מהר"ש חלק ג קמז

ונהי דהרי"מ כ' דרק במכירת כל הבהכ"נ אז יוצא לחולין אבל הכא דהבהכ"נ נשאר בקדושתה שוב שייך איסור נתיצה מ"מ הואיל דלא נשאר רק איסור נתיצה א"כ כשנותן מקום דנפקע מקדושתה בוודאי דשרי הואיל דנותן במקום הנמכר אך באמת כ"ז אם הוי לצורך גדול ורצון זט"ה למכור אבל אם ליכא צו"ג ויש מערערים פשיטא דאסור למכור ובפרט די"ל דחשוב בהכ"נ של כרכים ויש שיטות דאף באם לא סייעו אנשים זרים בבנינו אפ"ה ל"מ המכירה ובפרט בקהלתכם מקום משכן כ"ק רבינו הקדוש ר"ר אלימלך זי"ע בוודאי סייעו גם אנשים זרים בבנין הבהכ"נ ונהי דשיטת המ"ב דעכשיו של כרכים ג"כ נמכר מ"מ המג"א חולק עליו ובפרט שכ' הד"ח דבזה"ז דהממונים נתמנו בכח ערכאות בוודאי דל"מ מכירתם ובפרט שכ' הפוסקים דבזה"ז מינוי הקהל הוי רובו שלא מתוך כולו ושוב לא מהני מינוי שלהם עפ"י ד"ת ובפרט הואיל דנראה דיש מערערים מי יודע אם אותן האנשים זרים לא יסכימו לדברי המערערים ע"כ בקצרה לענ"ד אם יסכימו כל הת"ח ויראי ד' שבקהלתכם כי הדבר נחוץ וזט"ה יסכימו לזה יש מקום להקל ע"י מכירת החדר עם הכותל השייך לבהכ"נ ורק כאופן שישאל גם עצת אדמו"ר הגה"ק משיניאווע (שליט"א) זצ"ל אשר קהלתכם סמוכה למקום משכן כבודו ובקי היטב אם הדבר נחוץ ואם דעתו הקדושה יסכים לזה אזי ג"א מסכים להתיר. וז"ב בס"ד לדינא: באעה"ח יום ג' חיי' תרנ"ב ראדמישלא יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סימן פ"ט. להרב הה"ג כש"ת משה ליב ר"פ נ"י מוצד"ק ראזוואדוב יע"א

בדבר שאלתו באשה אחת קנתה מהשו"ב כרכשתא אחת מתערובות ששה כרכשתות ולאחר שנרתחה ברותחין כנהוג מצאה בה נקבים וכפי הנראה הי' ס' גמור מתי נעשה הנקב כי לא הי' שום רושם שחור ואדום סביבות הנקבים והרבה מהם הי' משוכים וקצתם הי' עגולים ויוכל להיות שהי' שם שומן סותם ובאותו יום שחט השו"ב איזה בהמות וא"א לו לידע מאיזה בהמה ומאיזה קצב נטל הכרכשתא ושם יש איזה קצבים וכל קצב יש לו חניות מיוחדת למכירת בשר ונמכר הבשר לכל בני העיר העיר ויש הפס"מ להטריף הבשר והתבשילין והכלים של כל בני העיר זה תורף שאלתו בקצאה

