מהר"ש חלק ג קכב

קאמרה עיי"ש ועין בחו"ד סי' קפ"ה באורך א"כ היכי דאזדא סברת כסיפא לה מלתא שפיר לא מהימנא להפקיע שיעבודו אך באמת י"ל דבנ"ד אכתי ל"ח מפקיע שיעבודו כיון דלע"ע אינה רק משודכת לו בשלמא אחר אירוסין דחשיבא שדה של הבעל וכמ"ש בתוס' כתובות ד"ב שפיר חשובה משועבדת אליו אבל קודם אירוסין הרי מפורש בש"ע אה"ע ס' נ' דקודם שנתארסה ל"ש לומר שנסתפחה שדהו שוב ל"ח עדיין משועבדת לו ושוב שפיר נאמנת לומר שנתנה ת"כ אך באמת אכתי י"ל דכיון דלא נודע לנו רק מפי עצמה י"ל דלא מהימנא דיש לחוש שמא משקרת ורוצית להפקיע א"ע מהמשודך שלה ונהי דאם לא תנשא לו אף ע"י העיכוב שנתנה ת"כ מקודם לאחר אפ"ה תהי' מחוייבת לשלם קנס להמשודך שלה וכמ"ש בשו"ת נובי"ת חיו"ד סי' קמ"ח וא"כ דהיכא דתפסיד ממון ל"ח שמא רצונה להפקיע עצמה מהמשודך שלה וכמ"ש בתוספת כתובות דס"ג לחד שיטה דהיכי דתפסיד כתובתה. ל"ח שמא ענ"ב עיי"ש אך באמת לשי' הר"ת והר"ן שם אשה עשוי' להיות ענ"ב אף במידי דתפסיד ממון עיי"ש ושוב אכתי יש לחוש שמא הדבר שקר ורק שאומרת כן בשביל שרצונה להפקיע עצמה ממנו ונהי די"ל בנ"ד שנותנת אמתלא על הת"כ ורצונה שנתיר לה הת"כ שוב י"ל דל"ש החשש שמא ענ"ב ושוב י"ל דתהי' נאמנת בזה שאומרת שנתנה ת"כ וכעין זו כ' הפוסקים דבאשת ישראל דלא נאסרה עליו באונס י"ל דנאמנות לומר נאנסתי משום דליכא חשש שמא ענ"ב ועיין עוד בספר ב"ט דלחד תירוצא בר"ן נדרים ד"צ דלמשנה ראשונה משורת הדין נאמנת לומר טא"ל ולמ"א אינה נאמנת מכח החשש שמא ענ"ב וא"כ י"ל דבתר המ"א דיודעת האשה דלא תהי' נאמנת א"כ ליכא עוד החשש שמא ענ"ב ושוב י"ל דהדרינן לשורת הדין דתהי' נאמנת לומר טא"ל דכל היכי דהיתר כרוך באיסור ואיסור בהיתר לעולם יש להחמיר כסברת התוס' ב"מ ד"ל ופסחים דכ"י עיי"ש בזה אך באמת הוכיחו הפוס' דגם באשת ישראל י"ל דלא מהימנא לומר טא"ל אף בנאנסתי משום דאכתי שייך החשש שמא ענ"ב משום די"ל ערומי קמערמת עי' שו"ת נוב"ת אה"ע סי' כ"א וח"ס אה"ע סי' צ"ה ח"ב א"כ ה"ה בנ"ד י"ל דבאמת ענ"ב וערומי קמערמת לומר אמתלא ויודעת שהבד"צ לא יאמינו לה האמתלא ושפיר תוכל להפקיע עצמה מהמשודך שלה ושפיר י"ל דלא מהימנא כלל לומר שנשבעת וז"ב ובפרט שי"ל לפי"מ דמפורש באה"ע סי' ס"ח וסי' קע"ח בהג"ה לחד דיעה שם דביש לה מיגו מהימנא לומר נאנסתי במגו דלא נבעלתי א"כ בנ"ד דיש לה מגו לומר שלא נשבעת שוב י"ל דנאמנת לומר ששונאת אותו במיגו שלא נשבעת והא דבסי' רכ"ח מבואר דבעי דוקא אמתלא טובה י"ל התם מיירי שידוע לכל שנשבעת וליכא מיגו שפיר בעי אמתלא טובה אבל הכא דלא נודע לשום ב"א מהת"כ זולת אשר מפיה אנו חיין שוב ביש לה מיגו שפיר מהני אף אמתלא כל דהו וראי' לזה שכתב בנובי"ק אה"ע סי' ע"א דאף להסוברים בסי' קע"ח דלא מהימנא לומר נאנסתי הוי רק משום דעכ"פ ידוע שנתייחדה הורע קצת כח המיגו אבל היכי דגם על היחוד ליכא עדים רק מפי עצמה לכ"ע נאמנת לומר נאנסתי עיי"ש א"כ הכא דליכא שום ידיעה אם הי' לה איזה התחברות עם זה שנסע לאמעריקא זולת מפיה שפיר לכ"ע נאמנת לומר ששונאת אותו במיגו דלא נשבעת ושפיר סגי אף אמתלא כל דהו וז"ב. וחוץ לזה י"ל לפמ"ש הרמ"א בסי' רכ"ח דלדבר מצוה יש להתיר אף בנודר לטובת חבירו וקיבל טובה הימנו א"כ בנ"ד לפמ"ש כת"ה דיש חשש שלא תצא לתרבות רעה ונהי דבשביל חשש מכשול דידה א"א להתיר שום איסור וכמ"ש בנובי"ת אה"ע סי' ז' וח"ס יו"ד סי' שכ"ב אך כ"ז להתיר איסור אחר אבל בנ"ד לפי"מ דמבואר בסי' רכ"ח ס' ט"ו בנודר שלא לשחוק דאין מתירין אפ"ה אם יש חשש מכשול שיעבור בלי התרה מתירין עיי"ש חזינן דבגוף אותו דבר אם יהי' מכשול חשוב כמו לד"מ ומועיל התרה ה"ה הכא דמצינו דלד"מ יש להתיר גם בנודר לטובת חבירו וקיבל טובה הימנו א"כ זה גופא מה שיש חשש שתצא לתרבות רעה חשוב דבר מצוה כמו התם דיש חשש שיעבור בלי התרה ושוב שפיר יש להתיר הת"כ אף בלי הסכמת מי שנשבעת לו וגם י"ל דבנ"ד חשוב לדבר מצוה כדי לקיים כיבוד או"א וכמ"ש בשו"ת א"צ דמי שצוה לבנו שישא אשה תוך ג' רגלים למיתת אשתו דחייב לשמוע לו דכמו דמתירין איסור זה בשביל מצות פ"ו ה"ה דיש להתיר בשביל קיום מצות כיבוד אב עיי"ש ונודע מ"ש בתוי"ש כתובות ד"מ דמצות כיבוד אב ליש לומר אי אמר לא בעינא דמ"מ מיד כשצוה האב הוי עשה לעשות מצותו עיי"ש והאחרונים פלפלו הרבה בכוונתו ע"כ הדבר פשוט דמכל הני טעמי שהבאתי יש מקום להבד"צ להתיר לה הת"כ ורק באופן שכת"ה וכתוב מכתב לאמעריקא לזה שאומרת הבתולה שנתנה לו הת"כ ולהודיע לו שהתירו לה הת"כ וכדמצינו בנדרים דס"ה ובש"ע סי' רכ"ח דצריכין להודיע לו מפני החשד ונהי דכ' בט"ז ובש"ך שם דגם לשי' המחבר בעי הסכמתו ועיין בשו"ת פרשת מרדכי חיו"ד סי' י"ט מה שהאריך בזה אך בספר יד שאול סי' רכ"ח הוכיח דלשי' המחבר סגי בהודיעו לו לחוד ולא בעי דוקא הסכמתו עיי"ש ע"כ לענ"ד אם יאיימו על הבתולה ותגיד אחר האיום שבאמת מאוס עליה וגם יודיעו לו לאמעריקא שהתירו לה הת"כ להבתולה הנ"ל אזי הדבר ברור דיש להתיר לה הת"כ כנלע"ד בס"ד לדינא: באעה"ח ועש"ק שלח תרס"ה ראדמישלא. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סימן ע"ז. להרב הה"ג בנש"ק וכו' כש"ת מ' שמואל שפירא נ"י אבד"ק רעדום יצ"ו

