מהר"ש חלק ג קלד

שיחזור לחוליו עכ"פ חשוב זמנו בהיל ושפיר י"ל דהוי כטעה בדבר מצוה ופטור עכ"פ מכל הני טעמי דלעיל נלע"ד דאין להחמיר בתשובתו ואדרבה אין להחמיר בכדי שלא ימנע א"ע פעם אחרת מלהשגיח על החולה וז"ב בסיד: באעה"ח יום א' קרח תרע"א לפ"ק ראדמישלא. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סימן פ"ג. להרב כש"ת מו"ה אליעזר צוקער נ"י מוצד"ק שיניאווע יצ"ו

בדבר שאלתו באשה שיש לה חבורה הנקרא קרעציל על הרחם מבחוץ וכשעוסקת הרבה בביתה או ע"י שהולכת הרבה נופל קצת מהרחם לבית החיצון והחבורה מתחכך בכותלי ביה"ר וזב ממנה הרבה ליחה ודם וכשיושבת בביתה במנוחה אז מתייבש החבורה ומילדת ישראלית בדקה אותה והגידה שיש לה חבורה כנ"ל וכן הגיד רופא עכו"ם שיש לה חבורה ושדם זה בא מהחבורה זה תורף שאלתו

והנה לכאורה לא ביאר כת"ה אם האשה יש לה ווסת ורואית בשעת ווסת כדרך כל הנשים והנה מצד שהמילדת אמרה שיש לה חבורה י"ל דדיבור שלה גרידא מהני ואף שלא הובא בדברי כת"ה אם המילדת אמרה שהחבורה מוציא דם מ"מ כיון דעכ"פ דרך החבורה להיות מ"ד א"כ לשי' הרשב"א ז"ל מהני מכה שאינו ידוע אם מ"ד אף בשעת ווסתה ואף להחולקים על הרשב"א מ"מ באשה שיש לה ווסת שלא. בשעת ווסתה מקיל הרמ"א בסי' קפ"ז אף באשה שאינו ידוע אם מכתה מ"ד אם הוא עכ"פ בגדר מכה שדרכה להוציא דם בשום פעם וכמו שביאר בזה בשו"ת ח"ס סי' קמ"ב ואף לשי' הש"ך דמכה שא"י אי מ"ד ל"מ רק לענין רדמ"ת מ"מ י"ל לא מבעיא א"נ דכוונתו משום דכדי שלא להוציא אשה מבעלה עולמית סמכינן גם אמכה שא"י אם מ"ד ולפ"ז כתב בסד"ט בשם השבות יעקב דה"ה בא"י לטהר א"ע לבעלה מקילין גם לענין נקיים א"כ בנ"ד בוודאי דמהני דיבור המילדת אך אף לשי' הסד"ט שם דרק לענין רדמ"ת דרבנן סמכינן אמכה שא"י אי מ"ד ולא לענין נקיים דהוי ד"ת מ"מ י"ל דגוף הדבר אי רדמ"ת הוי ד"ת או דרבנן תלוי במחלוקת דלשי' הט"ז תשמיש חשוב ווסת הגוף והא דלא אסרינן אותה בפעם א' כמו בכל ווסת שאינו קבוע הטעם דבשביל חששא דווסת שא"ק לא מוציאין אשה מבעלה ולשיטת הש"ך תשמיש חשוב כמו ווסת הקפיצה ודעת החוו"ד דתשמיש חשוב כמו ווסת גמור וכבר הבאתי בספרי דדבר זה תלוי במחלוקת רשיי ותוס' נדה דס"ו וא"כ לפ"ז א"נ דרדמ"ת מה"ת וכמו"ש החמ"ח אה"ע סי' קי"ט וסמוך לווסת הוי ד"ת וכיון דמועיל מכה שא"י אי מ"ד גם ברדמ"ת אף להסוברים רדמ"ת ד"ת ועכ"ח הטעם כיון דאם לא ניתלי במכה תאסור לבעלה לעולם שפיר מהני מכה שא"י אי מ"ד וי"ל הסברא כיון דיש לה ווסת א"כ באמת שלא בשעת ווסת אין דרך המקור להוציא דם א"כ שכיח יותר לומר שבא הדם מהמכה ונהי דא"י אי מ"ד אפיה לתלות במכה אינו נגד הרגילות אבל לתלות במקור הוי נגד הרגילות והא דהחמיר הש"ך לענין ז"נ התם שאני משום דנוגע לאיסור נדה דהוי בכרת חוששין גם למידי דל"ש עכ"פ מדרבנן וכסברת המרדכי דבבכור ל"מ היתר חולבת משום דנוגע לחשש איסור כרת ל"מ רוב ונודע סברת השטמ"ק די"ל דבאיסור כרת אף ס"ס ל"מ אבל לענין רדמ"ת דרוצין לאוסרה לבעלה לעולם א"כ החזקת היתר לבעלה עם הרוב דאין דרך המקור להוציא דם שלא בשעת ווסתה מצטרפין וא"כ היכי דאיכא רו"ח להיתר אז לכ"ע ל"ח למיעוט עיין תוס' חולין דפ"ו ותוי"ש כתובות דט"ז ותוס' כתובות דכ"ט ושפיר מהני מכה שא"י אם מיד א"כ ה"ה הכא דא"י לטהר א"ע לבעלה א"כ גם הכא החז"ה מצטרף לרובא ושפיר מהני גם מכה שא"י אי מ"ד וז"ב

