מהר"ש חלק ג קכח

בעדות אשה דחשוב כפסול ד"ת וא"כ הא דעבד כשר מיירי במוחזק בכשרות ושוב אמרינן פ"ד אך באמת י"ל עוד עפ"י מ"ש התוס' כתובות י"ד גבי אנוסים היינו מחמת ממון מש"ה ל"א פ"ד כיון שגם אם נימא פ"ד מ"מ לא יופסל השטר רק מדרבנן משום דצריך קיום ל"א פ"ד א"כ ה"נ י"ל דוקא אם שנים אומרים הרגנוהו דנאמנים מה"ת או עכ"פ עד כשר דלשי' רוב הפוסקים נאמן מה"ת בעדות אשה א"כ שפיר אמרינן פ"ד ובאמת הפיר בשו"ת ברי"א לשיטת הריב"ש לא נימא בע"א פ"ד ובתשו' הארכתי דחשש זיוף לא עשו כשל תורה דהא הקילו דמהני קיום שלא בפניו וגם קיום ע"י דימוי א"כ ל"ח כד"ת אבל עבד דאינו בתורת עדות א"כ שוב אין לו נאמנות רק מדרבנן שוב ל"א פ"ד לתירוץ זה שבתוס' אך לשאר התירוצים גם בעבד י"ל פ"ד א"כ י"ל זה סברת הב"ש דבשלמא בעדים כשרים דאם נתרץ דבריהם והי' נאמנים מה"ת א"כ כמו דאמרינן פ"ד ה"ה דמתרצין דבריהם שלא יחשבו כמוכחשין אבל באשה שאינה נאמנת רק מדרבנן ואם צרתה אומרת נהרג נראה שאין כוונתה לאוסרה א"כ יחשבו כמוכחשין קיי"ל דגם בלא מהימני רק מדרבנן אפ"ה מתרצין דגם בעדות שאינו כשר רק מדרבנן אמרינן פ"ד עכ"פ לשי' הח"מ רק במת או נהרג מהני דל"ח רק בדיקות אבל הכחשה בזמן דהוי הכחשה בחקירות לרוב הפוסקים ל"מ ואף להפוסקים המקילין משום דעכ"פ נשאר ע"א והא דא"מ בד"מ לשבועה דשם בעי עכ"פ עד כשר ושיגיד בפני ב"ד א"כ בעי שיהי' ידוע מי הוא הכשר וכמ"ש התוס' סנהדרין דף ל"א דבא"י מי הוא הפסול ל"א נמצא קא"פ עדותן בטילה ה"ה להכשיר ע"א לשבועה בעי שיהי' ידוע מי הוא המועיל בעדותו אבל הכא דגם עדות שפחה מועיל ע"כ דל"ב רק בירור הדברים א"כ כאן דעכ"פ ידעינן שע"א אומר אמת יש להתיר וכמ"ש בשו"ת אגודת אזוב סי' י"ב ובד"ח סימן מ"ב. אך אם הי' עדות שבמצבה מועיל לבדו וגם עדות הטוטין-שיין מועיל כ"א בלבדו רק שהי' הס' מחמת ההכחשה בזמן א"כ הי' מקום לומר דעכ"פ עדות אחת אמת אבל באמת על הטוטין-שיין יש כמה חששות מחמת בדדמי ועל הכתב שבמצבה יש לחוש שאין חתום שום אדם ורק בצירוף תרווייהו יש להתיר, א"כ שוב אם מכחישין זא"ז בזמן א"כ שוב עדות אחת שקר ולא נשאר רק עדות אחד ושוב קשה לסמוך עלי' ועל עדות הקאפעראל בוודאי דקשה לסמוך אף שמה שפקפק כת"ה מחמת שלא אמר שם אביו ככר כ' כיון שבוודאי הי' במקום זה סגי שמו ושם אביו וה"ה דסגי שמו וכיניו וגם אמר הנוממער מהרעגימענט ועדותו חשוב כמו קברתיו כיון דהרופא משמש בדפק והזיזו ממקומו אך הוא מוכחש בזמן עפ"י מכתב ר"ש א"כ מוכחש בהזמן וי"ל דכל עדותו שקר ואף שי"ל דטעה בהזמן מ"מ מפורש בש"ע דבהכחשה בזמן עדותו בטל כללו של דבר יש לחקור אם הדרך ששרי הצבא כותבים לפעמים הזמן מאוחר בשני ימים א"כ יש לתרץ דבאמת הקבורה הי' דען 25-טען כפי שנכתב על המצבה ובפנקס הערכאות נכתב ב' ימים אחר כן ושוב יש לצרף עדות שעל המצבה עם הטוטין-שיין אבל אם לא נוכל לברר זאת א"כ יש הכחשה בזמן בשני ימים מדען 25-טען לדען 27-טען א"כ נהי דבהכחשה בחקירות יש להכשיר ובפרט אם אחד הוא רק כשר מדרבנן לא יועיל להכחיש הכשר מה"ת א"כ כתב הערכאות אינו מועיל רק מדרבנן א"כ לא יועיל להכחיש עד כשר מה"ת אך עכ"פ לא נשאר רק כתב המצבה ובלי חתימה הגם שבד"ח סי' ל"ט רוצה להתיר מ"מ לא רצה לחלוק על הב"ש ע"כ קשה לסמוך ע"ז לחוד עכ"ז יען שהוא מקום עיגון גדול בפרט שכבר עברו קרוב לד' שנים ולא נשמע ממנו כלום והר' שלמה הנ"ל הי' ת"ח וירא ה' והי' דר עם אשתו באהבה בטח שייך סברת הש"ס בכתובות דף ס"ב גבי יהודה חתן ר' ינאי כמו שהביא בשו"ת אגודת אזוב סימן י"ב דעכ"פ בכה"ג איתרע חא"א דיש אומדנא דאם הי' חי באיזה מקום הי' מודיע לאשתו ולאביו ובפרט כעת שכבר שקטה רעש המלחמה אף מי שהוא שבוי במקום רחוק עפ"י הרוב יוכל לשלוח ידיעה לב"ב שהוא חי ונהי דמפני חומר א"א שהוא במיתה חוששין אף למיעוט כמו במשאל"ס אף בשהה עד שתצא נפשו

