מהר"ש חלק ג טו

בעצמה לביתה וליש לחוש שמא נבעלה שמה באונס ז"א כיון שרצו שתמיר דתה בוודאי לא באו עלי' באונס אבל בנ"ד שלא שבה מעצמה רק על ידי פיתוי והפצרת אביה ובריחתה מביתה לא הי' מחמת קטטה ונראה שרצתה אז באמת להמיר דתה ר"ל ושוב עכ"פ יש ס"ס להחמיר או מכח יחוד הראשון או לכה"פ על ידי יחוד השני

והנה לכאורה יש עוד עצה לבדוק אותה ברופאים אם יאמרו שהיא עדיין בתולה יש הוכחה שלא נבעלה ובאמת מבואר באה"ע סימן ז' בשבוי' שניסת לישראל ומצאה בתולה ומת הישראל אי מותרת אח"כ לינשא לכהן דדעת הט"ז לאסור דשמא הערה בה השבוי' אולם באב"מ שם הביא שיטת התשב"ץ להתיר דאם הי' השבוי בא עליה הי' גומר ביאתו והי' משיר בתולים וכיון דלא השיר הבתולים יש הוכחה דלא נבעלה עיי"ש והנה מפורש בשו"ת ח"ס יו"ד סי' קס"ח דאחר ווסת בבדקה מיד מהני כיון דעכ"פ א"א לחוש רק לטיפה אחת ובזמן ווסת רואות הרבה א"כ עכ"ח נעשה השתנות משאר ימי ווסתה שפיר ל"ח כלל שמא ראתה אבל הרגשה שכיח שתראה טיפה אחת עיי"ש א"כ י"ל הכא נמי לא מבעיא לשי' התשב"ץ בוודאי דמהני בדיקת הרופאים אלא אף לשי' הט"ז י"ל דמועיל בדיקת הרופאי' דבאמת י"ל דבאומרת לא נבעלתי תהי' נאמנת משום העמד אותה בחזה"ג ורק בעכו"ם מחמירין משום דרובם פרוצים בעריות והנה עפ"י הרוב כל הבועל בועל גמר ביאה וכיון שיתברר בבדיקה שלא הי' עכ"פ ביאה גמורה ואם ניחוש שבא עליה הערל עכ"ח נימא שהוא מן המיעוט שאינם בועלים רק בהעראה וכיון דמוכרח אתה לומר שהוא מן המיעוט שוב י"ל דלמא הוא מן המועט שאינם פרוצים בעריות מאי חזית למיתלי שהוא ממיעוט זה דילמא הוא ממיעוט אחר וכהא דש"ס כתובות דף ט"ז לענין רוב הניסת בתולה יש לה קול עיי"ש ובתב"ש סי' כ"ט לענין מים בראש עיין שם וכיון דעכ"פ אזדא הרוב עכו"ם פרוצים בעריות שוב מספק מוקמינן בחזקת הגוף דלא נבעלה וז"ב בס"ד

אך לכאורה יש להעיר לשי' הסוברים דאין נאמנות לרופאים באיסורין וראי' מיו"ד סי' קפ"ז לענין רדמ"ת דל"מ אמירת הרופאים כמ"ש הח"ס דאיכא גופא דלא מקבל סמא אבל ברופא אומר שדם זה בא מן המכה שפיר מהימן דלדבריו לא התחיל כלל האיסור ובפרט דבנ"ד ליכא חשש רק משום דחשיבה כשבוי' וא"כ מדחזינן שהקילו בשבוי' להאמין לעכו"ם מסל"ת וא"כ אמירת הרופא עכ"פ לא גרע מאמירת עכו"ם מסל"ת ונודע דכמה פוסקים סמכו עצמם גם בעגונה על עדות ערכאות ומקורם מגיטין דף כ"ח דפריך הש"ס והא מסל"ת ופירש בשו"ת כנסי"ח הכוונה כיון דמסל"ת מהימן מכ"ש דערכאות מהימני ובפרט היכי דבודק ע"י מראה שקורין מוטטער שפיעגעל הוי כמעיד דבר ברור כמ"ש בשו"ת שם ארי' ובשו"ת מהרש"ם ח"א סי' כ"ב וע"כ הדבר פשוט דאם יש מקום לברר ע"י רופא דיש צד גדול לסמוך עליו

ועוד י"ל לפמ"ש הח"ס דמה"ט אין נאמנת לרופאים באיסורין משום דדיבור הרופא לא משוי רק לספק א"כ הכא באמת בס' השקול יש לאוקמה בחזה"ג שלא נבעלה ורק שי"ל בעכו"ם דרובם פרוצין בעריות חשיב שכיח לאיסור יותר מלהיתר א"כ כיון דדיבור הרופא מועיל עכ"פ להיות ספק השקול שוב יש להתיר מכח חזה"ג וכעין שכ' בשו"ת מהרי"ט סי' ל"ז דמה"ט בנקב תולין במשמוש יד הטבח לפי שבכל נקב יש ס' שמא לאח"ש ונשה"ת ורק דשכיחי יותר שיתהווה נקב מחיים לפי שהולך אנה ואנה, וא"כ במקום משמוש הטבח מועיל עכ"פ למשוי לס' השקול ושוב מועיל הסברא דנשה"ת עיי"ש ה"ה י"ל כנ"ל. ע"כ פשיטא דיש צר גדול לסמוך בזה אדיבור הרופא וז"ב

