מהר"ש חלק ג קמ

באותו תביעה רק ע"י קים לי וכ' הבי"ש דבניזקין הואיל דמיגבי אף בקרקע א"כ אמרינן זה גובה וזה גובה ושוב לא יהי' מוחזק ואנכי הערתי מדברי הנמ"י פ"ב דב"ק דב"ק דבניזקין הואיל דגובה מהעידית א"כ זה בכלל עידית שיעמוד כ"א בשלו אך כבר כתבתי דאצל הלוה הוי ס' גזל ד"ת ואצל המלוה רק ס' גזל דרבנן דדינא דגרמי אינו רק דרבנן כמו"ש בתוס' כתובות ל"ד א"כ הכ"נ י"ל נהי דס"ס מהני נגד חמ"ק זה רק היכי דיש ס' על חיוב ד"ת אז לגבי הנתבע יש ס"ס לאיסור דיהי' גזל ד"ת בידו ואצל התובע יש ס"ס המסייע דאינו גזל שפיר מוציאין אבל הכא דירושת הבעל דרבנן דאף לשי' הרשב"א פ' האשה שנפלו דף צ"ב זכה הבעל תיכף וא"צ לבוא מטעם ירושה מ"מ באמת בש"ע אה"ע סי' צ' משמע דאין להבעל זכות גמור מחיים ובפרט כ"ז שלא בא לידו והביכלעך נכתבו על שם האשה והבעל בוודאי ל"ח כגבוי לגמרי וצריך לבוא מצד ירושה ומה"ת האב חשוב יורש של בתו באין לה זרע וא"כ אדרבה מה"ת הוא וודאי של האב וליכא גבי האב רק חשש גזל דרבנן וא"כ לשי' הסוברים דבס' דרבנן אף בס"ס להחמיר אזלינן לקולא כנודע דיש בזה פלוגתא עיין במ"ל פ"ד דבכורות ובפמ"ג בכמה מקומות א"כ שפיר אין מוציאין מהאב נהי דס"ס נוטה לזכות הבעל מ"מ עיקר הס"ס לענין זכות דרבנן שוב מהני חמ"ק של הרב דא"צ לחוש לחשש גזל דרבנן אבל בנשאר זרע דאז לשי' רש"י ז"ל הבן הוא יורש מה"ת ומדרבנן היא שייך להבעל א"כ לגבי האב יש חשש גזל ד"ת דלשי' רש"י עכ"פ שייך להבן וכיון דעכ"פ לא ישאר ברשות האב דנגד חמ"ק יש ס"ס לסייע שהוא גזל ביד האב וכיון דעכ"פ לא יושאר של האב ליש חמ"ק כמ"ש בתוס' ב"ב דף פ"א ובש"ך חו"מ סי' צ"א וכיון דהאב צריך ליתנו מן התורה עכ"פ להבן שוב זכה בו הבעל עכ"פ מדרבנן דכיון דעכ"פ ליכא חמ"ק שוב מהני ס"ס לזכות הבעל ולכך י"ל דנהי דמפורש ברמ"א דאף ביש לו בנים אפ"ה אין מוציאין מהאב י"ל דכ"ז דוקא בלא מסרו לשליש לטובת הזוג וא"כ ליכא ס"ס לזכות שפיר י"ל דאף ביש בן אפ"ה י"ל דלא רצה להקנות רק ע"מ שתהנה בתו אבל במוסרו ליד שליש לטובת הזוג עכ"פ שייך ס"ס לזכות הבעל וכיון שיש הבן א"כ עכ"פ האב אינו זוכה מה"ת בתורת ירושה שוב מהני הס"ס לזכות הבעל ומכח שאכלו על שלחן אביהם בוודאי כיון דלא מצינו חילוק זה בש"ע ע"כ כמו"ש כת"ה דהר"ש והר"ט מיירי רק בלא זכה הבעל אז יש חילוק דבאכלה משל בעלה אחר ג"ש שייך להבעל ובאכלה משל אבי' לעולם שייך לאב אבל באמת לדידן כ"ז שלא נמסרו ליד שליש לטובת הזוג אף באוכלת משל הבעל אפ"ה אין מוציאין ובכבר זכה ע"י שהושלש לטובת הזוג י"ל אף באכלו ע"ש אביהם אפ"ה י"ל דזכה הבעל כנלע"ד ברור בס"ד: באעה"ח ועש"ק בהעלותך תער"ב לפ"ק ראדמישלא. הק' שמואל ענגיל החופ"ק הנ"ל. סימן פ"ז. להרב הגאון מו"ה נתנאל הכהן פריעד נ"י (ז"ל) אבד"ק באלמאז-אויוואראש

