מהר"ש חלק ג קמה

דפריך רבי לר' דוסא שתי תשובות בדבר וכ' הג' הנ"ל די"ל דשתי התשובות חדא המה דלכאורה הרי י"ל דהאבנט לא יוכל הכה"ג ללבוש עוד בשאר ימות השנה הואיל דבשאר ימות השנה גם אבנט של כה"ג הוא כלאים ושוב י"ל דל"ח הורדה מקדושה כשיטת הט"ז ועל זה קאמר רבי דהא אבנט של כה"ד לעולם הוא כלאים ושוב ל"ש לומר שכשרים לכה"ד, ורק שתרצה לומר דלא קאי ר' דוסא על האבנט רק על שאר הבגדים דיוכל כה"ד ללובשן בזה שוב הרי גם הכה"ג יוכל ללובשן בשאר ימות השנה ושוב חשוב ראוי לקדושה חמורה עיי"ש ובאמת דבריו מוזר אצלי דלענ"ד הפירוש בש"ס שנשתמשתה בהם קדושה חמורה היינו עבודת יוהכ"פ לפני ולפנים וחמיר עבודתה דבעי פרישת שבעה ואינו כשירה רק בכה"ג לא מבעיא לשי' התוס' ישנים יומא די"ב בוודאי כה"ד פסול בעבודת יוכ"פ זולת להפוך בצינורא או לתרומת הדשן ואף לשי' הריטב"א שם דרק מדרבנן פסול לשאר עבודת אבל בעבודת היום ממש גם להריטב"א אף מה"ת בעי דוקא כה"ג א"כ י"ל דאף אם הכה"ג גופא ילבש בגדי יוכ"פ בשאר ימות השנה ג"כ חשוב הורדה מקדושה דהרי בשאר ימות השנה כה"ד מותר ללבוש בגדי כה"ג דכל ימות השנה וא"כ ה"ה אם ילבש הכה"ג בשאר ימות השנה בגדי יוהכ"פ דמי כמו שהי' לבוש בהם כה"ד וחשוב הורדה מקדושה ורק לר"ד דסובר דכיון דאינו ראוי עוד לקדושה חמורה שפיר אף כה"ד מותר ללובשם אבל רבי חולק ואנו קיי"ל כרבי וכנ"ל ע"כ דברי הג' תמוהים והדרא קושית הבכ"ש על הט"ז וצע"ג

עתה נבוא לדברי כת"ה שכ' דסברת הישי"ע תלוי בפלוגתת הרמב"ם והרמב"ן אי בהכ"נ חשוב תשמיש קדושה או תשמיש מצוה הנה באמת מקור הדבר בש"ס מגילה בני הפיר שמכרו בהכ"נ צריכים להפלות בדמים ומוכח דהמכירה חל ויוצא הבהכ"נ לחולין רק דחל הקדושה על המעות וקאמר בש"ס ע"ז ל"ש אלא שמכרו בלי זט"ה. אבל מכרו ברשות זט"ה במעמד אנשי העיר שפיר דמי אפי' למישתא בי' שיכרא ואיבעי' התם בש"ס מתנה מאי חד אמר דהוי כזביני ולשי' הרמב"ן הבעיא דמתנה מאי מיירי בלי רשות זט"ה במעא"ה א"כ יש ס' במתנה ואף לפי המסקנא בעיר אחרת אסור והעיר הרמב"ן דהרי בקדוה"ג ל"מ פדיון ושוב אמאי מועיל המכירה להפקיע קדושתה ועוד אף א"נ דיוצא לחולין ע"י הפדיון מ"מ כיון דחל קדושה על המעות היכי מהני זט"ה להפקיע הקדושה וכ' הרמב"ן דבהכ"נ לא חשוב רק תשמישי מצוה וא"כ כשרוצין להעבירו מתשמיש המצוה רשות בידם ורק בלי רשות זט"ה יש ס' שמא אינם מסכימם להכחיש מצותן לגמרי ואפי' בדברים שנשארו בקדושתן ביד הלוקח אפ"ה שמא אין רוצים להכחיש מצות המוכרים לזה בעי שיהי' רשות מזט"ה והם בכחם להפקיע הקדושה וא"צ לחלל הקדוש' על שום דבר ויכולים בוודאי ליתן במתנה ואף למשכן ורק דבעיית הש"ס במתנה מיירי בלי רשות זט"ה וכן כ' הריטב"א שם נשמע דלשי' הרמב"ן בבהכ"נ דהוי רק תשמישי מצוה אז מועיל המכירה אף בלי רשות זט"ה ורק דבעי להעלות בדמים וגם מתנה מותר וברשות זט"ה אף מתנה לאיש זר ואף למשכן ג"כ מותר וי"ל דשרי אף לתשמיש של גנאי וממילא יוצמח דבמידי דהוי תשמיש קדושה ל"מ המכירה כלל להוציא לחולין אף אם ירצה להעלות הדמים בקדושה דחשוב כמו קדוה"ג רק במידי דנשאר בקדושתו ביד הקונה אז מותר להוציא המעות אפי' לדבר חול וא"כ בבהכ"נ דהוי רק תשמישי מצוה הבהכ"נ והדמים יוצאים לחולין ובתשמישי קדושה החפץ אינו יוצא כלל לחולין אבל לשי' הר"ן בהכ"נ ל"ח רק קדושה דרבנן וחז"ל הטילו על זה דין ק"ד שא"א להפקיע קדושתו בכדי רק דבעי מידי שיהי' אפשר שיתחלל הקדושה על הדבר ולזה אף ברשות זט"ה א"י ליתן במתנה או למשכן לאיש זר הואיל דליכא שום דבר שיחול עליו הקדושה, ורק במכירה דחל הקדושה על הדמים וק"ד קיל מקדושת בהכ"נ לפי שהוא קדושה שני' ושוב זט"ה יכולים להפקיע הקדושה מן המעות ושפיר דמי אפילו למישתא בי' שיכרא נמצא דבכל תשמישי קדושה מהני המכירה אף במידי דיוצא לחולין ביד הלוקח ועפ"י זט"ה גם הדמים מותרים דבק"ד יכולים זט"ה להפקיע קדושתו בכדי ודעת הרא"ש ז"ל דגם יחיד בשלו מותר למכור הס"ת והדמים מותרים דקדושת ס"ת שנתפשט על הדמים יכולים זט"ה להפקיע ולשי' הרמב"ם בהלכות ס"ת מוכח דאם מכר תשמישי קדושה צריך להעלות בדמים והב"ח כ' דבאמת מודה הרמב"ם דבזט"ה ניפקע הקדושה מן הדמים ורק דפליג עם הרא"ש בס"ת דיחיד ובשו"ת מחנה אפרים כ' דלשי' הרמב"ם הכוונה למישתי בי' שיכרא שפיר הכוונה בהבהכ"נ אבל באמת בדברי הרמב"ם ז"ל פי"א מהלכות תפלה מוכח דסובר הרמב"ם דגם עפ"י זט"ה צריך לקנות בדמיו דברי עילוי רק המותר יכולין לשנות לחולין ואף דקיי"ל מכרו והותירו אסור אבל עפ"י זט"ה שרי עיי"ש וא"כ תימה אמאי נדחק המח"א לומר הכוונה בדברי הרמב"ם למישתי בי' שיכרא היינו בהבהכ"נ הרי יש לפרש אמעות ורק דקאי אמותר וצ"ע נשמע דלשי' הרמב"ם גם בתשמישי קדושה יוצא לחולין ע"י מכירה ורק דלפי הבנת המחנ"א צריכים להפלות הדמים בקדושה ולפי הבנת הרמב"ם הל' תפלה המותר מותר להוציא לחולין כ"ז היא שיטת הפוסקים המדברים בזה

