מהר"ש חלק ג קכג

בסעיף י"ג דבש"ס מבואר ס' כלבא ס' שונרא מותר ודעת רש"י ז"ל דלעולם ל"ח לדורס כ"ז שלא ראינו דורס נכנס ודעת הרשב"א ז"ל דדוקא אם הכלבא והשונרא לפנינו תולין להקל אבל היכי דההיתר והאיסור אינם לפנינו החמיר הרשב"א ז"ל וטעמו של דבר דדוקא כשיש לפנינו הכלבא והשונרא שפיר אין לתלות בריעותא במידי שאינו לפנינו ושוב עכ"ח נעשה הריעותא רק או מן השונרא או מן הכלבא שישנם לפנינו וא"כ שני הצדדים שוים שוב תולין להקל משום דאוקמה בחזקת היתר אבל באינם לפנינו דאז שונרא שכיח טפי וחשוב שכיח לאיסור שפיר אסיר אבל דעת הראיה בבדה"ב דבאמת אף בכלבא ושונרא לפנינו ג"כ שונרא שכיח טפי ואפ"ה חזינן דמותר ועכצ"ל הטעם משום דרוב אינם נדרסים א"כ ה"ה באינם לפנינו ג"כ יש לתלות לקולא ולפ"ז נפלאתי על כת"ה שלא הביא הדין המפורש שם סעיף י"ב דבספק אי הי' שוחקין הביא המחבר שיטת המקילין ורק הרמ"א הביא דעת הר"ן לאסור אבל שי' המחבר המקיל הוא שיטת הרשב"א וסברתו משום דסובר דאף בנולד ריעותא מחיים ג"כ מועיל חזקת היתר והא דאוסרין בס' דרוסה משום דדרוסה שכיח טפי אבל בספק אי הי' שוחקים דהוי רק בכלל ס' השקול יש להתיר אבל לשיטת הר"ן דבנולד ריעותא לא מוקמינן בחזקת היתר והא דכולם שותקים מותר משום דשכיח טפי להתיר אבל בס' אי הי' שותקין דעכ"פ ל"ח שכיח להיתר שפיר יש לאסור ועי' בפמ"ג במ"ז סי' כ"ט שכ' דלשיטת הרמב"ם ז"ל דדרוסה הואיל דמפורש בחורה לאיסור ל"מ חזקה א"כ לדידי' בס' אי הי' שותקין יש לאסור עיי"ש יצא דאף להרשב"א האוסר בספק דחוששין לדורס מ"מ מודה דא"צ להיות שכיח להיתר טפי ורק דבס' השקול ג"כ יש להתיר והא דאוסר באינה לפנינו משום דאז שכיח לאיסור אבל עכ"פ אין לאסור רק בידוע שהי' צווחים א"כ בנ"ד דלא נשמע קיל צווחה נהי דיוכל להיות שלא שמע קול צווחה מפני שהדיר הוא רחוק מן הבית אבל עכ"פ ל"ח בגדר שכיח לאיסור ושוב בכה"ג אף להרשב"א יש להקל בספק א"כ בנ"ד בין לשיטת רש"י ותוס' והרא"ה בין לשי' הרשב"א יש להקל כנ"ל אך אף לשיטת הר"ן דאוסר גם בס' אי הי' שותקין י"ל דהתם מיירי בהי' שם דורס בוודאי אבל באינו ידוע כלל אם הי' דורס ויש לתלות שהי' מחמת נשיכת האווזות ונהי דהווי בכלל מלתא דלא שכיחא שהאווזות ימרטו הנוצות ושוב הי' לנו לאסור משום דדרוסה שכיח מ"מ כיון דלא שמעו קול צווחה שוב עכ"פ ל"ח בכלל שכיח לאיסור ושפיר יש לתלות להקל אך באמת לשי' הש"ך בסי' נ' דבנולד ריעותא מחיים ל"מ חזקה וגם לשי' הט"ז בדעת הרמב"ם ז"ל עכ"פ מדרבנן ל"מ חזקה ושוב י"ל דאף בספק אי הי' שותקין יש לאסור דעכ"פ ל"ח שכיח להיתר אך באמת י"ל דבנ"ד דספק אם הי' כלל דורס במקום הלז וגם יש ס' אי הי' שותקין לכ"ע יש להתיר משום ס"ס והיכי דיש ס' או עאל הדורס בכה"ג גם בדרוסה מועיל ס"ס וכמ"ש בט"ז סימן כ"ט ומה גם דבגוף הדבר לחוש לדרוסה לשיטת כמה פוסקים אינו רק מדרבנן ואף דלכאורה לשי' הסוברים דבנולד ריעותא מחיים ל"מ חזקה א"כ שוב ספק כזה צריך להיות אסור מה"ת אך באמת י"ל לשיטת הרשב"א חולין ד"ט דבספק הבא במקרה לכ"ע ס' ד"ת מה"ת לקולא עיי"ש ה"ה הכא ונהי דכבר