והנה כת"ה רצה לצרף דברי השבו"י לענין כהני זמנינו דאינם וודאי כהנים ע"י שו"ת מהרש"ם חרב סי' רל"ג שכ' דאין לגרוע כח כהני זמנינו ואף דבשו"ת בית אפרים חאו"ח הביא זה לסניף לענין הא דאין נו"כ רק ביו"ט אבל לא להקל מזה לענין איסור וראיתי בשו"ת אבני צדק שרצה להקל בנידון כזה מכח ס"ס שמא לא נבעלה ושמא אינו כהן ואף דס' השני סותר א"ע בשעת נשיאת כפים אפ"ה כ' כיון דס' הראשון הוי ס' טוב מהני אף דס' השני סתרי אהדדי וראי' מתוס' ב"ק די"א עכת"ד באמת ז"א בשלמא התם בב"ק די"א התרתי דסתרי אהדדי אינם בפעם אחד ביחד ורק שרוצין להקל ביום ט"ו לומר שהי' זכר וביום מ"א רוצים לומר שהי' נקבה א"כ התרתי דסתרי אינם ביחד ונהי דעכ"פ גם הכא ממנ"פ עובר איסור או ביום ט"ו או ביום מ"א אפ"ה י"ל דמה"ת מהני אף ס' כזה כמ"ש בתוס' פסחים ד"י דמה"ת אף בבא לישאל בב"א טהור כ"ז התם דהי' יכול לשאול בזאח"ז א"כ אין הכרח שיהי' הספק סותר עצמו יחד שפיר התירה רחמנא ס' כזה הואיל דאין סותר א"ע ביחד בפעם אחת אבל הכא דקיי"ל כהן הנושא נשים בעבירה פסול לישא כפיו א"כ בשעה שנו"כ ממנ"פ עושה איסור או משום שאינו כהן ומברך ברכה לבטלה כבמג"א סי' קכ"ח סק"א או משום דיש לו אשה פסולה א"כ יוצמח דבשעה שנו"כ ממנ"פ עובר איסור בכה"ג חשיב סתרי אהדדי יחד בפעם אחת בכה"ג פשיטא דאין להקל מכח צירף דברי שבו"י הנ"ל והוכחה לזה מהא דמבואר בש"ע אה"ע סי' ו' וסי' ס"ח דבאשת כהן שזינתה ס' תחתיו נאסרה ול"ח ס"ס שמא לאו תחתיו ושמא לאו כהן ועכצ"ל דספק זה לא מצטרף לס"ס הגם די"ל דהתם הטעם משום דבצד ס' השני יש ס"ס להחמיר שמא כהן הוא ושמא אף אי לאו כהן מ"מ שמא זינתה ברצון ושפיר בכה"ג דיש בצד ס' השני ס"ס להחמיר לא מיקרו ס"ס וכמ"ש בתוס' כתובות ד"ט ע"ב בד"ה אי למיתב לה ועיי"ש בפנ"י וא"כ שוב אזדא הוכחה הנ"ל אבל עכ"פ מצד הסברא גופא קשה לצרף ספק זה אף לסנף להקל באיסורין וז"ב

ומ"ש כת"ה דיש צד היתר מכח חשש שמא תחזור לסורה וכהא דמבואר באו"ח סי' ש"ו דמתירין לחלל שבת בשביל הצלה מהמרת דת. י"ל התם הוא רק איסור דרבנן דתחומין והוי משום חטא באיסור קל אבל הכא דלע"ע אין כאן המרה ח"ו רק חשש שמא תמיר בזה וודאי אין לדחות שום איסור ועי' שו"ת ח"ס יו"ד סי' שכ"ב ובפרט דמצינו בתמורה ד"ה שאני כהנים דריבה בהם הכתוב מצות יתירות ואף דמצינו דלאוי דכהונה קיל עי' תוס' ברכות ד"כ דלאו דטומאת כהנים נדחה מפני כה"ב אך באמת כ' בתוס' יבמות ד"ה דאלמנה לכה"ג כיון דגם היא מוזהרת ל"ח לאו שאש"ב ושאני טומאה משום דבני אהרן כתיב א"כ ה"ה הכא דהוזהרו פסולות שלא לינשא לכשירים א"כ חמיר מאיסור שאש"ב ע"כ מצד חשש שמא תחזור לסורה אין להעמיד שום יסוד להתיר. ע"כ לדינא אם יש מקום להתברר אצל רופאים שלא השירו עוד בתוליה מותר להכהן לישא אותה ויבוא עליה ביאה ראשונה ואם ימצא בחולה יתברר דלא זינתה, ובפרט דכבר נשתדכה ואם לא ישא אותה נהי' ביוש גדול לפנויה א"כ חשיב שעת הדחק ומצינו בנדה ד"ו כדאי ר"א לסמוך עליו בשעת הדחק. ה"ה אחר שהבאתי כל השיטות הנוגעים לזה והבתולה אומרת בחרם שטהורה