מהר"ש חלק ג קמא

דאף אם העדות נוגע לדש"ב מ"מ אם בשעת עדותו לא הי' עוד נפ"מ לדש"ב והחזקנו עדותו לשאר דברים אז ממילא אף שנצמח אח"כ לדש"ב מועיל מכ"ש הכא אם נחליט דהועיל העדות להוציאה מבעלה שכבר ניסת לו בחזקת כשרות והחלטנו שהיא זונה ממילא דחזקינן הבנים לוודאי חללים אף לקולא. ובפרט דאף אם נחליט דלחומרא יש להם דין כהנים מ"מ עכ"פ מפורש הדבר דבס' חלל נותנין להם חומרי כהנים וחומרי ישראלים ול"ח אם יראו שאין נושאין כפיהם יטמאו למתים ג"כ דבאמת ידעו שהם ס' חללים ומחויבין לנהוג שני החומרות ובפרט היכי אפשר להתיר ס' איסור בידים היינו אף א"נ דזר הנושא כפיו אינו עובר איסור רק משום הברכה מ"מ עכ"פ הוי ספק ברכה לבטלה ולהרבה שיטות ברכה שאינה צריכה היא איסור ד"ת ועיי' ברשב"ם פסחים ק"ד ובמהרש"ל שם דזה מיקרי כחא דהתירא מה שיוכל לברך ועיי"ש במהרש"א שמחלק בין ברכת המצות לברכת הנהנין והאיך נוכל להתיר חשש ברכה לבטלה משום חשש שיטמאו למתים וישאו גרושה לא מיבעי' בשביל חשש טומאת מת דהוי לאו שאשיב וי"ל דבזה ס' מה"ת לקולא דעיקר הא דס' ד"ת מה"ת לחומרא דילפינן מס' ממזר וי"ל דוקא באיסר השוה בכל אבל בלאו שאש"ב דקיי"ל לענין כמה דברים כמו לענין דחי' כמפורש בש"ס יבמות ד"ה ולענין שנדחה מפני כבוד הבריות אף בקוע"ש לשיטת התוס' ברכות, ד"כ א"כ בזה דס' מה"ת לקולא שוב נהי דמדרבנן אסור כמו כל ס' שהחמירו חז"ל בס' ד"ת עכ"פ אין לגזור שמא יעבור ע"ז דגם אם יעבור לא יהיו רק איסור דרבנן והוי כעין גלג"ז

ועפ"י סברא זו שכתבתי די"ל בלאו שאש"ב דקיל י"ל בזה ספק מה"ת לקולא עפי"ז יש לפלפל בתוס' גיטין דמ"א הקשו בהא דחציו עבד וניתי עשה דפ"ו ונדחה לאו דלא יהי' קדש. ותירצו דל"ח בעידנא דהל"ת עובר בהעראה והמצוה היא בגמר ביאה והעיר בט"א דהא עיקר דין דעדל"ת נלמוד מכלאים בציצית ושם ג"כ ל"ה בעידנא ממש לפי שיטת התוס' יבמות ד"צ דהא הלאו דכלאים היא תיכף בשעת לבישה ומצות ציצית היא רק לאחר שנתעטף ונשמע דל"ב בעידנא ממש רק היכא דבאותו מעשה נגמרה המצוה חשוב בעידנא וכבר דברתי מזה הרבה בחידושי וכעת נלפע"ד עפ"י מ"ש ברדב"ז דכמו דמפורש בתוס' ברכות ד"כ דלאו דטומאת כהנים הואיל דהוי אש"ב נדחה מפני כבוד הבריות דבאיסור שאש"ב יש כח ביד חז"ל לעקור אף בקו"ע ועי' בשו"ת בית יצחק בכ"מ שהאריך בזה הרבה וראיתי שם בשו"ת בית יצחק חאה"ע סי' כ"ט שהאריך דבאומרת שנבעלה לנכרי אינה נאמנת מחשש עיניה. נתנה באחר וכ' הר"ן הטעם דאמרינן אפקעינהו וקשה דאכתי באשת כהן אסורה משום דנבעלה לנכרי אך בזה דהוי ל"ת שאינו שוה בכל שוב יש כח ביד חכמים לעקר דבר מה"ת מחשש ענ"ב ובאמת לפמ"ש התוס' יבמות ד"ה באלמנה לכ"ג ל"ח בכלל אש"ב. דנשים ג"כ מוזהרין א"כ זונה לכהן דגם הוא מוזהרת כמפורש בש"ס יבמות דע"ט א"כ שוב אין כח ביד חז"ל לעקור בקו"ע