והנה בש"ע מובא ב' הדיעות לענין רימונים והפמ"ג כ' דהיש מי שאוסר אינו דעת הרמב"ם לפי שהוא מתיר המותר עיי"ש וכת"ה כ' דלשי' הרמב"ן ז"ל י"ל דגם אה"ק יש לו דין קדוה"ג ועוד דלשיטת הסוברים דאין משנין אפי' בקדשי בדה"ב א"כ הורדה מקדושה הוא מה"ת ושוב היכי דנוגע לד"ת קשה לסמוך על שיטת הט"ז עכת"ד לענ"ד ז"א דהא דאסור לשנות בקדשי בדק הבית הוי דוקא במידי שהוא קדוש בעצם אז אסור לשנות אבל במידי דהוי, רק תשמיש קדושה ל"ש זה דלא מבעיא לש הפוסקים דהורדה מקדושה הוי רק מדרבנן כהכרעת הפמ"ג והישי"ע בסימן קנ"ד בוודאי דבדרבנן יש לסמוך אשיטת הט"ז ואף להסוברים דאסור מה"ת מ"מ כיון דלא הוי רק ק"ד ומועיל פדיון וא"כ עכ"פ קיל קדושה דידי' ושוב י"ל דהיכי דלא חזי לקדושה חמורה יכולין להפקיע קדושתו א"כ הדבר ברור דלשי' הט"ז בוודאי בכל תשמישי קדושה כיון דעכ"פ מהני בו הפדיון א"כ שפיר מותר להורידו ובפרט די"ל דאף לשי' הרמב"ן דל"מ פדיון מ"מ י"ל דמודה הרמב"ן ז"ל דל"ח רק קדוה"ג מדרבנן דחז"ל נתנו עליו דין קדוה"ג וא"כ שפיר נהי דאין יוצא לחולין אפ"ה יש לסמוך על הט"ז אך באמת כבר כתבתי דקשה לסמוך ע"ד הט"ז ובפרט די"ל דלא דמי לסברת הט"ז דשם בוודאי לא ישתמש עוד באה"ק אבל הכא יש ס' שמא יצטרכו שנית להתפלל בו ושוב ל"ח עכ"פ בכלל אינו ראוי עוד לקדושה וכמש"כ לעיל לענין כה"ג דכיון דעכ"פ במת ראשון שני חוזר לעבודתו עי"ז חשוב ראוי לקדושה חמורה א"כ פשיטא דקשה לסמוך אסברת הט"ז

אך באמת לענין בהכ"נ יש הרבה קולות א' סברת הרבה פוסקים דאיסור הורדה מקדושה הוא רק דרבנן וגם קדושת בהכ"נ אינו רק דרבנן וא"כ י"ל