ובפרט די"ל דכפי הנראה במכתב כת"ה אשה זו אינה מרגשת בשעה שבא הדם מהמקור א"כ שוב שייך ההיתר מכח ס"ס כהרמ"א בסימן קפ"ז סעיף ה' והכא דהמכה הוא בביה"ר שוב ל"ח משם אחד ושפיר מועיל גם לשי' הש"ך שם כמ"ש הגרח"כ ונוב"י וס"ט דבמכה במקור כיון דיש נ"מ בין הספיקות ל"ח משם אחד ובפרט דכבר נודע מיש המפורשים דמה"ת גם ס"ס משם אחד מהני ובפרט היכי דיש ח"ה לכ"ע מהני גם ס"ס משם אחד כמ"ש הכו"פ והח"ס ובפרט דלפי דברי הרופא המכה מ"ד ונהי שאינו אומר בבירור שדם זה בא מהמכה מ"מ עכ"פ הרי אומר בבירור שמכה זו מ"ד ושפיר בוודאי יש לתלות שהדם של אשה זו מהמכה ונהי שכ' הח"ס דעל גוף פרטי א"א לסמוך אדיבור של רופא עכו"ם ובפרט דכיון שהם לומדים חכמת הניתוח בגופו של עכו"ם א"א להם לדון מזה על גוף ישראל ועפ"י דברי הש"ס ע"ז דל"א אך באמת לשיטת כמ"פ יש נאמנות לרופאים באיסורים ובפרט במידי דאומרים דבר ברור בוודאי דמהימני ורק ברדמ"ת דכבר איתחזקה ל"מ אבל במידי דלפי דברי הרופא לא התחיל האיסור שפיר מהימן ובפרט דבנ"ד לפי"מ שאומרת המילדת ישראלית שיש לה מכה נהי דהמילדת אינה אומרת אם המכה מ"ד מ"מ ע"י דיבור המילדת יש רגל"ד שהרופא אומר אמת והיכי דיש רגל"ד לכ"ע גם רופא עכו"ם נאמן כמ"ש הרדב"ז והבית שלמה אה"ע סי' ע"ז ובפרט היכי דהוי מדעל"ג לכ"ע רופא נאמן עי' שו"ת ד"ח ח"ב סי' ע"ז מ"ש בזה וחוץ לזה י"ל לפמ"ש כת"ה דאשה זו הרחם נופל לה לביה"ח א"כ לשי' הר"ש שבב"י סי' קפ"ח בכה"ג טהורה אף בלי מכה הואיל דאין דרך ראי' בכך תולין שכל הדמים הוא מחמת השבירה והרי מזה גופא שאינה רואית דם רק בשעה שהמקור הוא חוץ למקומו יש הוכחה ברורה שהדם בא מכח השבירה ואף להנוב"י המחמיר בזה מ"מ מודה דהוי עכ"פ כמו מכה שא"י אי מ"ד ובח"ס סי' קמ"ה הכריע דבליכא הרגשת פתיחת פי המקור אף בהרגישה זיבת דבר לח יש להקל א"כ בנ"ד דליכא הרגשה ברורה שוב תולין דמה שרואית דוקא בשעה שהמקור הוא למטה דוודאי הדם בא מהמכה ובפרט דלפי דברי הרופא מכתה מ"ד פשיטא דעכ"פ שלא בשעת ווסתה יש לתלות במכה אך עכ"פ בשעת ווסתה לא יהי' אפשר לתלות במכה כיון דלפי דברי המילדת ל טפי ממכה שא"י אי מ"ד ועל דיבור הרופא כבר הבאתי דיש לפקפק על נאמנות הרופא אך אם תוכל להפסיק בטהרה וגם יום א' נקי שוב אף אם תראה אח"כ דם תהי' טהורה אך בתנאי אם תראה דם גם אז בשעה שהמקור יהי' שלא במקומו אז תוכל לתלות הדם בהמכה או לסמוך אשיטת הר"ש דאם רואית בשעה שהמקור הוא שלא במקומו טהורה משום דאין דרך ראי' בכך אבל בלי הפס"ט קשה להתיר וכמ"ש