מהר"ש חלק ג קכ

עיי"ש אך באמת התם שאני דעכ"פ שייך לומר דשם טומאה חד הוא אבל בס' דרוסה דהוי איסור חדש בוודאי דל"ש לומר מחזיקין מאל"א ונכונים דברי הרשב"א ז"ל ולפ"ז חדשתי דענין חזקה דמצינו בש"ס י"ל בב' אופנים א' היכי דרוצין לחוש שמא נעשה מעשה לסתור מה שהוחזקנו עד עתה אמרי' דמספק ל"ח שמא נעשה השתנות ב' אף במידי דמוכרחין לומר שנעשה איזה שינוי מ"מ באם יש לומר שנשאר עכ"פ שם איסור הראשון כגון התם דשם טומאה חד הוא ג"כ מוקמינן אותו בחזקתו ופלפלתי בזה במחלוקת הפוסקים לענין ניק"הוו אי חשוב ס' בשחיטה עיין פמ"ג וכו"פ סי' ל"ג ובח"ס וגם בחוו"ד ובהג"ה אמ"ב סי' ק"י שהרגיש בזה די"ל דנשאר חזקת איז עיי"ש ולפ"ז בנ"ד, א"נ דדם מכה הוא בא ההיתר ממילא אחר מעל"ע בלי שום מעשה א"כ ליש לומר אוקמה אחזקה שלא נעשה מעשה ז"א דהרי הכא א"צ לומר כלל שנעשה מעשה דממילא הותרה וגם ל"ש לומר משום דנשאר שם איסור הראשון ז"א דטומאת מגע וטומאת ראיה הם שני ענינים נפרדים וכמ"ש בתוס' נדה ד"ב ודי"ז דטומאת ראיה לא ילפינן מסוטה לא לטמא ברה"י ולא לטהר ברה"ר א"כ הכא הטומאת מעל"ע הוא מכח מגע אבל טומאת ז' הוא מכח ראי' ול"ש כלל להחזיק לזה ומיושב קושית הס"ט בס"ד ודו"ק

נחזור לשי' הרמ"א דתולין במכה שא"י אם מ"ד ואף לשיטת הש"ך שם דרק לעניין רדמ"ת שלא להוציאה מבעלה מועיל מכה שא"י אם מ"ד ולא לעניין ז"נ דהוי מה"ת מ"מ כ' השבו"י דהיכי דאינה יכולה ליטהר אז גם לענין ז"נ מועיל מכה שא"י אם מ"ד ונהי דבס"ט סי' קפ"ז סקי"ד השיג עליו דרק לעניין רדמ"ת דרבנן מקילין ולא לעניין ז"נ מ"מ הס"ט בעצמו מסיק שם דבשעה"ד אפשר לסמוך אמכה שא"י אם מ"ד גם לענין ז"נ ובפרט דבגוף הדבר אי רדמ"ת הווי רק דרבנן נהי דהרבה פוסקים כתבו כן מ"מ אכתי אין הדבר ברור דבאמת הנוב"י כ' דנהי דסמוך לווסת הווי ד"ת מ"מ ווסת התשמיש חשוב רק כמו ווסת הקפיצה וגם סמוך לווסת הוא דרבנן. אך בחמ"ח אה"ע סי' קי"ט כ' דרדמ"ת הוי איסור תורה. ונהי דכ' הח"ס דהכוונה שיוכל לצמוח איסור תורה אם תרגיש באמצע תשמיש ויפרוש באבר חי אך באמת בחוו"ד סימן קפ"ז כ' דתשמיש ל"ח כמו אונס ואם רואית פ"א בליל טבילה שלא בשעת תשמיש אינה חוששת ורק דתשמיש חשוב ווסת גמור והא דלא אסרינן לבעלה ברדמ"ת פעם א' מדין ווסת שא"ק הוא כמ"ש הט"ז דבשביל חשש ווסת שא"ק לא מפקינן מבעלה והש"ך כ' דתשמיש הוי ווסת גרוע א"כ לשי' הט"ז חשוב ווסת גמור ובאמת דבר זה לא חדית הוא דמחלוקת רש"י ותוס' בנדה דס"ו דרש"י ס"ל דלרבי בראתה ב"פ בשעת תשמיש נאסרה ולשיטת התוס' בתשמיש בעי גם לרבי ג"פ דתשמיש הוי ווסת גרוע כמו קפיצה יצא דלשי' רש"י והט"ז דתשמיש חשוב ווסת גמור שוב סמוך לווסת התשמיש הוי ד"ת א"כ הרי בזה גופא איכא איסור ד"ת ואפ"ה מהני מכה שא"י אם מ"ד ה"ה באינה יכולה לטהר לבעלה ג"כ סמכינן אמכה שא"י אם מ"ד דעיקר הטעם דסמכינן ברדמ"ת אמכה שאינו ידוע אם מ"ד משום דהווי שעה"ד ה"ה באינה יכולה לטהר ג"כ חשוב שעה"ד ונהי די"ל דברדמ"ת מקילין משום דרוב נשים אינם רואים מחמת תשמיש ויש הוכחה שהוא מן המכה מ"מ גם בנ"ד רוב נשים אין דרכם לראות ע"י הטפת מר"ג ובפרט שיש מוגלא דעכ"פ אין דרך רוב נשים לראות בכה"ג ושוב תולין אף במכה שא"י אם מ"ד ובפרט היכי דלא ארגשה מפורש