מהר"ש חלק ג קלח

לפלפל בדבריו אך מחמת הטרדה אקצר: באעה"ח ועש"ק ה' תצא תרס"ח לפ"ק ראדמישלא יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סימן פ"ה. להרב הה"ג מו"ה שמעון הירץ נ"י ראב"ד דק"ק דזיקוב יצ"ו

בדבר שאלתו באשה שהקדישה בגדי בעלה החולי לצורך עניים וכששמע בעלה אחר שהוטב לו מעט הסכים למעש"י ועתה רוצה לשום המלבושים ולחלק דמי שוויו ויש הרבה מלבושים יקרים אשר עניים לא ילבשו אותם רק עומדים למכירה זה חורף השאלה בקצרה

הנה כת"ה הביא דברי הרמ"א בסי' רנ"ט דיכול לשום בפני ג' וליתן דמיו אך כת"ה הביא משו"ת בית אפרים סי' נ"ו והנה באמת בעיקר הדבר שהעיר שם בתשו' בי"א אהא שכ' הרא"ש דמהני חזרת דמים הא בש"ס גיטין ע"ה מפורש דגם לרשב"ג באיתא בעינא ל"מ ח"ד והבי"א מחלק דסתם במתנה עם חבירו שיתן לו חפץ אז אינו מקפיד דוקא על החפץ שלו באמת בגוף הדבר מפורש ג"כ בקצוה"ח סי' רמ"א בהא שכ' הרמ"א דיוכל ליתן לו דמי החפץ דזה דוקא באם נתן החפץ לאחר או קידש בו אשה דאז הוי כליתא בעינא אז מהני חזרת דמים כיון דכבר נכנס החפץ לרשות אחר ונהי דא"נ דל"מ ח"ד שוב לא נתקיים התנאי ונתבטל המתנה ולא חלו הקידושין ושוב הוי כאיתא בעינא מ"מ כיון דעכ"פ מתנה עמ"ל חשוב לע"ע כקנין גמור לשי' הרא"ש ולע"ע חלו הקדושין רק דנוכל לומר שנתבטל הקידושין ע"י שלא קיים התנאי ועכ"פ הי' מציאות שיתקיימו הקידושין היינו אם יקנה החפץ מהאשה ויחזור לבעלים או הבעלים ימחלו לה התנאי דבכה"ג א"צ קנין חדש וכמ"ש הח"ס א"כ שוב חשוב לע"ע כליתא בעינא ומהני חזרת דמים ועיין תוס' כתובות ע"ה ע"ב דחזקת פנוי' ל"ח כלל לגבי חזקת הגוף וביאר בפ"י דס' בתנאי לא מבטל קידושין גמורים אבל באם איתא בעינא ל"מ ח"ד וכתב עוד בקצוה"ח דאם הקדיש לעניים א"נ דל"א בצדקה אמירה לגבוה רק תורת נדר חל עליו שוב חשוב כאיתא בעינא ול"מ חזרת דמים עכ"פ מפורש דבאיתא בעינא בעי חזרת החפץ בעצמו וכ"כ בנה"מ וא"כ לכאורה יפה העיר בבית אפרים הנ"ל דאם הקדיש כלי לעניים יש לומר דצריך ליתן גוף החפץ ובאמת בתשו' ב"א שם כתב דזה תלי אי שייך בצדקה דין אמל"ג ורוצה לחלק באם נדר לעני ידוע דבזה חשוב ככבר זכה העני אבל בנודר לעניים שאינם ידועים בזה ליכא דין אמיל"ג ויוכל לשנות אך כ"ז דאיתא בעינא צריך ליתן החפץ בעצמו רק בקידושין הטעם דחשוב כליתא בעינא ולשי' הבי"א שם בנתן לו הטבעת לקדש כיון דאומדינן שדעתו שרצה ליתן לו באופן המועיל בוודאי הסכים שאם האשה לא תרצה להחזיר הטבעת שיוכל ליתן לו דמי שיוי הטבעת כדי שלא יתבטלו הקידושין אך עכ"פ לענין דינא ל"מ לשיטת רוב הפוסקים דבנדר לעני שאינו ידוע ליכא אמל"ג א"כ רק תורת נדר עליו ויוכל לשנות למצוה אחרת וכבר הארכתי בתשובה נהי דנדר בעת צרה ל"מ שאלה וי"ל דחשוב ככבר בא ליד הגיזבר ושוב לא יוכל לשנות אף למצוה אחרת מ"מ י"ל דבשלמא לענין שאלה כ' בש"ך דהוי כנשבע לחבירו וקיבל ממנו טובה עבור השבועה. ול"מ התרה וא"כ חשוב כקיבל טובה מהשי"ת והקב"ה אינו מסכים להתיר אך כ"ז בחוזר מגוף הנדר אבל בנותן דמיהן דלגבי גבוה מועיל זכות הדמים כמו הקדש הבגדים ושוב כאין נ"מ גבוה יוכל לשנות ובפרט דהכא אם יצטרך ליתן גוף הבגדים ויגיע לעני אחד סכום גדול ויש אומדנא גדולה דלא התנדב סכום רב לעני אחד ובפרט דודאי העני ג"כ ימכור הבגדים א"כ יותר זכות לחלק להרבה עניים מליתן לעני אחד סכום רב כי יש מלבושים יקרים ובהכא בוודאי מועיל אומדנא דהיא אינה להוציא ממון אף דא"נ דיש בזה דין אמל"ג א"כ שוב הוי כזכה העני אבל עכ"פ קיי"ל דס' ממון עניים אזלינן לקולא כמפורש בחו"מ סי' ר"נ ואף לשי' הפוסקים דשכ"מ שהקדיש אם עמד אינו חוזר היינו טעמא כמש"כ הקצה"ח דכיון דוודאי הקדיש ויש ס' שמא הקדיש אף אם יעמוד עכ"פ ל"ח דברים שבלב כל אדם אבל בכאן מהני האומדנא לומר דלא הקדיש דוקא גוף הבגדים רק לשום ולחלקם להרבה עניים ובפרט דהאשה בעצמה לא הי' לה כח להקדיש רק כיון דהסכים למעש"י אגל"מ הי' זכות אבל עכ"פ י"ל דלא הסכים על גוף הבגדים רק על דמי שווים ע"כ לפענ"ד מועיל אם ישומו הבגדים ולחלק בדמי שווי' ויותר טוב שיחלקו מגוף הבגדים ג"כ לעניים היינו ממלבושים שאינם שוים סכום רב ויתקיים הנדר במקצת ובמותר הבגדים ישיימו ויחלקו דמיהם כנלע"ד ברור בס"ד: באעה"ח ה' ת"מ י"ב למב"י תרע"א ראדמישלא. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סימן פ"ו. להרב החריף מו"ה אלימלך יהודה זאלץ נ"י מק' טארנא