והנה יפה הביא כת"ה מ"ש בפמ"ג סי' ק"י להקל מטעם ס"ס אף אם הי' אצל כל קצב רק בהמה אחת שמא אינו טריפה ושמא כשיטת הר"ן דאף בקבוע ד"ת מותר קודם שנודע הס' עיי"ש ועי' בספרי ח"ב סי' כ"א שהארכתי בזה. ואף דלכאורה י"ל דשם בדינו דהפמ"ג מיירי בדקין שהשומן שלהם הי' מותר א"כ שפיר הוי רק ס"ט דשמא הי' סותם אבל בכרכשתא זו דזה הוי מריש מעיא דהוי ס' שמא הוא חלב טמא ואינו סותם כלל בשלמא אם הי' בירור שהי' שומן סותמו אז כבר כתב הפר"ח דשומן דריש מעי' סותם וכמו בהא דחלב שעל הקיבה והתב"ש חולק דכיון דהחלב טריפה מס' ד"ת שוב אינו סותם ועי' בספר דע"ת סי' מ"ו שהביא בשם הרד"ק דהא דחלב טמא אינו סותם הוא רק מס' ובס"ט אף חלב טמא סותם וה"ה בס' חלב טמא נמי סותם אבל כ"ז באם הי' שם בודאי שומן לסתום שפיר י"ל דלא מיבעי' לשי' הרד"ק בודאי מותר מטעם סתימה ואף להתב"ש מ"מ לא הוי רק ס"ט דשמא בריש מעי' ל"ח חלב טמא רק בסוף הכרכשתא וא"כ שוב הכא הוי ס"ס שמא אינו חלב טמא וסותם ושמא בתערובות חניות מותר קודם שנולד ה"ס אבל השתא שיש ס' שמא לא הי' כלל חלב סותם שוב לענין הטריפות הוי ס"ס לאיסור שמא לא הי' סותם ושמא מיקרי חלב טמא ואינו סותם ונהי דס' השני הוי ס' גמור דשמא מועיל מה שלקח קודם שנודע הס' אף בקבוע ד"ת אבל בצד הס' השני הוי ס"ס לאיסור ול"ח ס"ס כנודע מדברי התוס' כתובות ד"ט ע"ב דס' אונס ל"ח ס' דשמא קודם שנתארסה זינתה באונס וביאר הפנ"י דהוי ס"ס לחומרא ועי' בספרי ח"א סי' י"ט שהוכחתי דהיכא דבס' א' העיקר נראה כדעת המתירין שוב יש לצרף ס' השני אף דיש בזה ס"ס לאיסור וה"ה כאן דעכ"פ לענין תערובות חניות דלהרבה שיטות ל"ח קבוע ד"ת וגם שיטת הר"ן דאף בקבוע ד"ת מהני כל מה שלקחו קודם שנודע הס' א"כ נהי דבודאי טריפה קשה להקל מ"מ הכא דעכ"פ יש ס' שמא הי' שומן סותם ושמא אותו חלב הוא טהור ובפרט דלשיטת הרד"ק יש ס' שמא חלב טמא סותם א"כ בצד הס' שהי' שומן סותם יש ס"ס להיתר שמא חלב טמא סותם ושמא ל"ח חלב טמא ובפרט דלפי דברי כת"ה הי' ס' שמא נעשה הנקב לאח"ש ונהי דבס' זה לחוד א"א להתיר כמ"ש בש"ך סי' נ' ובפרט שכ' דיותר שכיח שיתהווה נקב מחיים מלאח"ש אבל עכ"פ הוי כעין ג' ס' להיתר שמא נעשה הנקב לאח"ש ושמא הי' חלב סותם ואף דמצד סתימת החלב יש ס' שמא מיקרי חלב טמא מ"מ גם מצד זה יש ס"ס להיתר שמא חלב טמא הוא רק בצד השני ושמא חלב טמא סותם דהא בחלב טמא אינו סותם הוא רק מס' כמ"ש הרד"ק ושמא גם בקבוע ד"ת מהני מה שלקח קודם שנודע הס' ובפרט די"ל דתערובות חניות אינו קבוע ד"ת א"כ הדבר פשוט וברור דיש להקל בהפ"מ עכ"פ כיון שיש ג' ס' להיתר שמא מותר בלקח קודם שנודע הס' אף בודאי טריפה ושמא נעשה הנקב לאח"ש ושמא הי' שומן סותם ול"ח חלב טמא כנלפע"ד פשוט וברור בס"ד לדינא: באעה"ח ה' תשא תרע"ט ראדמישלא. הח' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ר

נ"ב כעין שאלה זו נשאלתי בנכרי שלקח בני מעים מחנות אחת ונודע לו שיש שמה טריפות ג"כ אך הישראל לא ראה בעת שלקח העכו"ם רק הוא במקום דליכא חשש בשר שנתעלם מן העין שניכר שהוא מאותו חנות רק הס' שמא לקח מן הטריפות הנה באמת קיי"ל דלקח העכו"ם הוי כפירש מעצמו ושוב יש לתלות שהוא מן הרוב אך יש להסתפק לפי מ"ש הה"מ פ"ב משבת דעיקר הטעם דלקח עכו"ם מותר משום דביד העכו"ם לא הי' לנו שום נ"מ אם הוא אסור או מותר וא"כ בדבר שאסור גם לעכו"ם שוב גם כשלקח עכו"ם ממקום הקביעות חשוב כקבוע ועיין קצה"ח סי' רצ"ב א"כ לשיטת הסוברים דבני מעים של טריפה אסור לב"נ משום אמ"ה שוב חשוב הכא כנולד הס' במקום הקביעות ואף דלישראל אין לנו לדון רק מצד איסור טריפות וזה האיסור ליש בעכו"ם מ"מ הי' לנו לדון בשעת שלקח העכו"ם שמא הוא טריפה לענין שיאסרו הבני מעים משום איסור