ברמ"א דוודאי מהני מכה שאי אם מ"ד אף באשה שאין לה ווסת מטעם ונהי דהש"ך השיג עליו וגם הנוב"י והס"ט כתבו דאם המכה במקור יש נ"מ לענין טומאת ערב ול"ח משם א' אבל במכה בצדדין ל"מ הס"ס משום דהווי משם א' א"כ הכא א"נ שהוא מכליות אף טומאת ערב ליכא ושוב ל"ח ס"ס מ"מ י"ל דבמידי דיש חזקת טהרה דסגי בספק א' להתיר ה"ה דמהני ג"כ ס"ס משם א' דעכ"פ חשוב כשני מיעוטי להיתר וחשוב כפלגא ושוב מועיל החזקה טהרה ואף לשיטת הריב"ש המובא בשטמ"ק כתובות ד"ט דדוקא ב' מיעוטי התלוי בחיוב הטבע מצטרפין מ"מ י"ל דהרי כמה פוסקים כ' דלשיטת הרמב"ם ז"ל דסובר דקטנה שזינתה ברצון נאסרה גם ס"ס משם אחד מהני ונהי דהח"ס אה"ע ח"ב סימן קע"ב כתב להיפוך מ"מ בצירוף חזקה מתירין אף בס"ס גרוע וכמ"ש הח"ס בשם הכו"פ דמועיל הס""ס ואף די"ל דשמא הרגשת שמש הוא היינו שטעתה בהרגשת שמש אפ"ה מצרפין הספק שמא לא ארגשה ה"ה בנ"ד נהי דאפשר לומר שהי' הרגשת מר"ג. מ"מ עכ"פ חשוב ס"ס ושפיר יש להקל גם במכה שא"י אם מ"ד אך לכאורה י"ל לשי' הנוב"י דבג"י הראשונים חשוב חזקת טומאה וא"כ לא מבעיא להסוברים דס"ס נגד ח"א לא מהני בוודאי דל"מ מכה שא"י אם מ"ד כמ"ש בנובי"ק סי' מ"א ואף להסוברים דגם בסיס דהוי נגד ח"א ג"כ מועיל מ"מ הכא גרע הואיל דל"ח ס"ס גמור כיון דהוי משם אחד ורק שכתבתי דבצירוף חזקת טהרה מועיל אף ס"ס גרוע כמ"ש הח"ס וכו"פ אבל בג"י הראשונים דל"ש חזקת טהרה שוב י"ל דל"מ הס"ס משום דהווי משם א' וגם יש לעורר אף לשיטת הרמ"א דמכה שא"י אם מ"ד מהני גם לענין ז"נ אפי' הכי עיקרו משום חזקת טהרה ולפ"ז בג"י הראשונים אין לתלות במכה כזו וכמ"ש בדג"מ שם אך באמת כבר השיגו. על הנוב"י וכמפורש ברשב"א נדה ד"ב דאחר שפסקה בטהרה הוית בחזקת טהורה והא דלא תלינן בג"י הראשונים הוא רק מכח חומרא וגם לעניין הפס"ט הכריעו האחרונים דאם נולד לה המכה שלא בשעת ווסתה נהי דבשעת ווסת אין תולין במכה מ"מ אם עברו כ"כ ימים שרגילה להפסיק זה חשוב הפס"ט ובפרט אם ראיית הדם דשלא בשעת ווסתה משונה א"כ זה גופא שפסקה לראות דם הרגילה לראות בשעת ווסתה זה גופא חשוב הפס"ט עיי"ש ה"ה הכא חשוב הפס"ט ובפרט דבנ"ד באמת כבר הפסיקה בטהרה בוודאי דמהני גם מכה שא"י אם מ"ד אך לכאורה בנ"ד הרי אינו ידוע לנו בבירור אם יש לה בלל מכה אך באמת י"ל כמ"ש כת"ה דנהי דכאב אינו כמכה מ"מ בנ"ד דיש לה שינוי שמטפטף המר"ג טיפין טיפין נראה שיש לה קלקול בהכליות ובשלחופית של מר"ג וא"כ בצירוף הכאב יש רגל"ד שממקום המר"ג בא הדם וכמ"ש הס"ט סי' קפ"ז בשם הדבר שמואל דשינוי הדם מורה שבא מהמכה ועי' שו"ת מהרש"ם ח"א סי' י"ג שהביא בשם הרבה פוסקים להקל בנשתנה מראית הדם אף במכה שא"י אם מ"ד ובפרט לפי דברי הרופאים שאמרו בבירור שיש לה מכה ומשם בא הדם א"כ נהי דהח"ס בכמ"ק אינו סומך א"ע על נאמנות הרופאים מ"מ במידי דיש רגל"ד בוודאי דמהני נאמנות הרופאים וכמו שהכריע בשו"ת בית שלמה אה"ע סימן פ"ב דביש רגל"ד מועיל נאמנות הרופאים אף באיסור תורה ובפרט בנ"ד דליכא הרגשה ברורה ונהי די"ל כסבורה הרגשת מר"ג הוא מ"מ נודע דברי הט"ז בסי' ק"ץ דגם בבדיקת עד אי איכא במידי למתלי תולין הואיל דליכא הרגשה וכ' בס"ט דנהי דתולין בהרגשת עד זה דוקא היכי דאין במה לתלות אז מכח חזקת