מהר"ש חלק ג יג

התוס' בכתובות ד"ט אבל אי נימא דאוסרין על היחוד ועצ"ל דס' שמא לא נבעלה חשיב שכיח לאיסור והיכי דשכיח לאיסור אף חזה"ג ל"מ א"כ לפ"ז אי נימא דתהי' נאמנת לומר לכשר נבעלתי נוח לה טפי לטעון לכשר נבעלתי מלטעון לא נבעלתי הואיל דטענת לכשר נבעלתי ל"ח שכיח לאיסור וטענת לא נבעלתי חשיב שכיח לאיסור א"כ שוב ל"ש לומר דתהי' נאמנת לומר לכשר נבעלתי במיגו דלא נבעלתי לפי שאינו בכלל מיגו משום דעדיף לה לטעון לכשר נבעלתי מלטעון לא נבעלתי דהוי לא שכיח להתיר רק לאיסור ולשי' כמה פוסקים ל"א מיגו מטענה שכיח לטענה לא שכיח ע"י תוס' כתיבות די"ט בחד תירוצא שם בסוגיא דאנוסים היינו ועיין בש"ך חו"מ סי' פ"ב בדיני מיגו

וא"כ י"ל דזה סברת זעירי דס"ל דטענת לא נבעלה חשיב לא שכיח להיתר ורק בנתייחדה עם ס' כשר ס' פסול ותטעון לא נבעלתי תהי' מותרת משום ס"ס הואיל דהיכי דיש חזה"ג מהני ס"ס אף כשספק א' רוב נוטה לאיסור כסברת הנוב"י אבל לכשר נבעלתי שפיר לא מהימנא בחד ספק ומיגו ליכא כיון דלא נבעלתי חשיב לא שכיח להיתר א"כ ל"מ מיגו מטענה שכיח לטענה דלא שכיח ולכן פריך הש"ס והא"ר אין אוסרין על היחוד וס"ד דהש"ס דאף בנסתרה עם וודאי פסול אפ"ה אין אוסרין ועכצ"ל דס' שמא לא נבעלה חשיב ס' השקול א"כ שוב גם בטוענת לכשר נבעלתי תהי' נאמנת במיגו דלא נבעלתי דהשתא חשיב מיגו טובה דעדיף לה לטעון לא נבעלתי מלטעון לכשר נבעלתי מכח גנאי בביאת איסור ומשני הש"ס דבאמת בפנויה י"ל דאוסרין על היחוד והסברא דס' שמא לא נבעלה חשוב שכיח לאיסור ורק בא"א דיש תרי חזקות להיתר חזה"ג וגם חזקת היתר לבעלה וחזקת כשרות לכהונה אז אף בשכיח לאיסור אין מוציאין אותה מבעלה וכסברת הריב"ש דתרי חזקות עדיף מרוב אבל בפנויה אסורה באמת ע"י יחוד הואיל דהוי שכיח לאיסור א"כ עכ"פ לכתחילה אסורה להינשא לכהן א"כ נהי דגם בפנויה באם נתייחדה עם ס' פסול ותאמר לא נבעלתי תהי' מותרת מכח ס"ס שמא לא נבעלה ושמא לכשר מכח צירף חזה"ג אבל ל"ש מיגו להאמינה טענת לכשר נבעלתי במיגו דלא נבעלתי דהרי באמת לא ניחא לה לטעון לא נבעלה דהוי טענה דלא שכיח להיתר וכנ"ל א"כ מיושב קושית התוס' לנכון דלרב אסי ל"ש כלל להקשות כיון דמיירי בראוה שנבעלה ממילא לית לה מיגו א"כ לא קשה כלל מהא דיחוד משום דהתם אף בספק אחד ההיתר מכח העמד אותה בחזה"ג שלא נבעלה אבל הכא דאיתרע החזה"ג לפי שכבר נבעלה, וגם החז"כ איתרע דגם ביאות פנויה אסורה לכהן ועיקר פירכת הש"ס לזעירי דעכ"פ יועיל המיגו דכיון דחזינן דאין אוסרין על היחוד ועצ"ל דס' לא נבעלה חשוב ספק השקול ושוב נוח לה טפי לטעון לא נבעלתי לפי שגנאי לה בביאת איסור ושוב הוי מיגו טובה ומיושב הכל בס"ד ודו"ק היטב

נחזור לענין דינא דלר"י דוקא בא"א שנתייחדה אין אוסרין אבל בפנויה שנתייחדה עם פסול משום מעלת כהונה נאסרה ע"י היחוד עכ"פ שלא לישא לכתחילה לכהן אבל אליבא דר"ג היכי דלא ראינו שנבעלה אין אוסרין על היחוד אף לכהן ואף בפנויה ול"ח שמא זינתה לפי שחזה"ג אלים טובא אליבא דר"ג ובפרט דלשיטת תוס' קידושין דפ"א הא דאין אוסרין על היחוד קאי גם אפנויה והא דקאמר הש"ס מעלה עשו ביוחסין י"ל הכוונה דס"ד דהש"ס דאם נימא דאין אוסרין על היחוד אף בנתייחדה עם פסול א"כ עכ"ח דס' שמא לא נבעלה חשיב ס' השקול א"כ צריכה להיות נאמן לכשר נבעלתי במינו דלא נבעלתי וע"ז משני הש"ס דבאמת אם תאמר לא נבעלתי נאמנת אף בנתייחדה עם פסול מכח חזה"ג ורק אם תטעון לכשר נבעלתי אז ל"מ מיגו והסברא כיון דביוחסין בעי תרי רובא להכשיר לכתחילה ונודע מ"ש המפורשים דמה"ט ל"מ מיגו להוציא משום דמיגו לא עדיף מרוב ול"מ בממון א"כ ביוחסין דרוב א' ל"מ ה"ה דל"מ מיגו וז"ב בס"ד

