מהר"ש חלק ג קכא

דמים שבא בהרגשה תלינן שטעתה בהרגשה אבל ביש במה לתלות אמרי' דלא טעתה בהרגשת עד א"כ ה"ה הכא כיון דליכא הרגשה ברורה שפיר גם רופא עכו"ם מהימן וכמ"ש בשו"ת רח"כ בסופו ונהי דגם ברדמ"ת דרבנן ל"מ רופא עכו"ם כמפורש בש"ע י"ל שאני התם דיש ח"א ורק שאומר שנתרפאה י"ל דלא מהימן אבל הכא דאומר שהוא מן המכה ולא התחיל האיסור בכה"ג אדרבה החזקת טהרה מסייע לו שפיר מהימן וגם יפה כ' כת"ה דתמיד יש נאמנות לרופאים כמ"ש הכנסי"ח ורק שם בנדה דכ"ב הרופאים בעצמם אמרו להבחין במים ועי' בד"ח שכ' ג"כ כן ובשו"ת מהרש"ם סי' י"ג וגם יפה הביא כת"ה בשם שו"ת שם ארי' דבזה"ז דרואין במוטר-שפיגעל הוי כידיעה ברורה ולחוש שמא משקרים על זה מהני סברת דאומן לא מרעא אומנתו וגם י"ל דכבר הכריע בנובי"ק סי' ל"א דכמו דנכרי מסל"ת מהימן בעדות אשה ה"ה היכא דיש רגל"ד מהימן אף בלי מסל"ת ה"ה בנ"ד ע"י הרגשת כאב ושינוי הטלת מר"ג ושינוי מראית הדם יש רגל"ד שבא ממקום הכליות שוב בכה"ג אף נכרי שלא במסל"ת ג"כ מהימן ובפרט אחר שכבר הפסיקה בטהרה בוודאי דמהימני הרופאים ע"כ לע"ד תפסוק בטהרה ותבדוק יום א' נקי ואם יהי' נקי אזי לא תבדוק א"ע בשאר הימים דבדיעבד מהני בדיקת יום ראשון וטוב שלא תבדוק כלל בשאר הימים מלעשות בדיקה ולהקל וכמ"ש הח"ס עפ"י דברי הרמ"א יו"ד סי' ל"ג לעניין הלעטת האווזות ואף אם תראה דם על הצ"ג מ"מ אם לא תרגיש שום דבר אזי תוכל לתלות דממקום מר"ג בא ורק ביום ז' צריכה בדיקה אם לא תראה דם כפי שרגילה לראות בשעת ווסתה רק על הצ"ג לחוד תהי' טהורה כנלע"ד בס"ד לדינא והש"י יצילנו משגיאות: באעה"ח יום ו' עש"ק תצא תרס"ה ראדמישלא. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סימן ע"ו. לכבוד הרב הה"ג הצדיק בנש"ק וכו' מו"ה שמואל הורוויץ (ני') ז"ל אבד"ק דעמביץ ולהרב הה"ג מ' דוב בעריש מו"צ דשם

בדבר שאלתם בבתולה אחת שנתקשרה בשידוכין עם בחור אחד ואחר ההתקשרות גילתה לאבי' ולאמה שזה כשנה נתנה ת"כ לבחור א' שתנשא עמו. ואח"כ נסע לאמעריקא וכפי הנראה לכת"ה ידעה מזה שיסע לאמעריקא רק הוא אומרת שלא ידעה מזה וכעת אומרת שמאוס עליה אחרי ששמעה שהוא מחלל שבת שמה גם יש לה פחד שלא יניח אותה לישב עד שתלבין ראשה והבחור שנתקשר עמה אומר שאם לא יתנו לו היתר לישא אותה יעשה מיד שידוך אחר וחושש כת"ה שאם לא יתיר להם תצא עוד הבתולה לתרבות רעה זה תורף השאלה

