מהר"ש חלק ג קלג

וגם יפה הביא כת"ה לצרף שי' הפוסקים דלמעלה מי' אינו חייב במניח בידו דל"ח רה"ר וא"כ הוי עכ"פ כעין ס"ס לפטור שמא כשי' הה"מ ושמא שכח אחר שכבר הי' מונח בידו ולא הי' רק הנחה לחוד ול"ח ס"ס משם אחד חדא דהוי מוסף במציאות וחוץ לזה נודע דברי הפוסקים דמה"ת גם ס"ס משם אחד מהני ושוב לענין כרמלית דרבנן מהני ס"ס משם אחד, וגם א"נ דלמעלה מי' אף איסור דרבנן ליכא שוב יש נ"מ לענין דרבנן וא"כ אף אי נימא דגם בזה"ז יש רה"ר אפ"ה הוי ס"ס לענין ד"ת וס' אחד לענין דרבנן שמועיל כנודע עתה נדבר מה שהעיר כת"ה די"ל דהואיל דהי' עוסק במצוה להשגיח על החולה שלא יחזור לחוליו א"כ הוי טרוד בדבר מצוה ופטור והביא דברי התוי"ט ריש שבת שכתב דאף שנתן לתוך ידו של עני וקיים מצות צדקה מ"מ כיון דלא ניתן שבת לדחות אצל מצות צדקה שפיר חייב ובאמת מה דמביא מש"ס דשבת שם קאמר רק בקדם ומל של שבת בע"ש דאז אינו טרוד במצוה כלל דלגבי האי גברא לא ניתנה שבת לדחות א"כ י"ל דוקא שם באמת אם הי' זוכר לא הי' שום חיוב מצוה מוטל עליו לכך שפיר חייב אבל הכא עכ"פ מצות צדקה מוטל עליו ושפיר י"ל דכמו בלולב דלעולם לא ניתנה שבת לדחות אצל מצות לולב אפ"ה אם הוציאו לרה"ר קודם שיצא ידי חובתו א"ח ה"ה די"ל לגבי מצות צדקה דיופטר ועיין הג"ה רעק"א ז"ל ריש שבת

ומה שכ' כת"ה דבשלמא בצדקה יוכל העני למחול מלקבל לכך ל"ח מצוה חיובת שיופטר עי"ז מחיוב שהוציא לרה"ר וכעין הא דמצינו באשה האסורה דליכא עשה דולו תהי' לאשה לפי שיכולה לומר לא בעינא

הנה בגוף הדבר נודע דכן הוא שיטת הראב"ד הובא ברשב"א דמש"ה אין מברכין על הצדקה לפי שתלוי בדעת העני והביא דברי הש"ס הנ"ל אך במהרי"ט סי' מ"ז דחה דשם לענין דחיית עשה לל"ת בעי שיהי' דומי' דמילה בצרעת שלא יהי' אפשר לבטלה וגם כמ"ש בת"י שם בכתובות דאשה אינה מחויבת במצוה דולו תהי' ואם תאמר לא בעינא גם ממנו יופקע העשה לכך אין לה לעבור בשביל קיום עשה שלו והגם דהעיר בכפ"ת דגם במצות יבום אין האשה מצוות ואפ"ה ס"ד דהש"ס דנימא עדל"ת אך יפה כ' במנ"ח דשם עכ"פ אף אם לא תרצה האשה מ"מ עכ"פ לא יופקע ממנו העשה אבל הכא אם תאמר לא בעינא יסתלק העשה לגמרי ובאמת כ' במהרי"ט דצדקה אף דתלוי בדעת העני אפ"ה מפורש בש"ס דנשבע ליתן מתנה לעני דחשוב מושבע ועומד ועיין בר"ן שבועות דנשבע ליתן הכוונה אם ירצה לקבל ואם הוא נותן והמקבל א"ר לקבל קיים שבועתו ובתוי"ש שם כתב דבכיבוד נהי דאם האב ימחול על כיבודו יופטר מ"מ ס"ד דכיבוד ידחה ל"ת והסברא דאף אם ימחול עכשיו על הכיבוד אפ"ה לא נפקע ממנו המצוה לגמרי דבכל שעה יוכל לצוות שנית וא"כ ה"נ בצדקה אף דכ"ז שאין העני רוצה לקבל א"צ ליתן לו מ"מ עכ"פ מצות צדקה מוטל עליו בכל שעה ולא דמי להא דש"ס כתובות ד"מ דאי אמרה ל"ב ובגוף הדבר ראיתי בעיקרי הד"ט הובא בשם בית יעקב דאם נדר ליתן צדקה לעני י"ל דמחילת העני ל"מ לפוטרו מחיובו לפי שצדקה בא לכפרת נפשו של הנודר ובמידי שבא לכפרה ל"מ מחילה ובאמת מצינו במתני' דתרומות דתשלומי תרומה בשוגג הואיל שהוא לכפרה ל"מ מחילת הכהן אך באמת מפורש בתוס' כתובות ד"ל ע"ב ועוד בכ"מ דרק קודם שהופרש ל"מ מחילה אבל אחר שהופרש מהני מחילה אך בגוף הדבר אי מהני מחילת העני י"ל דזה תלוי א"נ דבצדקה לעני שייך דין אמירה לגבוה והוי ככבר קנה העני ורק הוי כפקדון ביד הבעלים א"כ במידי שהוא של אדם ורק שהוא בתורת הלוואה ביד אחר מהני מחילה אבל א"נ דגם בנודר לעני ידוע אפ"ה ל"ש בזה רק חיוב נדר א"כ כ"ז שלא זכה בו העני הוי כמוחל דשלב"ל ל"מ דאף דבוודאי יקיים נדרו מ"מ גם מידי דוודאי יתהווה אפ"ה חשוב דשלב"ל כמ"ש התוס' ב"ב דע"ט דגם בחצי עבד שקידש שנהי דכופין לשחרר אפ"ה ל"מ לרבנן וחשוב דשלב"ל ורק סילוק מהני בכותב ועודה ארוסה עכ"פ כיון דכבר נתארסה יוכל לסלק נפשו מנכסיו ועיין בר"ן דקודם אירוסין אף סילוק ל"מ ועיין חי' הרי"מ כתובות דפ"ג

