מהר"ש חלק ג קכו

מדע"ל ודייקא הוי בירור שאינו משקר ונהי דגזה"כ דבדש"ב וח"א בעי עדות ע"ז שוב יוכלו חז"ל להקל משום עיגונא אבל באם יש באמת חשש שמא לא מת היינו בליכא פרצוף עם פדחת וחוטם אז מחמירין ולפי"ז בשלמא אם ידעינן דלא מקבלי שוחדא א"כ נהי דנכרי פסול לעדות לשי' רוב הפוסקים אף באינו משקר דלא כהרבינו יקיר מ"מ משום עיגונא כמו דהכשירו עדות שפחה ה"ה דכשר עדות ערכאות אבל אם יש חשש דמקבלי שוחדא א"כ יש ס' שמא משקרי ע"ז יש לומר נהי דל"ח בעדות ממון מ"מ בעדות עגונה יש להחמיר והא באמת מוכח שי' הרמב"ם ז"ל דמה"ת מהני סימן רק באיסור א"א מפני חומר כרת החמירו שלא לסמוך אסימן ובאמת ברא"ש ב"מ כ"ו נסתפק די"ל דהא דחוששין לשאלה הוא רק מדרבנן וחזינן דנהי דבממון ל"ח לשאלה מ"מ באיסור מחמירין וכסברת הש"ס ב"מ דף כ' לענין חשש שני שוירי דאין ללמוד איסור מממון ובתוס' שם הקשו דהא ממון חמור דל"מ רוב ובפנ"י כתב דרק נגד חזקת ממון חמור אבל הכא לגבי מוציא השטר דלא חשוב מוחזק י"ל איסור חמור משום חא"א ובשו"ת אגודת אזוב סי' כ"ח העיר דעכ"פ הלוה יש לו ח"מ וזה תמוה דהלוה ממ"נ מחויב לשלם או לזה או לזה ל"ח מוחזק וכמ"ש הש"ך חו"מ סי' צ"א דגבי חנווני על פנקסו הבעה"ב ל"ח מוחזק משו"ה מהני חשע"ש ועיין תוס' ב"ב דף פ"א א"כ איש דברי הפ"י דבמקום דליכא ח"מ איסור חמור ועיין תוס' יבמות דף קט"ז שכ' דאיסור שלא הוחזק שוה לממון שהוחזק שני יב"ש ובאמת עפ"י סברא הנ"ל דהיכא דממ"נ צריך לשלם לאחד ל"ח מוחזק יש להעיר בש"ס קידושין דף מ"ה ע"ב בפלוגתא דרב ור"א בנתקדשה לדעת אבי' והלך למדה"י וניסת דמודה רב דאינה יורשה דאוקי ממון אחזקה וקשה דלפמ"ש התוס' גיטין דף י"ז דאם מכר עבדו והעבד מוציא שטר שחרור בלי זמן יוכל לומר שחרורו קדם למכירה אף דאדון הראשון י"ל חמ"ק וי"ל השתא הוא דשחרור מ"מ כ' בקצה"ח סי' רמ"א דכיון דמרשות רבו ראשון בוודאי יצא או ע"י המכירה או ע"י השחרור ושוב העבד חשוב מוחזק וכסברא הנ"ל בתוס' ב"ב דף פ"א וש"ך סי' צ"א א"כ ה"נ מרשות האשה כבר יצאו הנכסים ע"י המיתה רק הס' בין הבעל ובין יורשי האשה א"כ ל"ש חמ"ק ושוב יועיל תפיסת הבעל ולכאורה י"ל להסוברים דבזרק לערוה גט ס' קרוב לה דא"צ חליצה דאשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת אף דהס' נולד בחיי הבעל ונשמע דשייך חזקה אלהבא שאם ימות הבעל תהי' מותרת לשוק ומשו"ה כ' בח"ד סימן ק"י דס' ניקב הוושט ל"ח ס' בשחיטה דהוי ס' במעשה האיסור א"כ ה"נ י"ל דהיורשים הי' להם חזקה שאם תמות האשה ירשו אותה נהי שנולד ס' שמא הועיל החופה ונפקע זכותם מ"מ מס' א"א להפקיע זכות היורשים אך לפמ"ש הש"ך סי' נ' די"ל למסקנת הש"ס יבמות צריכה חליצה דל"מ חזקה אלהבא ומ"ה חוששין לס' דרוסה א"כ גם הכא ל"ח היורשים מוחזקים כיון דהס' נולד בחיי האשה א"כ ליש לומר אוקי ממון אחזקתו דהא מרשות האשה בוודאי יצא אך באמת נודע שי' הסמ"ע סי' ק"ג לענין שומא הדרא בהוציא ולא השביח דעת המחבר דבעלים הראשונים חשיבו מוחזקים והסמ"ע חולק ועיי"ש בקצה"ח ונה"מ כיון דשומא הדרא הוא רק תקנה ובס' בתקנה מוקמינן אדינא ומשו"ה הלוקח שקנה בוודאי מה"ת חשוב מוחזק וכמו בהא דשכירו ולקיטו דנשאר בעי' בש"ס וקיי"ל דל"מ תפיסה דבדבר שכל זכותו רק מתקנתא בס' אף תפיסה ל"מ א"כ הכ"נ רב לשיטתו דס"ל ירושת הבעל דרבנן א"כ בס' אם חשוב בעל שוב יש ס' אם זכה מכח התקנה אוקמא אדינא ושוב היורשים חשיבו מוחזקים אף דבאמת אין להם חמ"ק דמרשות האשה בוודאי יצא מ"מ הבעל שאין לו זכות רק מס' בתק"ח א"י לגרע זכות היורשים שיש להם ס' זכות. מה"ת וא"ש הכל בס"ד

