מהר"ש חלק ג קמט

ז"ל אך באמת לשי' הפוסקים משום דחוששין לשי' הר"ן ז"ל דבעי ק"ד כמ"ש בבית מאיר או משום דבכתב א"א להבחין אם הוא במסל"ת וכ"ז בשלח הכתב למקו"א י"ל שמא נתכוין להעיד אבל היכא שכתבו בפנקס ולא שלחו לשום מקום בוודאי דחשוב מסל"ת וגם היכא דמוטל עליהם לרשום זאת בפנקס בכה"ג בוודאי דלא חשוב כמתכווין להעיד ומפורש שם בשו"ת צ"צ סימן הנ"ל דכל היכי דנראה שהדבר אמת א"צ כלל מסל"ת ועיין שו"ת ד"ח ח"א סי' כ"ד וח"ב סי' ס"א שהאריך בזה עכ"פ אם היינו שומעים מפי הערלים כנ"ל בוודאי הי' מועיל ובפרט לשי' כ"פ עדות ערכאות בכתב מועיל אף ע"י שאלה והגם דבשו"ת ד"ח העיר דבעי שיהי' ידוע דלא מקבלי שוחדא באמת בחו"מ סי' ס"ח פסקינן כשי' הרא"ש דסתם ערכאות מהימני והגם דבשו"ת ד"ח העיר די"ל בעגונה בתחילת עדות החמירו כהא דש"ס דבכורות לענין פדחת לחוד אי מהני מה"ת יפה כתב בשו"ת אגודת איזוב כיון דעכ"פ מה"ת איסור לא חמור מממון כמ"ש תוס' ב"מ ד"כ ורק שי"ל דחז"ל החמירו בעגונה עכ"פ הוי תרי לישני בבכורות אי החמירו חז"ל בתחילת עדות ויש לומר סד"ר לקולא

ומה שחשש כת"ה מחמת שבערכאות לא אמר שהי' אצל קבורתו א"כ י"ל דחשוב כחוזר מדבריו או שאומר שהאשה שיקרה והוסיפה בדבריו לאמר שהי' אצל קבורתו או שמודה שאמר לה רק שעתה אומר ששיקר בזה הביא שי' הפוסקים דדבריו שאומר לאסור י"ל דלא מהני אף אם אומר במסל"ת דלהחמיר א"נ אף במסל"ת ובפרט דדבריו האחרונים לא הי' רק ע"י שאלה

באמת יש חילוק שאם אומר שבראשונה אמר שקר לשי' כ"פ אף כ"ז שלא אמר עד השני דבריו בבי"ד אפ"ה א"י לחזור אבל אם אומר שעד השני שיקר בשמו לשי' כ"פ כ"ז שלא התירו לינשא עפ"י עד השני שוב הראשון נאמן כשי' הרמב"ן ז"ל דבעמפ"ע אם הראשון מכחיש נאמן הראשון ועיין ביו"ד סי' קפ"ה ובט"ז שם אך באמת באשה אומרת מפי עכו"ם מסל"ת או שפחה אין הראשון נאמן להכחישה אף לשי' הרמב"ן ז"ל כמ"ש בשו"ת שארית יוסף הובא בבי"ש שם, ובקו"ע אות ש"ה ורצ"ז ועיי"ש אות ק"ס א"כ אף אם הי' אומר בפירוש עכשיו לפני הערכאות שלא הי' אצל הקבורה י"ל דא"נ ולפמ"ש בקו"ע אות ק"ס באם אומר שהשני שיקר בוודאי א"נ ובפרט שגם בלי קברתיו שי' הר' נתן דבעכו"ם מסל"ת א"צ קברתיו וכיון דאינו חוזר מגוף עידותו שוב לשי' הר' נתן סגי ובפרט דעכ"פ גם ע"א או עכו"ם מסל"ת אף בלי קברתיו ג"כ הדין אם ניסת ל"ת א"כ עכ"פ אינו רק חשש דרבנן לכתחילה שפיר י"ל דאינו יכול ליסתור דברי עד השני שאומר בשמו ובפרט שכיון שלא אמר דבריו לפני הערכאות רק ע"י שאלה, א"כ י"ל דלא אמר רק מה ששאלו ממנו ושעל הקבורה לא שאלו וכל מה שאפשר לתרץ דברי העד השני שלא יהי' כמוכחש מתרצין ובפרט שיש כמה ס' להקל שמא לא חזר כלל רק שלא אמר מה שלא שאלו ממנו ושמא לא מהני חזרתו כשי' השא"י וע' בפ"ת סקמ"ה שהביא מדברי הח"ס שחזרת עכו"ם בוודאי א"מ ושמא כשי' הר' נתן דבעכו"ם מסל"ת ל"צ קברתיו ולענין חשש בדדמי שאינו רק מדרבנן ורק לכתחילה בוודאי סמכינן אג' ספיקות להקל אף נגד ח"א ע"כ מצד זה ליכא חשש ומצד שנראה קצת הכחשה שהאשה אומרת בשמו שנפל הגירא נגד לבו ושם אצל הערכאות אמר העכו"ם נגד הריאה באמת כבר הבאתי לשי' רוב הפוסקים א"נ להכחישה אם הראשון פסול ובפרט שי"ל דל"ח הכחשה שנפל הגירא נגד שני איברים הנ"ל ובפרט דדבריו האחרונים הי' שלא במסל"ת ואף שי"ל דע"ז להכחיש דבריו הראשונים נאמן אף שלא במסל"ת ודבריו האחרונים אינו מועיל כיון שהי' ע"י שאלה במעמד האשה אך באמת אדרבה להחמיר לשי' כ"פ א"נ אף במסל"ת ע"כ באמת יש לסמוך אדברי האשה שהגידה בשם הערלים