הנה מקור הדבר בש"ע יו"ד סימן רכ"ח סעיף כ' בהג"ה דאיש ואשה שנשבעו זל"ז שישאו אין מתירין לאחד בלא דעת חבירו דזה חשוב קיבל טובה מחבירו ונהי דמבואר שם דבאומרת ששונאת אותו ונותנת אמתלא לדבריה מתירין לה שלא מדעתו ועיי"ש בש"ך סקנ"ו אבל עכ"פ מוכח דבעי דוקא אמתלא מבוררת ועי' בנובי"ק חיו"ד סי' ס"ח שכ' ג"כ דבכה"ג שלא הית' התקשרות רק ת"כ לחוד א"כ ליכא בזה נתינת קנס רק שבועה לחוד בעי דוקא אמתלא טובה עיי"ש אך לכאורה הא מבואר שם בסעיף י"ג דבקלקל המשודך מעשיו פטור השני משבועתו דזה חשוב אמתלא טובה וא"כ בנ"ד אם הי' בירור שנעשה שמה מחלל שבת א"כ דינו כמומר לכהת"כ ודי בזה לבטל חיוב השבועה השתא בהמירה אחות המשודכת חשוב אומדנא גדולה ומועיל אף במידי דתלוי בדעת שניהם מכ"ש בקלקל המשודך בעצמו מעשיו בוודאי דבטל השבועה אך באמת אין הדבר ברור אם באמת הוא מחלל שבת א"כ אין להוציא אדם מחזקת כשרות בלי עדים ובפרט שכפי הנראה ידעה מזה שיסע לאמעריקא וכיון דבעוה"ר רוב צעירי זמנינו הבאים לשם מחללי שבת המה א"כ הוי לה להתנות שאם יחלל שבת יתבטל שבועתה ונודע מ"ש הרשב"ם דלשמואל דס"ל דאין הולכין בממון אחה"ר אם הי' קונה לרדיא הו"ל להתנות ומדלא התנה עכ"מ דזבין לשחיטה עיי"ש עכ"פ כיון דנראה שידעה שיסע לאמעריקא והסכימה לזה שוב ל"ח טענתה שאומרת שמחלל שבת בכלל אמתלא טובה וכעין זה מפורש באה"ע סי' קט"ו לענין עע"ד דבנודרת ואינה מקיימת דאם גם הוא עובר אנדרים ל"ח בכלל עע"ד ועיי"ש בבי"ש בסעיף ג' ע"כ מצד זה לחוד א"א לומר דזה והי' חשוב בכלל אמתלא וז"ב ולכאורה יש לצדד בזה לפי"מ דמבואר ביו"ד סי' ר"מ דאם האב מוחה בבנו או בבתו שלא ישא אשה שחפץ בה א"צ לשמוע לו וליכא בכה"ג מצות כיבוד עיי"ש וא"כ י"ל התינח היכי דהאב מוחה ובתו רוצית דוקא בשידוך זה שפיר ליכא מצות כיבוד הואיל דאם יכוף אותה האב לישא איש נגד רצונה יוכל להיות אח"כ בני שנואה א"כ חשוב כצוה האב לעבור איסור דליכא בכה"ג מצות כיבוד וגדולה מזו מפורש בש"ע שם דאף בצוה האב לבטל מצוה דרבנן ג"כ א"צ לשמוע לו עיי"ש אבל בנ"ד בשפה שנתנה לו הת"כ הרי לא ידעה בבירור שאביה ואמה לא יסכימו לשידוך הלז נהי דנראה דכל הת"כ הי פי"ז שאביה ואמה לא הסכימו לזה אפ"ה י"ל שסברה אולי אח"כ כשיהי' נודע לאבותי' מהת"כ יסכימו לזה אבל אכתי י"ל דאם היתה יודעת אז שאבותי' לא יסכימו לזה בשום אופן בוודאי לא היתה עוברת על רצון אבותי' ושוב י"ל דחשוב בכלל אומדנא דאדעתא דהכי לא נשבעה ואומדנא מהני גם נגד קבלת שבועה כמפורש בש"ע יו"ד סי' רל"ב בנשבע לפרוע לחבירו והעני דאינו מחויב למכור כלי ביתו עיי"ש ובשו"ת מחנה אפרים האריך בזה ובשו"ת ח"ס סי' רכ"ח האריך ג"כ בזה דאומדנא מהני נגד קבלת שבועה עיי"ש

א"כ בנ"ד די"ל חדא שמא באמת לא ידעה שיסע לאמעריקא ושוב זה גופא שנסע לאמעריקא בלי רצונה חשוב אומדנא לבטל הת"כ דלא ניחא לה להמתין זמן רב עד שיבוא לביתו ושמא לא יבא בשום פעם ולילך אחריו בזה וודאי לא נתחייבה דדרך בעל אבידה לחזור אחר אבידתו ונהי דל"ח אומדנא ברורה דשמה ידעה שיסע לאמעריקא מ"מ עכ"פ יש לצרף הסברא שכתבתי די"ל דאם היתה יודעת שאבותיה לא יסכימו לשידוך הלז בשום אופן לא היתה נשבעת א"כ חשוב בכלל אמתלא טובה ומצינו בש"ס נדרים דפותחין בכבוד אבותיו וז"ב

וחוץ לזה י"ל דכיון דבאמת, לא נודע לנו מזה שנשבעת רק מפי עצמה א"כ י"ל כיון דעי"ז נאסרה מלישא להמשודך שלה א"כ י"ל דחשובה כמפקעת שיעבודו וא"כ י"ל דלא מהימנא לומר שנשבעת ול"ש לומר דנאמנת מטעם שאחד"א ז"א לפמ"ש בר"ן נדרים ד"צ בחד תירוצא דמשורת הדין אינה נאמנת לומר טא"ל ורק דאמרינן כיון דכסיפא לה מלתא וודאי קושטא