מהר"ש חלק ג קמד

עוד לכה"ג שוב מותר להורידו לשי' הט"ז ורק אי נימא דחוזר לעבודתו א"כ שוב כיון דחזי עוד לכה"ג שפיר אסור להורידו וא"כ מהא דקאמר דאינו עובד ככה"ד משום דמעלין בקודש ממילא נשמע דחוזר לעבודתו וצ"ע ולכאורה י"ל דאף א"נ דאינו חוזר לעבודתו אפ"ה אכתי שייך הטעם דמעלין בקודש הואיל דאם עבר ועבד עבודתו כשירה א"כ חשוב ראוי לקדושה חמורה ושפיר מוכרח רב להשמיענו דחוזר לעבודתו אך באמת כ"ז לשי' רש"י דהפירוש דעבר ועבד בח' בגדים כשר ובד' בגדים פסול דהוי לי' מחוסר בגדים וא"כ שפיר י"ל דחשוב עוד חזי לקדושה חמורה כיון דעכ"פ בדיעבד יהי' כשר וכמ"ש בתוס' חולין ד"מ דקרבן יחיד כשבת בחוץ חייב הואיל דחשוב ראוי לפנים הואיל דאם זרק הורצה ועיי' תוס' פסחים דיה ובתוס' זבחים דנ"ט וביומא דס"ג שכ' כסברא זו אבל לשיטת התוס' שם שהוקשו דלמ"ל הטעם דמעלין בקודש תיפוק לי' דהו"ל מחוסר בגדים דהא מדינא עובר ככה"ג ותירצו דכה"ג מסתלק בפה א"כ נשמע דשימש בח' בגדים פסול א"כ שוב א"נ דאינו חוזר א"כ שוב ל"ש הטעם דמעלין בקודש לשי' הט"ז הנ"ל ונהי דלכאורה י"ל דכוונת התוס' הוא רק אי לא שייך הטעם דמעלין בקודש אז הי' מסלקין אותו אבל השתא דשייך הטעם דמעלין בקודש שוב אין מסלקין אותו וא"כ בכה"ג בשימש בד' בגדים פסול דהו"ל מחוסר בגדים ובח' בגדים כשר בדיעבד דמצד הדין חשוב ככה"ג וא"כ שוב אפשר דחשוב ראוי לכה"ג אך באמת מפשטות דברי התוס' מוכח דלעולם שימש בח' בגדים פסול ושוב א"ל דאינו חוזר לעבודתו שוב ל"ש הטעם דמעלין בקודש לשי' הט"ז ובאמת בריטב"א יומא שם כתב דבאמת אי לא הי' שייך הטעם דמעלין בקודש שפיר הי' מותר לעבוד בד' בגדים ושוב הי' פסול בח' בגדים ורק השתא לטעמא דמעלין בקודש בד' בגדים פסול ובח' כשר ותי' בזה קושית התוס' שם אך מפשטות דברי התוס' מוכח דלעולם מסתלק ושוב לעולם פסול בח' בגדים ושוב הדרא קושיתי על הט"ז לדוכתא ועי' בפנ"י מגילה ד"ט שכ' להדיא דלר"י בשימש בח' בגדים פסול לשי' התוס' דמסתלק בפה עיי"ש ובאמת יש להוכיח כן מש"ס מגילה שם דקאמר אין בין כהן המשמש לכהן שעבר אלא פר יוה"כ אתאן כר"מ וקשה הא י"ל דאתי כר"י ומתני' לא קתני רק דברים המעכבין בכהן שעבר אפי' בדיעבד ועכ"ח נשמע דלר"י מסתלק בפה ושוב גם בדיעבד בשימש בח' בגדים פסול וכבר הרגיש בזה הפנ"י שם ובאמת לפ"ז ניחא בהא דמביא שם הש"ס הדין והטעם בהא דאינו עובד ככה"ד וקשה הרי עיקר השמיענו הש"ס הא דאינו עובד ככה"ג ולפ"ז א"ש דמהא דאינו עובד ככה"ג אכתי לא נשמע דאתי מתני' כר"מ דאכתי הי' אפשר לומר דאתי כר"י ומתני' לא קתני רק דברים המעכבים אף בדיעבד ורק מדקאמר הטעם דאינו עובד ככה"ד משום דמעלין בקודש וקשה קושית התוס' דבלא"ה הו"ל מחוסר בגדים ועכצ"ל משום דמסתלק בפה ושוב גם בדיעבד פסול בשימש בח' בגדים ושפיר עכ"ח דמתני' אתי כר"מ וז"ב

ולפ"ז י"ל דבזה נחלקו רב ור"י דר"י ס"ל דאינו מסתלק ושוב בשימש בח' בגדים כשר בדיעבד אבל רב סובר דמסתלק בפה והא דאינו עובד ככה"ד משום מעלין בקודש וממילא יהי' מיושב מה שהעירו המפורשים דאיך פסק ר"י הלכה כר"י הא ר"י סובר בכ"מ הלכה כסתם משנה וסתם משנה דמגילה אתי כר"מ עי' בפנ"י שם ובהג"ה כור לזהב על הריטב"א מ"ש בזה ולפ"ז א"ש דסוגיא דמגילא קאי לרב דס"ל דמסתלק בפה ושוב בשימש בח' בגדים פסול לר"י ושוב מוכרח הש"ס לומר דאתי כר"מ אבל ר"י לשיטתו דשימש בח' בגדים כשר בדיעבד לר"י ורק בד' פסול משום דהוי מחוסר בגדים ושוב לשיטתו סתם משנה אתי אף לר"י וכקושית הפנ"י הנ"ל דמתני' לא חשוב רק דברים דמעכבים אף בדיעבד כנ"ל וז"ב