בדבר שאלתו בכהן שנשא אלמנה בחזקת כשירה ודרו יחד ואח"כ התודה איש אחד בחליו שזינה עם אשה זו בעודה תחת בעלה הראשון ועפי"ז גזר הרב אז על הכהן שלא ידור עם אשתו מחמת שזונה אסורה לכהן. ולא שמע לקולו. ופסל הרב אותו מן הכהונה ואח"ז הוליד בנים ומחזיקים אותם לחללים והרב אמר שהם ספק כהנים ועתה לאחר שנים רבות יש חשש שיטמאו למתים וישאו נשים פסולות לכהונה ועי"ז דעת כת"ה דיש להתירם לכהונה

הנה מקודם שנבוא לדבר בגוף הענין נדבר מזה שנראה דעת כת"ה דאף א"נ דהי' נאסרה לבעלה הכהן עפ"י דיבור הבועל. מ"מ עכ"פ הבנים אסורים לטמא למתים ולישא נשים פסולים וע"כ כוונתו להדין המפורש באהע"ז סי' ז' סעיף כ' דכהן הבא על ס' זונה וילדה ס' חלל נותנין עליו חומרי כהנים אך באמת לפע"ד א"נ דהועיל העדאת העד לאוסרה על הבעל אף דהי' יושבת תחת בעלה בהיתר וי"ל דע"א לא מהימן לאסור נגד חזקת היתר ואף שי"ל דהכא לפי דברי העד תיכף הי' הנישואין באיסור ונמצא שלא הי' חזקת היתר מעולם ודמי להא שכתב בהג"ה מיימוני לה' אישות סי' ג' דכיון דלדבריו שטפה בדיבורו באומרו לי א"כ לא התחיל האיסור שפיר מהימן לומר שלא נתכוין לקדשה לעצמו ועיין חוו"ד בהשמטות סי' קכ"ז דע"א המעיד שמצא טריפות ל"ח כמעיד נגד החזקה דלדבריו לא התחיל כשרות מעולם ועיין שם בהג"ה אמרי ברוך שכ' דזה דמי לדברי הג"ה מיימוני הנ"ל מ"מ עכ"פ הי' מקום לומר דהעד א"נ נגד חזקת צדקות של האשה ובפרט היכי דאומר שתחילת הנישואין הי' באיסור א"כ יש שני חזקות א' חזקת צדקות של האשה שלא זינתה כשהיא א"א כמוש"כ בתוס' גיטין די"ז וגם שלא היתה מכשלת לכהן ובאיסור זונה ובפרט שגם הפסולין נזהרו שלא להנשא לכשירים א"כ הי' סברא גדולה שלא להאמין להעד ועיי' תוס' יבמות ד' צ"ב דלחד שיטה אם הקול שתחילת הנישואין הי' באיסור בזה א"ח לקלא ובאמת מצד חזקת היתר יש יותר מקום לומר דאם הקול שאח"כ נעשה איסור שלא נחוש שהוא נגד חזקה היתר. ובאמת לשי' הרי"ו והרמב"ם בקלא ועידי כיעור ל"מ רק לאוסרה לבועל דליכא חזקת היתר דהא נודע הס' בחיי' בעלה ומחזיקין מאיסור לאיסור כמ"ש הש"ש בהא דילפינן ס"ט ברה"ר דטהור אף בלא חזקה. דנלמוד מבועל ועיין בספרי ח"א סימן כ"ח שהארכתי בזה בדברים נחמדים. עכ"פ אם נאמר דהי' העדות של המתוודה מועיל לאסרה על בעלה מכ"ש דמועיל עדותו למשוי להבנים לוודאי חללים אף לקולא שיהי' מותרים ליטמא למתים ולישא פסולים דלגבם לא התחיל שום חזקה דלגבי הבעל הוחזקנו אותה בחזקת שנשאת בהיתר ונודע מ"ש התב"ש דמידי שהוחזקנו בהיתר חשוב חזקה אף שלא נודע לנו בבירור שכן הוא ומקורו מש"ס דכתובות כ"ה גדולה חזקה ועיי' בטו"ז סי' י"ח מכ"ש דלגבי הבנים דלא הי' להם חזקת כשרות לכהונה מעולם פשיטא דע"א נאמן במידי שאינו נגד חזקה אף לקולא ואף דלשי' רש"י בס' בן גרושה מוקמינן בחזקת כשרות וה"ט דחזקת אם מהני לבן כ"ז באם היינו אומרין דהבועל אינו נאמן לאוסרה לבעלה משום דהוי נגד חזקת כשרות של האשה שיש לה חזקת כשרות לכהונה אז שפיר אף הבנים הי' כשרים לכהונה אף דנגדם הוי ס' על תחילת לידתם מ"מ חזקת האם דחשוב בירור מועיל גם להבנים אבל א"נ דהי' מועיל עדותו לאוסרה לבעלה וע"כ דעדותו חשוב כוודאי שוב פשיטא דהבנים חשיבי וודאי חללים אף לקולא ובפרט דקיי"ל הוחזק בע"א שזה חלב אם העידו שני עדים שאכל חתיכה זו לוקה וה"ט שכבר הוחזקנו עפ"י ע"א שזה חלב ממילא באכלו לוקה ונודע שיטת הרי"ף