עכ"פ מוכח דיותר יש לחוש באיסור מבממון ונודע מ"ש בשו"ת הר"ן דכל שיש בירור שהמת הוא בעל האשה אע"פ שיש איזה שינוי בהעדות תולין השינוי בכל מה דאפשר וראייתו מש"ס דב"ב דף קנ"ח בהא דסימנין עשוין להשתנות לאחר מיתה ובשו"ת בגדי כהונה דחה דשם גבי קטן שמכר סומכין דוודאי מכר כשהוא גדול והשערות נשתנו לאחר מיתה אבל באיסור יש לחוש אם יש שינוי ועיין בשו"ת אגודת אזוב סי' י"א וסי' כ"ח שהביא שיטת הרא"ש דמקילין בעגונא היכא דא"א בענין אחר וכ' דבאמת לחד לישנא בבכורות מקילין בעגונה גם בתחילת עדות עכ"פ פשיטא דמה"ת לא חמור איסור מממון ורק שי"ל שחז"ל אחמרו בתחילת עדות אבל עכ"פ הוי פלוגתא בדרבנן ויש להקל במקום עיגון עכ"פ במקום שא"א בעדות אחרת כבר כ' הב"ח בתשו' סי' ע"ו דבמקום עיגון כמו דסומכין אע"פ שאין מכירין ה"ה דיש להקל בענין חשש בדדמי ומסל"ת ובפרט באשה ילדה כתב בחלקת מחוקק סעיף ט"ו דחשוב שעת הדחק ועיין שו"ת אגודת אזוב סימן י"ב וסי' י"ח וא"כ יש להקל לענין חשש דמקבלי שוחדא ואף דבמשאל"ס אף בשהה עד שתצא נפשו נהי דל"ח בממון דהא היורשין יורדין לנחלה ור"נ סמך ע"ז לישבע טבע חסא וכמ"ש הגה"מ כיון דרובן למיתה אף דכ' הט"ז או"ח סימן ח' דלענין חשש ברכה שא"צ ל"מ חזקה לחיוב אף דברכה שא"צ לשיטת רוב הפוסקים אינו רק דרבנן ועיין פנ"י ברכות דף י"ב אפ"ה ל"מ חזקה וע"כ דבמשאל"ס בשהה הוי רק מיעוטא דמיעוטא ובזה מועיל אף לממון דאף אם נעשה המיעוט בגדר ל"ש ע"י צירוף רוב לחזקה דבכה"ג חייש ר"מ עכ"פ מדרבנן כמ"ש המהרש"א נדה ל"ב אפ"ה מועיל לממון כמ"ש התוס' כתובות ט"ז מכ"ש מיעוט דל"ש בעצם דזה לא חייש ר"מ אף מדרבנן כמפורש שם בנדה ל"ב ובמהרש"א מכ"ש דמועיל בממון ואפ"ה החמירו בעגונה לחוש לכתחילה מ"מ אין מדמין גזירות להדדי א"כ יש להקל לענין חשש דמקבלי שוחדא אך עוד כ' שם בשו"ת ד"ח דהערכי בעצמו אינו במקום המלחמה רק בעלי המלחמה מספרים לו ע"י שאלתו מי ומי שמחו והמספר ל"ח בכלל ערכי ומשיב ע"י שאלה ול"ח מסל"ת ובאמת בח"ס משמע דגם מי שמספר לפני שר צבא ג"כ לא משקר דהוא נימוס העולם שמי שממונה ע"ז לא משקר במדע"ל וחוץ לזה באמת שיטת התה"ד דשאל עכו"ם לעכו"ם חשוב מסל"ת אם אינו שואל בשם ישראל ולפמ"ש בח"מ גם הר"ן מודה לזה ואף לשיטת הב"ש בס"ק מ' דהר"ן חולק מ"מ כ' דיש לסמוך על התה"ד ועיין בספרי ח"א סי' ע"א והבאתי משו"ת הרי"מ ואף דבהגדה לפני השופט י"ל דגרע דחשוב כמתכוין להעיד כמ"ש בפח"ש שם דמש"ה הר"ן מחמיר דהגדה לפני השופט חשוב כמתכוין להעיד אך באמת לפמ"ש בציץ הובא בקו"ע אות תט"ו אם לא שאלו אותו בפירוש על איש זה חשוב מסל"ת א"כ הכ"נ שרי הצבא שואלים סתם מי מת והוא מעצמו מספר כמה מתים ובתוכם גם ערלים א"כ מה שמספר גם ממיתת יהודי ל"ח כנתכוין להעיד על המיתה של היהודי והוי כבירור שאומר אמת וכבר האריך בשו"ת ד"ח ח"א סי' כ"ד וח"ב סי' ס"א דאדרבה לפי מה דקיי"ל כר"י בנתכוין להעיד פסול שוב ביש הוכחה שאומר אמת מהני אף פ"י שאלה וכמו"ש בנו"ב סי' ל"א די"ל דרגלים