מהר"ש חלק ג יד

רק בנתייחדה לשם זנות ולפמ"ש הב"ש שם קאי המהרי"ק בתירץ השני על א"א וס"ל דבנתייחדה לשום זנות עכ"פ אסורה בבעלה כהן. וכ' הבית מאיר דלשי' הב"ש י"ל ג"כ בתירץ השני דבפנויה נאסרה תמיד בנתייחדה עם נכרי ורק דמוסיף דגם בא"א נאסרה עכ"פ בבעלה כהן בנתייחדה לשם זנות ולפ"ז יוצמח דבפנויה בין לתירץ א' בין לתירץ ב' נאסרה תמיד אף בלא נתייחדה להדיא לשם זנית

עכ"פ הוכחתי דבפנויה יש כמה סברות לאיסור א' שיטת רש"י דמוכח מדבריו דבפנויה אוסרין על היחוד שנאסרה מלישא לכהן מדפירש"י הך דאין אוסרין על היחוד על א"א וגם לשי' התוספות קידושין דבאומרת לא נבעלתי נאמנת אף בנתייחדה עם פסול ומוקי הא דאין אוסרין על היחוד בפנויה אפ"ה י"ל בעכו"ם גרע דרובם פרוצים בעריות כשיטת בה"ג וע' בבית מאיר שם שכ' דהא דלא ניחא לי לרש"י לפרש הא דאין אוסרין על היחוד אפנויה ובנתייחדה עם ישראל פסול דמשמע לי' הא דאין אוסרין על היחוד מיירי גם בעכו"ם ובפנויה הרי אסורה בעכו"ם ולכך פירש"י דמיירי בא"א אך למסקנת רוב הפוסקים אף בנתייחדה עם עכו"ם אפ"ה אינה אסורה רק בנתייחדה לשם זנות ואף דלשיטת הב"ש י"ל דבפנויה נאסרה ע"י יחוד לחוד עם עכו"ם ואף להחמ"ח הדבר תלוי בב' תירוצים של המהרי"ק מ"מ י"ל כיון דעיקר החומרא ביחוד עם עכו"ם דהוי כשבויה ואינו רק איסור דרבנן וסד"ר אזלינן להקל ע"כ יש לסמוך אתירוץ ב' שבמהרי"ק וכפי הבנת החמ"ח דאף בנתייחדה עם עכו"ם בעי דוקא יחוד לשם זנות וז"ב בס"ד

עתה נחזור לגוף השאלה הנה מכח הרינון לשי' הב"ח אם הקול יוצא על פנויה שזינתה ממש תולין בפריצתא בעלמא ובפרט אם הקול לא איתחזק בב"ד אף להפריש: א"צ אף ביצא הקול כשהיא א"א מותרת גם אחר מיתתו לכהן ואף לשי' הב"ש דהכל מרננים אחריה גרע מקול וחוששין אף בפנויה מ"מ הכא ל"ח בכלל הכל מרננים אחריו דהתם יצא קול כגון שראו רוכל יוצא ואשה חוגרת בסינר דזה א"א למיתלי בפריצותא אבל הכח דלא הי' שום קול רק בסתם שיש לה שייכות עם ערלים זה לא חמיר עכ"פ מקול זנות וממילא ל"ח לקול זה ואף לפמ"ש בשו"ת ד"ח דהכוונה דלא רק ב' עדים ראו דבר כיעור והוציאו קול רק שבפי העולם מפורסמת לזונה בזה א"א למיתלי בפריצותא וכמ"ש תוס' יבמות דפ"ח ע"ב דדבר הגלוי לכל העולם עדיף מתרי כמאה ועי' תוס' כתובות דכ"ב וע' בש"ך סי' מ"ו אך בנ"ד ליכא כל דברים האלו ובוודאי איכא למיתלי בפריצותא ובפרט דעכ"פ בעי קול דאיתחזק בב"ד ואף די"ל לפמ"ש הר"ן בקידושין דף י"ב בהא דיצא הקול שהוא שו"פ ואף דלא איתחזק הקול בב"ד, מ"מ כיון שבוודאי נתקדשה רק הס' אם שו"פ א"כ איתרע הח"פ ושוב חוששין לקלא אף דלא איתחזק עיי"ש ולפ"ז י"ל בנידון דידן דחזינן דחיללה שבת ונסעה לבית הכומרים להמיר דתה א"כ לשיטת התב"ש ביו"ד סימן א' דשו"ב שהמיר אוסרים שחיטתו למפרע ה"ה הכא אמ"ל דאיתרע חז"כ שלה ושוב יש לחוש אף לקול דלא איתחזק אך באמת לשי' הב"ח בפנויה ל"ח אף לקלא דאיתחזק ובפרט היכי דידוע שיש לה שונאים י"ל אויבים הוא דאפקוהו לקלא ומפורש בפוסקים דגם בסתם יש לתלות באויבים וסברתם דקול ל"ח דבר ברור וראי' מהא דל"ח לקלא דבתר נישואין וא"כ בעי עכ"פ שיהי' הקול קול ברור והיכי דיש לתלות באויבים שוב הקול ל"ח קול ברור ופ' שו"ת מהרש"ם ח"ב ס' קכ"ח מ"ש בזה ע"כ פשיטא דמצד הקול אין לחוש כלל