ולפ"ז מיושב ג"כ הרמב"ם ז"ל דנקט הדין דאם עבר עבודתו כשירה ולא נקט הא דאינו עובד ככה"ד דלפ"ז י"ל דכיון דפסק דבדיעבד בשימש בח' בגדים כשר ועכ"ח דל"ל סברת התוספת בהא דמסתלק בפה וכמו שהרגיש הפנ"י שם א"כ שוב לא הי' צריך להביא הא דאינו עובד ככה"ד דממילא ידעינן זאת מכח דהוי מחוסר בגדים וז"ב בס"ד

עכ"פ נשמע דלשיטת רב עכ"ח דשימש בח' בגדים פסול בדיעבד דמסתלק בפה ומה"ט הוכרח לומר בהא דאינו עובד ככה"ד משום דמעלין בקודש ושוב תיקשו מה צריך לומר דשני חוזר לעבודתו דהרי ממילא ידעינן דחוזר דאלת"ה שוב לא יהי' חזי עוד לקדושה חמורה ושוב הי' מותר להורידו לשיטת הט"ז וצע"ג

וראיתי בישי"ע סי' קנ"ד שכ' דדוקא בק"ד דיש עצה להפקיע הקדושה ע"י פדיון שפיר מותר להורידו היכי דלא חזי עוד לקדושה חמורה אבל בגדי כהונה דחשוב קדוה"ג לשי' התוס' קידושין דנ"ד דל"מ בהו פדיון שפיר גם להט"ז אסור להורידו אף דלא חזי עוד לקדושתה עיי"ש הנה באמת בכמה דברים מצינו כן דקדוה"ג חמיר מק"ד היינו לחד מ"ד דקדוה"ג לא פקע בכדי בש"ס נדרים דכ"ט וגם בהקדיש זכר לדמיו דקדיש קדוה"ג אליבא דרבנן דעת הכ"מ פט"ו ממעה"ק הלכה ז' דפקע בכדי והלח"מ שם השיג עליו עיי"ש וגם בהא דהקדש מפקיע מידי שיעבוד שיטת רוה"פ דדוקא קדוה"ג ולא ק"ד עיין תוס' גיטין ד"מ וכתובות דנ"ט ודעת רש"י פסחים דל"א דמה"ט קדוה"ג חל משום דבאמת ע"י שנשתעבדו הנכסים חשוב אינו ברשותו ורק דקדוה"ג חל אף אדבר שאינו ברשותו ושיטת התוס' דלעולם חל ההקדש ורק בק"ד דאפשר להפקיע הקדושה ע"י פדיון ה"ה דאפשר שנפקע הקדושה בכדי ע"י שיעבוד אבל בקדוה"ג דל"מ פדיון ה"ה דלא נפקע ע"י השיעבוד ועיי' במתנה אפרים הלכות גביית חוב ובקצ"ה סי' קי"ז מ"ש בזה וא"כ י"ל לענין כה"ג בשלמא א"נ דאינו מסתלק בפה א"כ חשוב כא"א להפקיע קדושתו שפיר הי' דומה לקדוה"ג שכ' הישי"ע דאין מורידין אף בלא חזי עוד לקדושה חמורה אבל הכא דקאמר הטעם משום דמעלין בקודש וקשה תיפוק לי' משום דהוי מחוסר בגדים ועכ"ח לשי' התוס' משום דמסתלק בפה ושוב יש משכחת להפקיע קדושתו וכמ"ש התוס' שם דתלוי במלך ואחיו הכהנים ושוב דמי לק"ד ושוב בכה"ג שפיר מותר להורידו בלא חזי עוד לקדושה חמורה ושוב ממילא ידעינן דחוזר לעבודתו ונודע מ"ש בנוב"י או"ח סי' ל"ה דמידי שאפשר לבטל האיסור פ"י אפקעינהו חשוב קיל עיי"ש ונשמע מכאן היפך שיטת הט"ז הנ"ל ובאמת וי"ל דר' דוסא ורבי נחלקו בסברת הט"ז דר"ד ס"ל דכיון דלא חזי עוד לקדושה חמורה מורידין ואנו קיי"ל כרבי וכמ"ש הרמב"ם פ"ח מביאת מקדש וע' בפמ"ג סי' מ"ב וסי' קנ"ג שכ' די"ל דהך דאין מורידין הוי רק מדרבנן אף דהרמב"ם פסק כרבי שאני התם דכתיב והניחם שם עי"ש וממילא לפ"ז לא תיקשי קושית הבכ"ש הנ"ל על הט"ז די"ל דבאמת הדבר תלוי בפלוגתת ר' דוסא ורבי וז"ב

וראיתי בשו"ת תועפת ראם סימן ג' שכתב ליישב קושית הבכ"ש על הט"ז מש"ס יומא הנ"ל