ובזה מיושב קו' הרמב"ן בהא דיבמות דל"ל קרא דגם נשים מוזהרות ת"ל משום לפ"ע ועפי"ז ניחא דבמקום יבום אי לא היתה האשה מוזהרת שוב הי' מיקרי אש"ב ושוב במקום יבום הי' אמרינן עשה דותה ל"ת וממילא ל"ש לפ"ע דכיון דעדל"ת ל"ח כעובר איסור אבל השתא דגילתא התורה דגם האשה מוזהרת שוב מקרי שוה בכל ואין עדל"ת ועשה עכ"פ נחזור לשי' התוס' דלאו שאש"ב נדחה מפני כבוד הבריות וה"ה דיש כח ביד חז"ל בכה"ג לעקור דבר מה"ת בקו"ע ועפי"ז י"ל דלמ"ד דלילה לאו זמן ציצית הוא ונשים פטורות א"כ יוכלו חז"ל לבטל מצות ציצית אף א"נ דבציצית חשוב קו"ע אפ"ה כיון דחשוב עשאש"ב יש כח ביד חז"ל לעקור אף בקו"ע וממילא שוב י"ל דבאמת חיוב דציצית היא ג"כ תיכף בשעת לבישה ואפ"ה נהי דחשוב קו"ע אפ"ה בעשה שאש"ב יש כח ביד חז"ל לעקור אף בקו"ע והש"ס דיבמות י"ל דקאי למ"ד לילה זמן ציצית ונשים חייבות וא"כ ציצית הוי שוה בכל ואין כח ביד חז"ל לעקור בקו"ע ומוכרח לתרץ משום דחשוב שוא"ת ולומר המצות ציצית אינו רק לאחר שנתעטף ונשמע דלמ"ד דנשים חייבות בציצית א"כ מדגזרו בסדין בציצית ע"כ צ"ל דמצות ציצית אינו רק לאחר שנתעטף ונשמע דל"ב בעידנא ממש אבל למ"ד נשים פטורות מציצית שוב י"ל דמצות ציצית הוי תיכף בשעת לבישה ואפ"ה יכלו חז"ל לעקור משום דהוי אש"ב ושוב י"ל דבעי בעידנא ממש דבכלאים בציצית חשוב בעידנא ממש והנה נודע מ"ש המפורשי' די"ל דעשה שאש"ב לא ידחה ל"ת השוה בכל ורק א"נ דנשים פטורות מציצית שוב נשמע מהא דכלאים בציצית דגם עשה שאש"ב דוחה ל"ת אבל אם נאמר דנשים חייבות בציצית שוב י"ל דעשה שאש"ב אינו דוחה ל"ת דכלאים בציצית הוי עשה השוה בכל ולפי"ז מיושב קושית הטו"א שהקשה דהא בכה"ג חשוב בעידנא דדמי לכלאים בציצית ועפי"ז ניחא דלכאורה צריכים להבין קושית התוס' דנימא דעשה דפ"ו ידחה ל"ת הא י"ל דפ"ו כיון דנשים לא מיפקדו א"כ הוי עשה שאש"ב וי"ל דאינו דוחה ל"ת אך ע"כ צ"ל דקושי' היא למ"ד נשים פטורות מציצית ונלמוד מכלאים בציצית דעשה שאינו ש"ב ג"כ דוחה ושוב תירצו התוס' שפיר משום דל"ח בעידנא ואין לומר דבכלאים בציצית ל"ח בעידנא ממש ז"א דהשתא דקיימינן למ"ד נשים פטורות מציצית שוב י"ל דבכלאים בציצית חשוב בעידנא ממש דהמצוה היא תיכף בשעת לבישה ואפ"ה יוכלו חז"ל לעקור הואיל שאש"ב ואף דלסוגיין דיבמות נשמע דכלאים בציצית ל"ח בעידנא ממש. אך לסוגי' דיבמות דקאי למ"ד נשים חייבות בציצית שוב י"ל דעשה שעש"ב אינו דוחה ל"ת וא"כ ממ"נ עשה דפ"ו אינו דוחה לל"ת או משום דהוי אש"ב או משום דבעי בעידנא ממש ומיושב שפיר הכל בס"ד וז"ב והגם דלכאו' קשה דהיאך אפיל דסוגי' דיבמות קאי למ"ד נשים חייבות בציצית ועכצ"ל דלילה זמן ציצית א"כ ל"ש ליפטר סדין בציצית גזירה משום כסות לילה דהא גם כסות לילה חייב אך באמת עיין בתוס' מנחות דף מ' ע"ב שכ' דמ"ד דסובר נשים חייבות בציצית ס"ל דכסות המיוחד ללילה פטור רק כסות המיוחד ליום חייב אף בלילה ומשו"ה ל"ח מעשהז"ג דהא אין הלילה גורם הפטור ומ"ד דס"ל נשים פטורות ס"ל כיון דעכ"פ זמן דלילה גורם הפטור מכסות המיוחד ללילה חשוב מעשהז"ג עכ"פ לכ"ע כסות המיוחד ללילה פטור ושוב יש לפטור סדין בציצית אף בכסות המיוחד ליום גזירה אטו כסות המיוחד ללילה ושוב י"ל דעכ"פ כיון דחשוב שוה בכל שוב אין כח ביד חז"ל לעקור רק בשוא"ת אבל א"נ דנשים פטורות שוב יש כח לעקור אף בקו"ע וא"ש דברינו דלעיל וז"ב בס"ד

נחזור לעינינו דבלאו שאש"ב י"ל דלכ"ע ספק מד"ת לקולא ושוב אין לגזור בשביל חשש דרבנן דהוי כעין גזירה לגזירה והגם דמפורש בפמ"ג בהנהגות או"ה דס' ד"ת אף לשי' הרמב"ם ז"ל דמה"ת לקולא מ"מ חמור מוודאי איסור דרבנן מ"מ א"צ לגזור בשביל חשש ס' איסור שמה"ת לקולא ואף שיש לחוש שמא ישא גרושה ובזה דעת התוס' יבמות ד"ה דחשוב שוה