מהר"ש חלק ג קכז

לדבר עדיף ממסל"ת ובפרט לפימ"ש בשו"ת הרי"מ סי' ד' בשם מהרי"א דנתכוין להעיד אינו רק פסול דרבנן שוב י"ל הכא דלא נשאל מהשופט בפי' על יהודי זה והוא מעצמו הגיד ממיתת יהודי זה הוי כבירור שמת ועכיפ י"ל דחשוב ס"ס להיתר שמא גם מי שממונה לספר מהמתים חשוב ג"כ בכלל ערכאות ושמא עכ"פ בלא נשאל מישראל וגם בלא נשאל מהשופג בפי' על יהודי זה והוא מעצמו הגיד ממיתת יהודי זה הוי כבירור שמת ובפרט דליכא רק חשש דרבנן דמה"ת גם נתכוין להעיד כשר והוי כס"ס רק לענין חשש דרבנן לכ"ע מועיל אף נגד ח"א וכמ"ש התוספת סוכה ט"ז דס"ס בדרבנן א"צ לברר פיי"ש אך עכ"פ יפה כתב בשו"ת דיח דעכ"פ לא עדיף עדות אנשי הצבא משאר עכו"ם מסל"ת דלימ אם אינו אומר קברתיו דלא עדיף מע"א ישראל דל"מ במלחמה בלי קברתיו מחשש בדדמי כמפורש ברמ"א סעיף נ' ואף לשי' הר"נ דבמסל"ת ל"ח לבדדמי דאם לא הי' רואה שמת לא הי' מגיד במסל"ת אבל הכא שמשיב עפ"י שאלת השופט נהי שכתבתי דיש הוכחה שאינו משקר אבל שוב יש לחוש שראה שנפל גירא ונדמה לו שמת ועפ"י הדמיון מעיד לפני השופט ובפרט שיש לחוש שהמספר לא הכיר כלל את האיש רק שראה הבלעכיל ועי"ז מעיר שמת ויוכל להיות שנתחלפו הבלעכליך הגם דבעד מפי העד אין חוששין שמא הראשון לא ראה דבר ברור ואם א"א לברר מי הי' העד הראשון מהני לכ"ע אבל עכ"פ במלחמה דגם בעד כשר חוששין לבדדמי א"כ מכ"ש הכא דאף א"נ דהוי בכלל ערכאות דלא משקרי מ"מ בע"א במלחמה עיקר החשש משום בדדמי כמ"ש הרז"ה וא"כ גם בכה"ג יש לחוש לבדדמי ע"כ פשיטא דעל תעודת הטוטין שיין לחוד אין לסמוך אך עכ"פ י"ל דכמו בע"א במלחמה אף בלי קברתיו עכ"פ אם ניסת לא תצא דחשש בדדמי הוי רק חשש דרבנן והוי בעי' בדרבנן ועכ"פ בדיעבד אם ניסת לא תצא א"כ גם בכה"ג שהוכחתי דעכ"פ ליכא חשש משקר ולא חוששין בעמ"ע שמא לא הכירו דבעמ"ע חולין ששמע דבר ברור ורק מחשש בדדמי ל"מ וזה הוי רק חשש דרבנן וי"ל עכ"פ אם ניסת ל"ת כמו בע"א במלחמה