בדבר שאלתו בדיר ארכה ז' אמות ורחבה ד' הכניסו לתוכו י"ג אווזות פעם אחת ראה הבעה"ב בבוקר כי אווזא אחת מתה ורוב נוצותיה שעל גבה ועל רוב גופה נמרטו וגם העור הי' נשוך במקום א' ושאר העור הי' ניכר בו חליטה והבעה"ב לא שאל עצמו אז לשום מורה וכשעברו עוד ג' ימים ראה עוד אווזא אחת שהי' נמרטו נוצותיה אבל העור לא הי' נשוך כל כך כמו בראשונה וכעת יש ספק אי הי' מנשיכת האותות או עכברים גם אומר הבעה"ב שיוכל להיות ששכינו הערל עשה לו זאת במים חמים ועוד אמר שאווזא השני מיד כשפתח הדלת רצה האווזא לחוץ וראה ששאר האווזות עמדו אצלה ונשכו אותה זה תורף השאלה

והנה כת"ה צידד בהיתרא די"ל שמא האווזא הראשונה מתה מחמת חולי ולא מכח דורס ואף א"נ מחמת דורס מ"מ שמא לא דרס לשאר האותות אך חזר והביא שיטת הרשב"א להחמיר משום דדרוסה שכיח טפי עכת"ד והנה כת"ה לא הביא רק הפלוגתא המפורש