אך באמת י"ל דמחילת העני מהני דיוכל לומר הריני כאלו התקבלתי ועיין ר"ן נדרים דכ"ד אך עכ"פ בנ"ד י"ל כמ"ש כת"ה כיון דהחולה לא יוכל למחול שלא להשגיח עליו דהא אסור להסתכן בנפשו ונהי דרק בנשבע להמית עצמו חשוב מושבע ועומד ולא חל שבועה אבל נשבע לחבול בעצמו חל שבועה משום דלא אתי אלא מדרשא כמ"ש הר"ן פ"ג דשבועות מ"מ עכ"פ בלי שבועה א"י למחול ושוב י"ל דחשוב בהיל ובפרט דנודע מ"ש התוס' חולין דט"ו פ"ב דחולה שהבריא שכיח שיחזור לחוליו וא"כ חשוב ניתנה שבת לדחות אצל חולה ואף דעכשיו ברי' ואסור לחלל שבת עבורו מ"מ עכ"פ לא דמי להא דקדם ומל של שבת בע"ש דשם לגבי האי גברא לא ניתנה שבת לדחותו ונודע מה שהעירו המפורשים בהא דבחולין מוקי הא דהשוחט בשבת כגון שהי' לו חולה והבריא מש"ה לא הוי מוקצה ואף א"נ יש מוקצה לחצי שבת אפ"ה שכיח שיחזור לחוליו והא באמת הוקשו בתוס' פסחים דמ"ו דנימא בכל מלאכת שבת הואיל דחזי לחולי שיב"ס רק דל"ש אבל הכא ששכיח שיחזור לחוליו א"כ שוב יופטר ממלאכת שבת מטעם הואיל אך בחי' כתבתי דבאמת נודע מה שהעירו המפורשים גם בהא דאמרינן הואיל דאי מיקלעו אורחים הא יהי' חייב משום דמחשבתו לאיסור אך יפה כ' האחרונים דרק גבי פק"נ בשבת דרק דחוי' אצל פק"נ אז חייב במחשבתו לאיסור וה"ה בהא דשחט שני חטאות של ציבור נהי דשבת אצל קרבנות הותרה כמפורש בש"ס יומא מ"ז מ"מ נודע מה שהעירו על הכ"מ פ"ב דשבת מש"ס הלז ויפה כתב בשו"ת עט"ח סי' ד' דרק שבת אצל קרבנות דהוי דבר תמידי זה הוי הותרה, א"כ באירע פסול בקרבן ראשון וצריכין להקריב שני זה הוא דבר מיקרי והוי רק דחוי' ודמי להא דפק"נ אבל באו"נ ביו"ט דהוי הותרה ממש לא איכפת לן במחשבת איסור ולפ"ז לכאורה צריכין להבין קושית התוספת דנימא הואיל דחזי לחולה הא פק"נ בשבת הוי רק דחוי' ול"ש הואיל אך באמת לפי מה דס"ד דתמיד שייך הואיל ולא משכחת שיתחייב על מלאכת שבת כלל שפיר דמי להא דטומאת כ"ג ונזיר לגבי מת מצוה דחשוב הותרה אבל למאי דתירצו דל"א הואיל משום דליש וא"כ תמיד חייב במלאכת שבת ונהי דאם במקרה יש לו חולה שהבריא א"כ שייך לומר הואיל מ"מ אליבא דאמת שבת אצל פק"נ הוי רק דחוי' ול"ש הואיל דהוי מחשבתו לאיסור ומיושב קושי' הנ"ל ובאמת כתבתי בתשובה דלשיטת הסוברים דמש"ה שוחטין לחולה בשבת ואין מאכילין נבילה משום דשבת הותרה אצל פק"נ שוב י"ל בהי' לו חולה והבריא כיון דשכיח שיחזור לחוליו נימא הואיל והארכתי בזה בסוגי' דטומאה דחוי' בישוב דברי הרמב"ם ז"ל ואכמ"ל. עכ"פ אף א"נ דאם באמת עשה מלאכה במזיד בשביל חולה והבריא דחייב אבל עכ"פ בשוגג שהוציא לצורך החולה עכ"פ כיון ששכיח