והנה מצד שנדרה להמיר דתה באמת מפורש ברמ"א דכ"ז שלא המירה ממש אם חזרה לבית' מותרת דכ"ז שלא המירה ממש ל"ח לזנות ואעפ"י שחיללה שבת אפ"ה אינה חשודה על זנות ואף דקיי"ל חשוד על החמור חשוד על הקל זה דוקא בענין אחד אבל מי שחשוד על עבירה אחת חמורה אינו חשוד על הקל בענין אחר ואף דמחלל שבת נעשה מומר לכל התורה כולה וכ' האחרונים דה"ה דנעשה חשוד לכל התורה ודלא כשי' שו"ת ח"ס ח"ו ועי' פמ"ג יו"ד סי' ב' שכ' דגם באותו שחיטה ששחט בשבת אף דלא נעשה מומר אפ"ה באין אחר עע"ג יש לפסול השחיטה דעכ"פ יש לחוש שמא לא שחט יפה עיי"ש ועיין בקצה"ח סי' נ"ב שכ' דיש חשש משקר באותו דבר שנפסל על ידו עיי"ש אפיה י"ל הואיל דלא חיללה שבת רק באיסור תחומין דאילו רק מדרבנן ולשי' רוה"פ המחלל שבת באיסור דרבנן לא נעשה מומר א"כ מצד זה לא נעשה חשודה על זנות וז"ב

אך העיקר שיש לדון מצד היחוד. הנה מה שהיתה עם העכו"ם ביחוד בלילה יש לחקור אי נאסרה ע"י יחוד כזה הואיל דצריך להיות יחוד לשם זנות והכא נראה שלא הי' היחוד אז לשם זנות רק היחוד היה בשביל שנסעה לבית הכומרים וגם לא נתברר אי דיברה אז דברי תפלות עם העכו"ם ואדרבה נראה שהעכו"ם לא נגעו בה כי כל מגמתם הי' רק להוליכה לבית הכומרים להמיר דתה ע"כ מצד יחוד הלז ליכא שום חשש לאיסור אך מצד שהיתה בבית הכומרים ו' ימים א"כ יש לחוש מצד יחוד אם היתה שמה יחד עם ערלים דזה חשוב זמן רב ולפמ"ש בשו"ת ד"ח סי' ט"ז סתם הליכה לבית הכומרים הוי אדעתא דזנות וא"כ בזה יש לחוש לאוסרה לכהן וע' שו"ת פר"מ סימן א' ובשו"ת ח"ס סי' כ"ב ואם הי' ידוע ששם בבית הכומרים לא היתה כלל יחד עם ערל הי' היתר גמור וכמ"ש הח"ס דאם היא תחת שמירת הכומרים יש להקל ה"ה בזה אך באמת אין להעמיד יסוד גם בזה משום דאין אפוטרופות לעריות ע"כ מצד זה שהיתה בבית הכומרים ו' ימים יש לכאורה חשש גדול ובפרט דלשי' הג' תמיד נאסרה בפנוי' ע"י יחוד עם עכו"ם ולפ"ז יש חשש גם מכח היחוד שנתייחדה עם העכו"ם בלילה ונהי די"ל דלא הי' אז יחוד לשם זנות מ"מ לתירוץ א' של מהרי"ק לשי' החמ"ח ולשי' הבי"מ בכוונת דברי הב"ש גם בתירוץ ב' של מהרי"ק יוצמח דבפנוי' תמיד נאסרה ביחוד עם עכו"ם ונהי שכתבתי לעיל דאף למהרי"ק לא גרע משבוי' א"ל סד"ר להקל דשמא כתי' ב' של מהרי"ק לפי הבנת החמ"ח ושפיר גם בפנוי' אינה אסורה ביחוד שלא לשם זנות אך לכאורה יש להעיר דהרי הכא אם זינתה יש איסור תורה רק עיקר הסברא דבשבוי' הקילו וסומכין על עכו"ם מסל"ת אף דלשי' כמ"פ מסל"ת אינו נאמן באיסור תורה אף מה"ת ומה"ט שיטות כמה פוסקים דגם להחמיר ל"מ מסל"ת בד"ת עי' דע"ת יו"ד סי' מ"ח וחזינן דבשבוי' קיל ועי' כענין זה כתוס' יבמות דף קי"ד בהא דבדמאי הקילו כתבו דמה"ט מוכרח לומר משום דבדמאי הקילו לפי שהחשש הוי על איסור תורה הוי חמור משאר איסור דרבנן לולי הטעם דהקילו בדמאי עיי"ש, א"כ ה"ה בשבוי' אבל עכ"פ י"ל דהוי ס"ס להחמיר שמא הלכה דפנוי' נאסרה לכהן אף בסתם יחוד עם עכו"ם ושמא לא היתה משומרת בבית הכומרים ושוב התם חשוב כנתייחדה לשם זנות דאסורה לכל התירוצים בשלמא אם היתה שבה מעצמה לבית אביה הי' הוכחה לומר שבוודאי לא הפקירה עדיין את עצמה מפני שלא היתה. עוד בהחלטה להישאר שמה מדחזינן ששבה