לא תיקנו רבנן ושוב יש להקל עכ"פ ט"י הטלת מום אך באמת שי' הח"ס דסטומתא חשוב קנין ד"ת וכמ"ש ברדב"ז א"כ גם בקנה ישראל מעכו"ם מועיל קנין סטומתא ובפרט ולשיטת רש"י ורמב"ם זיל כסף לחוד קונה בישראל מעכו"ם ע"כ מכל הני צדדים קשה להקל אף ע"י הטלת מום כנלע"ד ברור בסיד

ב) ובדבר שאלתו השני' לפענ"ד עפ"י המפורש ביו"ד סי' קצ"ב להמחמירין בדחו הנישואין לחוש לחימוד חדש מ"מ אם הדחי' והקביעות אי' ביום אחד מקילין וכ' בסד"ט דעיקר החשש דע"י הדחי' הסיחה דעתה ויש לחוש שמא ארגשה אבל אם בזמן בדיקת שחרית וערבית לא הסיחה דעתה נהי דבאמצע היום איזה שעה הסיחה מ"מ בזמן מועט ל"ח שמא ראתה וה"ה די"ל דאף לשי' המעיל צדקה כ"ז אם עבר יום שלם וסברה דאינו עומדת בימי ספירתה א"כ כיון דלכתחלה צריכה בדיקה כל ז' שחרית וערבית נהי דבדיעבד רק בדיקת א' וז' מעכבין מ"מ עכ"פ בעי שתכוין לספירת נקיים ואם הסיחה י"ל שמא ראתה אבל בנ"ד דבבוקר נתכוונה לספירת יום א' ובדקה כהוגן ולעת ערב ג"כ בדקה ומצאה טהורה דאדרבה נתכוונה. אז להפסק טהרה א"כ כזמן מועט משפה שמצאה המראה טהורה עד שעת הפסק טהרה שנית ל"ח שמא ראתה ובפרט דלשי' רוב הפוסקים גם בימי ספירת נקיים ראי' שלא בהרגשה אינו רק דרבנן דלא כהחוו"ד ולחוש שמא ארגשה ולאו אדעתי', ג"כ אין לחוש בזמן מיעוט וכל חומרא דמעיל צדקה הוא רק דרבנן א"כ הכא עכ"פ שכבר טבלה ולנתה לילה אחת בכה"ג מקיל בשו"ת מהר"ם מלובלין אף אם שכחה ליטול צפורין ובאם הי' נקי גם בסד"ט מקיל ע"כ לפענ"ד אין להחמיר בזה כנלע"ד בס"ד: באעה"ח יום ב' ראה תרפ"ד לפ"ק. הק' שמואל ענגיל. פה מרחץ הארשפאלווע. סימן צ"ד. להרב החו"ב כש"ת מו"ה מאיר לאנדויא מקרשארוב יצ"ו

בדבר שאלתו בחלה שהופריש מעיסה ונתערב בעיסה אחרת אינה מתוקנת ולא הי' בה שיעור לבטלה ומבואר ביו"ד סימן שכ"ג דמהני שאלה לחכם אך טרם ששאל על החלה הפריש חלה על העיסה שאינה מתוקנת ואח"כ שאל על החלה שנתערבה אי מועיל הפרשת חלה טרם ששאל על החלה שנתערבה כיון דבשעת הפרשה לא הותר כלל אכילת העיסה דהא היתה אסורה מכח תערובות חלה א"כ לא הועיל כלל ההפרשה דל"ח שריים ניכרים וכהא דפסחים דל"ג דלאחר שנתחמץ ל"מ אם מפריש ממנה תרומה כיון דל"מ להתיר השריים דאסור משום חמץ וכת"ה הביא שיטת הרשב"א בחולין ובסוכה שכתב בהא דהלוקח יין מבין הכותים דמהני לר"מ אף דלא סיים המקום וי"ל דל"ח שי"ל מ"מ כ' הרשב"א דאדרבה כיון דלא קרא שם עכשיו רק שאומר לכשיפרוש יחול למפרע זה חשוב שי"נ דהא בשעה שמפריש התרומה אז חשוב שי"נ דכיון דאמרי' ברירה עיי"ש א"כ הכא י"ל דאחר השאלה שפיר חשוב שי"נ עכת"ד

והנה לענ"ד ז"א דשם שפיר כ' הרשב"א כיון דלע"ע לא קרא שם אדבר מיוחד רק עיקר חלות התרומה הוא מעכשיו ולכשיפריש א"כ שפיר כיון דאמרי' ברירה א"כ חשוב שי"נ אבל הכא דבאמת תיכף קורא שם אדבר מיוחד שפיר י"ל דבעי שי"נ תיכף בשעת הפרשה וחוץ לזה באמת שם בעירובין דחה הש"ס דטעמא דריש משום דבעי שיהי' שי"נ ומוכח דאף למ"ד