מהר"ש חלק ג קמו

דבכה"ג דיש הרבה שיטות להקל שפיר יש מקום להקל למכור עפ"י זט"ה ואח"כ יכולים להוציא המעות לחולין ונהי דלשי' הר"ן לכתחילה בעי למכור ולעשות עיליו בדמים ואח"כ להפקיע הקדושה מ"מ כיון דעכ"פ בדיעבד מהני המכירה ומותר להשתמש בדמים א"כ לענין לכתחילה שוב יש לסמוך אשיטת הרמב"ן דבבהכ"נ יכולין להפקיע הקדושה אפי' שלא ע"י מכירה כנודע מסברת הר"ן פ' הכותב דבמידי דבדיעבד אם גבה מהני מועיל סברא קלה אף לענין לגבות לכתחילה ע"ש וא"כ בנ"ד לשי' רוה"פ ליכא בזה, רק איסור דרבנן ובפרט דלשיטת הרמב"ן ז"ל א"צ מכירה כלל ובפרט בקדושת בהכ"נ דלא הוי רק מדרבנן וחשוב כמו תרי דרבנן דהורדה מקדושה אפי' בקדושה ד"ת לא הוי רק מדרבנן א"כ הכא דיש עוד ס' שמא מחדר כזה ל"ח בכלל הורדה מקדושה א"כ נודע שיטת החוו"ד סי' ק"י דבתרי דרבנן ס' לקולא אף נגד ח"א ובפרט דע"י זט"ה בדיעבד בוודאי אפקע קדושתו א"כ בצירוף כ"ז פשיטא דיש לצרף ג"כ שיטת הט"ז וז"ב בס"ד

עתה נבוא לחשש השני שרוצין לעשות חלון בחדר הנ"ל ולנתוץ הכותל מבהכ"נ הנה באמת איסור נתיצה נובע מדברי הספרי מובא ברמב"ם פ"ו מיסוה"ת ובפ"א מביהב"ח ומובא ברמ"א או"ח סי' קנ"ב וכ' שם דאם עושה ע"מ לבנות שרי ובט"ז סי' קנ"א כ' דהכוונה רק אם ימלא מקום הנתיצה אבל אם לא יבנה במקומה אף לצורך אסור והא"ר חולק דהא כתב הרמב"ם דרק דרך השחתה לוקה א"כ כשעושה לצורך תיקון ל"ח השחתה והנה הכ"מ שם כתב דהכוונה אם עושה ע"מ לתקן שרי וי"ל דבשביל כל תיקון שרי דעכ"פ אינו עושה דרך השחתה וכן הוכיח מדברי הרא"מ דמחיקת השם אסור אף לצורך תיקון ונתיצה דרך תיקון שרי ובאמת הקשה הפמ"ג דהרי מלאו א' נלמד שניהם אך י"ל הסברא דנודע שיטת הר"י אסכנדרי דמחיקת השם ע"מ לתקן שרי וראייתו מהא דסתרי חשמונאי המזבח והב"י דחה דבריו דשם מקום המזבח מכוון וא"א בענין אחר ובשו"ת ח"ס סי' רס"ד העיר מיריעה שנפל בו דרנא דקורעין ותופרין אותה וגם ממכתשת של משה שהסירו הטלאי ונשמע דלצורך תיקון שרי וה"ה דמחיקת השם שרי לצורך תיקון ורק שהרגיש די"ל דשאני נתיצת מקדש דהותר מכללו במשכן שהורידוהו בנסוע המחנות מ"מ כ' הח"ס דגם שם הקודש ג"כ הותר מכללו אצל סוטה עיי"ש

והנה לכאורה א"נ דבסוטה הטעם משום עדל"ת א"כ שוב ל"ח הותר מכללו וכמ"ש בתוספת יבמות ד"ה דכלאים ל"ח בכלל הותר מכללו אצל בגד"כ משום די"ל דהתם הטעם דעשה דבדג"כ דוחה לאו דכלאים א"כ ה"ה הכא כיון דשייך עשה דגדול השלום דחשוב עשה החמור וי"ל דדחי ושוב ל"ח בכלל הותר מכללו ואף שי"ל לפמ"ש המשנת חכמים דמחיקת השם יש עשה ד' אלקך תירא וא"כ ל"ש עדל"ת דאין עדלתו"ע אך המנ"ח במצוה תל"ז נסתפק די"ל דשלא כדרך השחתה ליכא עשה אך באמת המנ"ח שם הוכיח דרק בנתיצה שלא בדרך השחתה י"ל דליכא עשה אבל במוחק השם לכ"ע איכא עשה ושוב אין עדלתו"ע ושוב י"ל דמכח היתר סוטה חשוב הותר מכללו וז"ב

ובאמת בזה יש לתמוה על המנ"ח מצוה תק"ח שחידש דבצמר מעז בת רחל ומכ"ש מרחל בת עז דליכא בו איסור כלאים ואפ"ה כשר לבגד"כ עיי"ש א"כ קשה מהא דכ' בתוס' יבמות דא"א ללמוד עדל"ת מבגד"כ משום די"ל דחשוב מצותו בכך והיינו שא"א בענין, אחר ולדברי המנ"ח תיקשי הרי אפשר בבגד"כ באופן דליכא איסור כלאים וצע"ג