אך באמת לכאורה יש לדון די"ל דכ"ז היכי דהאשה בעצמה מהימנא לומר מת בעלי אז נאמנת לומר ג"כ ששמעה מפי עכו"ם מסל"ת ושוב י"ל דא"נ העכו"ם להכחישה אבל במלחמה דהאשה א"נ לומר מת בעלי ולשי' הרמב"ם ז"ל גם בקברתיו אינה נאמנת א"כ שוב י"ל גם באמרה ששמעה מפי עכו"ם מסל"ת ג"כ יש לחוש שמשקרת אך באמת הא דאינה נאמנת שם יש שני טעמים א' שיש רגלים לדבר שמשקרת במה שאומרת קברתיו משום דאין דרך האשה לעמוד במקום המלחמ' עד שתקברנו שמתיראה מנפילת הגירא ולפ"ז באומרת שקברה אותו אחר המלחמה נאמנת כמ"ש בשו"ת רעק"א ז"ל שם בהג"ה או משום שחזק בדעתה שמת מחמת שראתה נפילת הגירא לכך משקרת לומר קברתיו ומטעם זה גם באומרת קברתיו אחר המלחמה א"נ כמ"ש בשו"ת רעק"א ז"ל שם אך כ"ז באם אמרה בעצמה שראתה שמת א"כ י"ל שראתה נפילת הגירא ונדמה בדעתה שמת ע"ז משקרת לומר קברתיו או משום שיש רגלים לדבר שלא היתה עומדת לקבור אותו בשעת המלחמה אבל הכא שאמרה רק ששמעה מפי העכו"ם א"כ היא בעצמה אינה אומרת בדדמי שלא היתה כלל במקום המלחמה וגם ליכא רגלים לדבר שמשקרת שוב ל"ח שתשקר לגמרי ולומר ששמעה מפי עכו"ם מסל"ת שמת וקברתיו ובפרט דלחד שיטה הובא במחבר סעיף מ"ח גם באומרת מת במלחמה וקברתיו נאמנת א"כ בכה"ג י"ל דגם הרמב"ם ז"ל מודה דמהני ועיין בקו"ע אות פ"ו שכ' כעין זה אך מה שחשש כת"ה מחמת שהאשה עשתה בקשה להגעריכט שיתנו לה רשיון לנשואין נראה שהדבר קל בעיניה י"ל דל"ש אצלה דייקא ומינסבא הנה באמת כבר פלפלו בזה הגרע"א ז"ל עם הגאון מליסא הובא בפ"ת אות י"ג אי היכי דניסת בלי שום עדות אי נאמן אח"כ ע"א לומר שמת בעלה דהא גם בע"א צריכין לצירוף סברת דייקא והכא דחזינן דניסת בלי עדות לא דייקא עיי"ש מה שכ' בזה הג' מליסא והג' בעל ברית אברהם אך באמת יפה כ' כת"ה דהכא לא ניסת עוד וי"ל דסמכה שבוודאי יתירו הב"ד ועוד די"ל דסמכה בדעתה שסגי בעדות העכו"ם שאמר לה במסל"ת דהכא א"נ שבאמת שמעה מפי הערלים שוב יש לה עדות מספיק ולא ידעה שאסור לה להשתדל בערכאות קודם שיש לה היתר ב"ד ושם בעובדא דהג' רעק"א ז"ל עכ"פ ניסת בלי שום עדות אבל הכא י"ל דסמכה אמה ששמעה מפי הערלים אך באמת כפי הנראה אשה זו אינה בכלל נשים הצניעות ואם כי אין לנו לחפש חומרות בעדות עגונות אדרבה מצינו בשו"ת הב"ח המקיל במקום עיגון בכמה ענינים. עכ"ז מצינו בשו"ת הרדב"ז הובא בפ"ת אות קנ"ח דבאשה פרוצה אם אומרת ששמעה מפי אחרים ישראלים דיש לברר אצל אותן הישראלים שאמרה משמם עיי"ש ואף דהכא ליש דבר זה דהא אמרה בשם הערלים וכבר הגידו ערלים בערכאות וד"ז אינו מועיל עפ"י ד"ת כיון שהי' ע"י שאלה חשוב עכ"פ כנתכווין להעיד אך לפע"ד כיון שאמרה שנכתב בפנקס הערכאות שמת בעלה דען 24 אויגוסט יאהרע 1914 ע"כ כפי שהגידו לי שהרעני- מענט 32 יעגער היא בעיר לאשאנץ ע"כ באם אפשר בנקל שאיש ישראל יסע לעיר הנ"ל ויראה בפנקס