והנה כת"ה העיר בהא דנכתב על המצבה בכתב יהודית והביא דברי הח"מ דכתב דמהני אף בלי חתימה וכת"ה כ' דבב"ש מפורש להיפוך הנה באמת לשי' הנה"מ סי' מ"ו גם בעדים חתומים וא"י מי המה העדים חוששין למזויף אף מה"ת לפי שא"א להתברר שקרם יש לחוש שנכתב בשקר ועיין אה"ע סי' מ"ב אך באמת בשו"ת ד"ח ח"ב אה"ע סי' קל"ג חולק על הנה"מ דבחתימה לי"ח למזויף אך אם אין שום אדם חתום לכ"ע חוששין למזויף אף מה"ת רק בעגונא מהני משום קולת עגונא ומשום דייקא ומינסבא ועיין עוד בשו"ת ד"ח ח"א סי' ל"ט שכתב ג"כ עפ"י דברי הח"מ דכמו דבשעת הדחק סומכין אקול, ול"ח שמא צרה ושד ה"ה דבשעת הדחק אף בכתב בלי שום חתימה א"ח לזיוף ובפרט שי"ל דאם נכתב דרך עדות וליכא חתימה יש קצת הוכחה שאינו אמת דאם הי' אמת הי' כותב אני פב"פ מעיד שזה מת אבל הכא דלא נכתב דרך עדות רק על המצבה נכתב שמו לסימן א"כ ע"ז אין דרך לחתום א"כ שוב יש הוכחה שהדבר אמת והגם שהכתב אינו מקוים שא"י מי כתבו מ"מ אם אין העכו"ם יודעים לכתוב כתב יהודית הוי כבירור שישראל כתבו ובמקום עיגון ל"ח למזויף ואף ששם בשו"ת ד"ח סי' ל"ט כתב שאין בכחו לחלוק על הב"ש מ"מ ייל הכא שלא לכתב דרך עדות א"צ להיות חתימה אך י"ל לפמ"ש שם בשו"ת ד"ח סי' קל"ג וץ א בא"י מי כתבו ל"מ בשטר רק בעגונא מועיל וי"ל משום הסברא דדייקא ומינסבא וכמ"ש בשו"ת אגודת אזוב דגם אם שומעת מב' עדים מ"מ אם אין מעידין טל דבר ברור שוב דייקא וא"כ במלחמה י"ל דל"ש דייקא י"ל דל"מ כתב שא"י מי כתבו אך י"ל דלזה מועיל דיוקא זושא וגם במלחמה שייך דיוקא זוטא ואף אם לא נסמוך ע"ז עכ"פ פשיטא דרק מדרבנן חוששין לזיוף דאף להפוסקים דבאינו יוצא מתחת ידי איש פרטי חוששין לזיוף אף מה"ת מ"מ הכא דאין לחוש שמא כתבו אחר בשקר דמאי הנאה יהי' לו מכתב שקר כזה כיון דבוודאי ישראל כתבו א"כ רק מדרבנן י"ל דל"מ ושוב בצירוף כתב הטוטיןדשיין שיין י"ל דמועיל דנודע שי' המבי"ט הובא בקו"ע דהיכא דכבר יצא מחשש איסור תורה י"ל דמופיל עדות עכו"ם אף בלי מסל"ת ובפרט ס' מסל"ת נהי דל"מ בחשש איסור תורה כמפורש ברמ"א מ"מ היכא דליכא חשש איסור תורה לכ"ע מועיל ס' מסל"ת והכא ע"י הכתב שבמצבה עם הטוטיורשיין חשוב עכ"פ כס' מסל"ת כמ"ש לעיל א"כ בצירוף תרווייהו יש להקל ואף דעל המצבה לא נכתב רק שמו וכינויו וי"ל דשם כינוי גרע משם אביו כמו שנסתפק בנו"ב וגם ליכא שם עירו אך באמת רוב הפוסקים כתבו דשם כינוי חשוב כשם אביו עיין בספרי ח"א סי' פ"א באריכות ובמקום שיודעין שאיש הזה הי' במקום הזה לכ"ע סגי בשמו ושם אביו כמ"ש בשו"ת פרשת מרדכי סי' כ"ה וכ"ו וזה עדיף מעובדא דהרא"ש במכריף בן מלל כמ"ש בספרי שם א"כ י"ל דזה שנכתב על המצבה שמו וכינויו וידענו שהי' במקום הזה מהני א"כ ליכא לדון רק מחשש זיוף שוב נוכל לצרף עדות הטוטיןדשיין: שיין

כללו של דבר אם הי' עדות המצבה והטוטין-שיין שניהם מעידין על זמן אחד הי' מקום להקל אך יש לעיין כיון דבאמת יש הכחשה בזמן דעל המצבה נכתב י"א אייר ואז הי' למספרם דען 25-טען א"כ לא מיבעיא לשי' הש"ג דגם בע"א אומר מת ואחד אומר נהרג ל"מ דחשוב הכחשה בחקירות ובטל עדותן כמו בד"מ דל"מ אף לשבועה א"כ מכ"ש בהכחשה בזמן בב' ימים בוודאי בטל עדותן ואף לשיטת הרא"ש דגם בע"א אומר מת וע"א אומר נהרג דעדותן קיים דאמרי' דלא דיקדק יפה אם מת או נהרג והנה בב"ש ס"ק כ"ה כ' דאף א"נ בע"א אומר נהרג מהני א"כ אמאי הוצרך להשמיענו דין זה בצרות דמהני וכ' דהו"א דרק בשני עדים כשרים מתרצים דבריהם אבל באשה וצרתה לא נתרץ קמ"ל והכוונה י"ל עפ"י המפורש בש"ע דבאומר הרגתיו תנשא דאמרינן פ"ד ובח"מ כ' די"ל בעבד שאומר הרגתיו ל"א פ"ד ול"מ באינו מסל"ת והביא בשם הב"ח דגם בעבד אמרינן פ"ד וכן כתב הב"ש ולכאורה י"ל דהח"מ לשיטתו דגם סתם עבד כשר בעדות אשה דנהי דאינו בחזקת כשר לשחיטה משום דאין לו נאמנות דהוי כחשוד לאכול נבילה דרבנן דג"כ פסול לשחיטה א"כ לעדות אשה דפסול בעבירה דרבנן כשר, א"כ סתם עבד אינו בחזקת פסול ד"ת וא"כ י"ל דהח"מ לשיטתו דמכשיר סתם עבד בעדות אשה א"כ י"ל דהא דאמרינן פ"ד דמי שיש לו ח"כ אם מעיד שנעשה רשע הכא וודאי משקר מש"ה אמרינן פ"ד דהוא לא הרגו אבל עבד הוי עכ"פ בכלל פסול דרבנן ונודע שי' הפנ"י והתומים דפסול בעבירה דרבנן איתרע ח"כ שלו אף מה"ת ושוב ל"ש לומר אאמע"ר ושוב לפי דבריו הוי פסול בעבירה ד"ת ולא מהימן בעדות אשה ונמצא לפ"ז דאף דפסול דרבנן כשר בעדות אשה מ"מ אם יאמר הרגתיו לא נימא פ"ד ושוב לא והי' נאמן וא"כ הב"ח וב"ש לשיטתם דסתם עבד פסול