נחזור לדברי הח"ס דגבי שם ג"כ שרי מוחק פ"מ לתקן אך באמת יפה כ' הפוסקים דדוקא שם עיקר האיסור עובר בהמזבח א"כ יהי' התיקון בגוף אותו הדבר שנעשה בו הקילקול שפיר שרי אבל הכא האיסור מחיקה נעשה בהשם והתיקון יהי' בדבר אחר היינו בהספר א"כ י"ל דאין אומרין חטא בשם כדי שיזכה בהספר וכנודע מסברת הטו"א דל"ש עדל"ת רק במידי דהעשה והל"ת הם בדבר אחד אבל במידי דהעשה הוא בצד חירות והל"ת הוא מצד עבדות ל"ש עדל"ת ותירץ בזה קושית התוס' חגיגה ד"ב עיי"ש שכ' לחדש דבעיר שיש בה מזוזה לא נעשית עהנ"ד הואיל דבמזוזה ליכא עשה כלל ושוב אם ישרפו הל"ת הוא בדבר אחר וקיום המצוה בדבר אחר ל"ש עדל"ת עכת"ד ולפ"ז מיושב קושית הפמ"ג שהעור דהרי מלאו א' נלמד ולפ"ז א"ש דיש לומר שם במזבח ההיתר משום עדל"ת דבנין בהמ"ק הוי עשה והעשה דמורא מקדש בוודאי ליכא היכי דהוי דרך תיקון וכמ"ש המנ"ח ושוב בל"ת גרידא י"ל עדל"ת אבל במוחק דהמצוה הוא בדבר אחר ל"ח עדל"ת ומיושב ג"כ מה שהעירו מהא דשורף עצי הקדש לוקה אף ששרפו לצורך בישולו ולפ"ז ניחא דשם שבישלו שלא לצורך מצוה ול"ש עדל"ת שפיר לוקה אבל בנותץ שלא בדרך השחתה שפיר שרי משום עדל"ת וז"ב ודו"ק

ולפ"ז י"ל דכל ההיתר בנותן בדרך תיקון הוי מטעם עדל"ת א"כ י"ל בנותץ לצורך תיקון עז"נ דקדושתו קלה א"כ אף דל"ח דרך השחתה מ"מ עכ"פ עובר הלאו ואינו מקיים בזה המ"ע דבנין בהכ"נ דהא עז"נ הוי קדושה קלה ושוב ל"ש עדל"ת וכה ראיתי בשו"ת הרי"מ שהעיר עפ"י דברי הש"ס דסותר ע"מ לבנות שלא במקומו ל"ח מתקן וא"כ י"ל דאסור גבי שם וה"ה בבהכ"נ ויש בזה לאו דלא תעשון כן ובשו"ת ד"ח כ' דליכא בזה משום הורדה מקדושה וכן חידש שם ברי"מ דרק אם בטל מזה שם בהכ"נ אז יש לאו דלא תעשון כן אבל אם נשאר שם בהכ"נ ליכא רק איסור נתיצה אך באמת כ"ז אם הי' הדבר ברור דיש בזה איסור תורה כמו בנותץ אבן מבהמ"ק אבל באמת דעת הפמ"ג דגבי בהכ"נ אף אם נותץ דרך השחתה ליכא מלקות ודעת המנ"ח דאף איסור תורה ליכא בנותץ אבן מבהכ"נ רק איסור דרבנן איכא משום גזירה אטו בהמ"ק א"כ י"ל לפמ"ש הח"ס ליישב שיטת הר"ן דהא דאסור לשחרר עבדו הוא משום לא תחנם ולצורך מצוה ליכא איסור ותמה עליו המג"א מברכות דמ"ז דפריך והא מצהב"ע וכ' הח"ס דאם עושה לצורך מצוה גדולה שפיר ליכא איסור אבל בעושה לצורך מצוה שאינו גדולה אכתי יש איסור דאי לא הי' כוונתו לחון את העבד מה חזית לשחרר לקיים מצות תפלה לא ישחרר ויקיים מצות לעולם בהם תעבודו ומשני דמצוה דרבים שאני הכוונה דהוי לצורך מצוה גדולה ושוב ליכא איסור עיי"ש א"כ ה"ה לצורך תיקון קל אמרי' מה חזית לקלקל בדבר זה ולבנות במקום אחר לא יבנה במקום אחר ולא יעבור לאו בדבר זה וכ"ז בבהמ"ק דנוגע לאיסור תורה אבל בבהכ"נ דליכא רק איסור דרבנן י"ל דאם הוא עכ"פ לצורך קדושה כל דהו לא החמירו רבנן ולענין הורדה מקדושה י"ל דאפשר להשתמש באותן אבנים לצורך איזה תיקון בבהכ"נ גופה וגם יש לצרף סברת מרן הד"ח זי"ע דכיון דהמנהג כן י"ל לב ב"ד מתנה

ומה שהעיר כת"ה דבבהכ"נ ל"מ תנאי לא זכר כת"ה דברי המג"א שם דרק לתשמיש גנאי ל"מ תנאי אבל באמת בתשמיש קדושה מהני תנאי וגם עפ"י מכירת הכותל איזה אמות בוודאי דיש סניף להקל