בדבר שאלתו באיש אחד שנשא אשה ונשלש הנדן ת"י שליש כנהוג לטובת הזוג על עיסקא ועל שם הזוג ונולד להם ולד ואח"ז מתה האשה והנדן מונח עוד ביד שליש אי זכה בהם הבעל זה תורף השאלה בקצרה

והנה כת"ה הביא כל השיטות שנאמרו בזה וברמ"א מביא שני דיעות היכא שבא ליד שליש דדעה הראשונה דאף אם בא ליד שליש מכח שניהם אפ"ה הכל לאב ודעה השני' דאף בסתם שליש זכה בהן הבעל ובח"מ מביא שיטת המרדכי דבבא ליד שליש יחלוקו ותמוה לכאורה. על מה דהביא הרמ"א בסתם זכה בהן הבעל דמשמע בכולו ובב"ש כ' דליכא פלוגתא כלל דבהשליש לזמן וקודם הזמן לא יתנו ליד הבעל אז בתוך הזמן הוא לגמרי של האב והמרדכי מיירי בהשלישו סתמא אז י"ל דתיכף זכה השליש לצורך הבעל דבחוב אמרינן תן כזכי ורק שיש ס' שמא אכתי לא אסח אדעתי' אבל עכ"פ אל חולקין ובאם השליש לטובת הזוג להרויח בהן אז כיון דעכ"פ זכו בהרווחים אז י"ל דכבר אסח אדעתי' ובשו"ת רח"כ ז"ל סי' מ"ה וכן בשו"ת ב"א סי' קכ"ו כ' דבאמת הר"י עם המרדכי נחלקו בדין זה אך אנו לדינא פוסקים דבהשלישו לטובת הזוג הוא של הבעל והב"ח כ' דג' מחלוקת בדבר היינו הר"י והמרדכי והגהות מרדכי וכ' בשו"ת מהרש"ם דאכתי י"ל קים