העירו המפרשים דמוכח בש"ס חולין ד"ט דרבא סובר ס' מה"ת להחמיר אף בס' הבא במקרה מ"מ י"ל כ"ז התם במקוה דהמקרה בוודאי נעשה ורק הספק הוא בזמן י"ל דבכה"ג ל"ת בכלל ס' הבא במקרה אבל הכא דיש ספק אם נתחדש כלל מקרה לאיסור גם רבא מודה דס' מה"ת לקולא אך באמת אכתי יש לעורר ולומר דהחשש בדרוסה הוי מה"ת הואיל דבחיי הבהמה הי' אסורה מכח אבמ"ה א"כ לא מיבעיא לשיטת הסוברים דמחזיקין מאיסור לאיסור פשיטא דאזלינן בספק מה"ת לחומרא וגם להסוברים דאין מחזיקין מאיסור אמ"ה לאיסור טרפה אבל עכ"פ גם חזקת היתר ליכא ושוב בכה"ג י"ל דאף בס' הבא במקרה מה"ת לחומרא להסוברים בכ"מ ס' מה"ת לחומרא אך לשי' הסוברים דגם בנולד ריעותא מחיים ג"כ מועיל חזקה והא דאסור בס' דרוסה משום דשכיח לאיסור א"כ לפמ"ש הפמ"ג בסי' נ' די"ל דשכיח ל"ח כמו רוב ובספק בשחיטה ומצוי להתיר אף מה"ת אסור דנגד ח"א שכיח ל"מ להתיר א"כ ה"ה די"ל נגד חזקת היתר גם בשכיח לאיסור אין לאסור מה"ת לגרע החזקה ורק שחז"ל הוא שהחמירו בסי' השכיח א"כ לשי' הרשב"א דגם בנולד ריעותא מחיים מהני החזקה א"כ כל עיקר איסור חשש דרוסה אף בראינו שעל הדורס אינו רק מדרבנן א"כ מכ"ש היכי דיש ס' אי על הדורס כלל וגם יש ספק אי הי' שותקין וגם דיש ס' שמא האווזות מרטו הנוצות א"כ י"ל דחשוב כיש לפנינו צד ההיתר וצד האיסור אינו לפנינו בוודאי די"ל דמצד כל הני ספיקות יש להתיר ובפרט שי"ל לפמ"ש בשו"ת ח"ס סי' ס"ג דרק בעופות החמיר הרשב"א משום דשונרא שכיח טפי אבל בבהמה ס' כלב ס' ארי מותר אף באינם לפנינו משום דכלב מצוי יותר מארי עיי"ש וא"כ י"ל דבזמנינו דחתולים שלנו בני תרבות המה שוב הדורס ל"ש ונהי דטחור שכיח מ"מ יש לצרף לסניף מה שנסתפק בשו"ת טוטו"ד מהד"ת די"ל דטחור אין לו דרוסה באווזות עיי"ש א"כ בנ"ד יש כמה צדדים להקל חדא שמא כשיטת רש"י ותוס' והרא"ה דבליכא דורס לפנינו מקילין ואף לשי' הרשב"א מ"מ לשיטתו אי הי' ס' אי שותקין מותר משום דעכ"פ ל"ח שכיח לאיסור ובפרט דבנ"ד צד ההיתר יש לפנינו וחתול לא שכיח לדרוס בזמנינו וטחור י"ל דאין לו דרוסה באווזות ושוב עכ"פ ל"ח שכיח לאיסור שפיר לכ"ע יש לתלות להקל וגם יש לצרף הסברא שכ' בשו"ת מהר"ם לובלין מובא בפמ"ג דוודאי לא דרס כולם וא"כ י"ל דהנדרסים בטלו ברובא ואף דלא ניכר ההיתר אפ"ה י"ל כיון דעד עכשיו כולם הי' היתר והאיסור הוא שנולד בתערובות בכה"ג י"ל דאף בע"ח בטלים כנודע סברת האו"ה מובא בפמ"ג סימן ס"ט וסימן ק"ב דהיכי שנולד האיסור בתערובות אף בע"ח ודבר חשוב בטל ע"כ מכל הני טעמי נלע"ד דשאר האווזות מותרים באכילה בלי שום חשש אך אותו הנמצא נמרטו נוצותיה יש להחמיר לאוסרה באכילה כנלע"ד בס"ד: באעה"ח ד' וארא תרס"ד ראדמישלא יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל סימן ע"ח. כבוד מחו' הה"ג כש"ת מו"ה שמואל דוד הכהן מוצד"ק חוסט יצ"ו

בדבר שאלתו שאיש אחד נשא אשה בקהלתכם ואמר ששם אביו יוסף וכן נכתב בכתובה ואצל האמט ברשיון הנישואין וכן גירש בשם זה ואחר הגט הוציא קול ששם אביו זאב ורק יען שגירש אשתו שלא ברצון גמור שה שינה שם אביו והוא ברח