ובאמת לפ"ז א"ש הא דקיי"ל בש"ס ב"ב דל"ב כרבה בארעה וכ' הרשב"ם דאזלינן בתר חזקת הלוקח ובתוס' העירו דיש לאוקמא בחמ"ק כמו בס' תו"ת והשתא ניחא דעיקר הטעם דלא פסקינן כרבה כ' התוס' אף דיש לו מיגו דאי בעי הוי אמר שטרא מעליא הי' לי מ"מ ל"מ משום דהוי מיגו להוציא וכ"ז בממון דאם השטר פסול חשיב מוציא ל"מ מינו כמו דרוב ל"מ בממון אבל בקרקע היכי דהלוקח מוחזק נגד חמ"ק לחוד הולכין בחר רוב כמ"ש בקצה"ח סימן ר"פ וממילא דכמו דמהני רוב ה"ה דמועיל מיגו ומיושב קושית התוס' על הרשב"ם לנכון ודוק

יצא לשי' התוס' קידושין גם בפנויה אף בנתייחדה עם וודאי פסול אף דליכא ס"ס אם אומרת לא נבעלתי נאמנת ומותרת אף לכהן אך כ"ז בנתייחדה עם ישראל פסול אבל בנתייחדה עם עכו"ם יש בזה דיעות חלוקות דלחד שיטה בתוספות כתובות די"ג דבנתייחדה עם נואף נאסרה הואיל דמוחזק לנואף א"כ היחוד בוודאי לשם זנות דאל"כ לא היתה מתייחדת עם איש כזה א"כ ה"ה בעכו"ם דרובם פרוצים בעריות א"כ חשיב כמו קרוב לוודאי שנבעלה ואסורה לכהן וכעין סברת התוס' ב"מ ד"ה דמי שאינו גזלן מכבר בוודאי יפרוש עצמו מהגזילה ע"י השבועה שמטילין עליו אבל מי שהוא גזלן מכבר לא יפרוש עצמו גם ע"י שבועה עיין שם ה"ה הכא בנתייחדה עם סתם איש נהי דאיתרע קצת החז"כ שלו ע"י שעובר איסור יחוד מ"מ י"ל דיפרוש עצמו ולא יעבור על גוף איסור הביאה אבל מי שמוחזק לעבריין א"כ ע"י שנתייחד חשיב כשכיח לאיסור שבוודאי יגמור מחשבתו הרעה ובפרט בנכרי בוודאי דחשיב שכיח לאיסור ונהי די"ל דהאשה לא תרצה להבעל אליו ברצון מ"מ לכהן אסורה גם בנאנסה ומה"ט כ' התוס' שם דדוקא בנחבשה ע"י ממון דאז יראים שיפסידו הממון אז לא חשידי לזנות אבל במסורה בידם אף שלא מחמת נפשות נאסרה אף לבעלה כהן ומכ"ש פנויה וודאי דנאסרה לכהן

יצא דבפנויה שנתייחדה עם נכרי יש ב' סברות לאוסרה לכהן א' דלשי' רש"י וכפי מה דמשמע בתוס' כתובות די"ג לר"י נאסרה לכהן על ידי היחוד בפנויה ואף לשי' התוס' בקידושין הנ"ל מ"מ י"ל דבעכו"ם הפרוצים בעריות חשיב כנתייחדה עם נואף מפורסים ואסורה אך לשי' תוס' ע"ז דכ"ג בדיעבד אף בנתייחדה עם עכו"ם אינה נאסרה והגם דהתם מיירי באשה שיש לה בעל דהוי כדיעבד אבל בפנויה אכתי י"ל דחשיב כלכתחילה מ"מ עכ"פ לשיטת התוס' בקידושין עכ"פ באומרת לא נבעלתי מותרת. ועיין עוד בתוספת ע"ז שם שכתבו דאין אוסרין אותה אף בנתייחד עם הכותי יחוד מיעוט ודוקא במסורה בידם כמו בהמה שבידם לרבעה אז שפיר י"ל דהיכי דאינו מתירא שיפסיד ממון דנאסרה אבל בשביל יחוד מועט הואיל דבידה לצעוק מירתת העכו"ם עיי"ש והנה בש"ע ס' קפ"ח מפורש דאין אוסרין על היחיד אף בנתייחדה לשם זנות היינו שדיברה דברי תפלות אך בסי' ז' כתב הרמ"א דבנתייחדה לשם זנות יש להחמיר ולפמ"ש החמ"ח שם בא"א נא נאסרה אף לכהן ובפנויה לתירוץ א' של המהריק תמיד נאסרה ע"י יחוד ולתירץ ב' לא נאסרה