ובאמת בתוס' קידושין דף נ' כתבו דאף בתחילת הקידושין חוששין למיעוט מקדשי והדר מסבלי ולכאורה יש ראי' ברורה מש"ס קידושין דף מ"ט ע"ב ע"מ שאני רשע אפי' צדיק גמור שמא הירהר ע"ז בלבו וקשה בשלמא באמר ע"מ שאני צדיק חוששין שמא הירהר תשובה בלבו אף דהוי ס' נגד ח"פ מ"מ כיון שבידו לחזור בתשובה ומש"ה שיטת הרבה פוסקים דבפסול רשע ל"ב תחילתו בכשרות משום דבידו לעשות תשובה דמי להא דמועיל סילוק בממון לענין עדות ובח"ס חו"מ סי' ל"ו נסתפק דברשע דחמס דמחוסר ממונא י"ל דל"ח בידו עכ"פ כל איש ישראל יש לו ח"כ שרצונו לעשות תשובה א"כ נהי דכ"ז שלא נודע שעשה א"א להכשירו לעדות ושיטת הריטב"א הובא בש"ך סי' מ"ו דכ"ז שלא נודע תשובתו לב"ד א"א להכשיר עדותו עכ"פ כיון שאמר ע"מ שאני צדיק יש ראי' שהירהר תשובה בלבו ושוב ח"כ עומד נגד ח"פ שפיר חוששין לקידושין אבל באמר ע"מ שאני רשע יש שני חזקות להקל א' ח"פ וח"כ של האיש דבוודאי לא הירהר מחשבת ע"ז בלבו וידוע שי' הריב"ש דב' חזקות שאינם מקושרין עדיף מרובא וכמפורש בש"ס עירובין דף ל"ה ושי' הרבה, פוסקים דב' חזקות להקל מועיל אף לענין ס' טומאה ברה"י אפ"ה חוששין לקידושין דבאיסור מיתה חוששין אף למיעוט דלא שכיח ומצינו בש"ס נדה דף ג' דיש חילוק בס' טומאה ברה"י בין תחילת טומאה לסוף טומאה לר"ש א"כ הכא דחוששין למיעוט דל"ש בתחילת חלות הקידושין מכ"ש דצריכין לחוש למיעוט אם כבר היתה אשת איש והס' הוא שמא מת אבל עכ"פ פשיטא דחשוב איתרע חא"א ושוב יש להכשיר כתב שבמצבה אף שאינו מקויים דלענין חשש דרבנן בוודאי דל"ח לזיוף ושוב י"ל דע"י הכתב שבמצבה לחוד יש להתיר ושוב לא איכפת לן הכחשה שע"י הטוטין-שיין בהזמן דכתב ערכאות שא"מ רק מדרבנן לא יוכל להכחיש כתב ישראל שמועיל מן התורה גם מצד עדות הקאפעראל יש ג"כ הוכחה שמת רק שטעה בהזמן ע"כ מכל הני צדדים אם יסכימו שני רבנים גדולים בתו"י להתירה גם אנכי אצטרף וישבו בי"ד של ג' להתירה כדין הניסת בע"א: באעה"ח עש"ק בא תרע"ט לפ"ק קאשוי. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סימן פ"א. לכבוד ש"ב נ"ד הרב הגאון האדיר שר התורה כש"ת מו"ה יוסף ענגיל שליט"א (זצ"ל) ראבד"ק קראקא יצ"ו

אחד"ש כה"ג בדבר שנסתפק אי כהן מוזהר שלא ליגע בטומאת ע"ז לפי"מ דמבואר