מהר"ש חלק ג קיט

יחד ע"כ יש בזה ב' דרכים או לגרר איזה תיבות שבשורות העליונות ולעשות השירטוט בעיקום עד שלא ישאר שיעור ט' אותיות ואף דגם בג' אותיות מחמיר הח"ס מ"מ כיון דלשי' גן המלך כשר אף אם נרצה לחוש להאוסרין עכ"פ בוודאי דיש להתיר לעשות נקבים קטנים באמצע מקום הפנוי שלא ישאר ג' אותיות יחד ואם א"א לגרור שורות העליונות היינו דאולי יש שמה בראשי שיטות. העליונות איזה שם אז בפשיטות אפשר לסמוך על הגן המלך דבנשאר פנוי ג' אותיות כשר ובפרט ע"י שיעשה נקבים קטנים באמצע מקום הפנוי שלא ישאר שיעור ג' יודין ואז יהי' כשר בלי שום חשש כנלע"ד בס"ד לדינא באעה"ח ד' בהעלותך תרס"ה ראדמישלא. הה' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סימן ע"ה. להרב הה"ג כש"ת מ' נחמי' פריינד (נ"י) ז"ל אבד"ק סאמבר ישן יצ"ו

בדבר השאלה באשה אחת שאינה יכולה ליטהר א"ע לבעלה כי מטפטף ממנה תמיד טיפת מר"ג מעורב בדם ומוגלא ושמה בפרוזדור צ"ג מנופף ועפ"י רוב רצ"ג מלוכלך בדם ובתוכו נראה כמין חול ומוגלא ולפעמים נמצא על הצ"ג הלז חתיכות אדומות אבל אינה מרגשת שום הרגשה אפילו זיבת דבר לח וברוב הימים מרגשת כאב בכליות אך לפעמים מוצאת דם גם בלי הרגשת כאב ונסעה לוויען לדרוש ברופאים והגידו לה אחר הבדיקה פ"י מוטערשפיגעל כי נתקלקלו הכליות וניקב הווריד ההולך משלחופית למקור ועי"ז א"א להמר"ג להקוות במקום א' ועי"ז יוצאין המר"ג דרך המקור וכל הדם הלז הוא מקלקול הכליות לא מהמקור ואשה הלז יש לה ווסת קבוע ובשעת ווסתה רואית דם כדרך כל הנשים וגם תוכל להפסיק ויום א' נקי אבל ג' ימים נקיים א"א לה בשום פעם זה תורף השאלה

והנה בדבר זה יש לנו לדון על ג' דברים א' אם יש בזה חשש ד"ת או רק דרבנן ב' אי יש לנו לסמוך מכח הרגשת כאב ולומר דוודאי בא הדם מן הכליות ג' אי יש לסמוך על הרופאים שהחליטו דהדם בא מקלקול הכליות והנה בזה אי יש כאן חשש ד"ת או לאו כ' כת"ה דכיון דאינה מכנסת הצ"ג רק בפרוזדור וא"כ ל"ש לומר דטעתה בהרגשת עד א"כ חשוב כדם שלא בהרגשה דאינו רק מדרבנן וא"כ לשי' הרמ"א בסי' קפ"ז דבכתמים דרבנן מהני אף מכה שא"י אם מוציא דם ורק היכי דכבר נתרפאה המכה אז בעי עכ"פ שיהי' אפשר להתגלה ולהוציא דם וכמ"ש בס"ט סי' קפ"ח ליישב קושית הח"צ על המפורשים בכוונת דברי הרשב"א דא"צ שתדע שמכתה מוציאה דם וקשה מנדה דנ"ח דקאמר הש"ס דאף בכתם אם יוכל להתגלה ולהוציא דם טהורה ומוכח דבעי דוקא שתדע שמוציאה דם וכ' הס"ט שאני התם דכבר נתרפאה המכה בעי דוקא שתדע שיכולה להתגלה ולהוציא דם דאל"כ אמרי' דכבר נתרפאה אבל במכה במקור ואינו לפנינו שפיר תולין במכה אף שא"י אי מוציאה דם עיי"ש א"כ ה"ה הכא בדם שלא בהרגשה דהוי רק דרבנן שפיר תולין גם במכה שא"י אם מ"ד ועי' בס"ט סי' קפ"ג שכתב שם הפמ"א כאשה שמצאה כתם סמוך לתשמיש ויש לה מכה שנתרפאה ורק שיוכל להתגלה בשעת תשמיש דתולין בה והס"ט השיג עליו דא"כ דנימא דהדם בא בשעת תשמיש שוב יש לחוש שמא כסבורה הרגשת שמש הוא ושוב בעי מכה ברורה עיי"ש אבל היכי דהווי כוודאי שלא בהרגשה בוודאי דמהני אף במכה שא"י אם מ"ד וגם יש צירוף בנ"ד מכח שיטת הנוב"י דנהי דנימא כאב אינו כמכה משום דדווקא היכי דנתגלה שהכאב הוא בר דמים אז אמרינן כ"ז שמרגשת הכאב יש ראי' דלא נתרפאה המכה וכמ"ש הנקה"כ בסי' קפ"ז אבל כ"ז שלא נתגלה שהכאב הוא בר דמים ל"ח כמכה אפ"ה לענין כתמים אמרי' דכאב כמכה עיי"ש א"כ הכא מזה גופא שהמר"ג יורד טיפין טיפין נראה שיש לה איזה קלקול בכליות וגם מרגשת כאב בוודאי דחשוב כמכה ושפיר יש לתלות בה בדם שלא בהרגשה דהוי דרבנן כמו דתולין בכתמים עכת"ד כת"ה

הנה בגוף הדבר שכ' דבנ"ד ליכא רק איסור דרבנן הואיל דליש לומר שטעתה בהרגשת עד באמת לפי המבואר במכתב שאלתו שהמר"ג מטפטף ומעורב בהמר"ג דם ומוגלא וא"כ הרי מפורש בש"ס נדה דנ"ז דרואית במר"ג הוי ד"ת משום דאמרי' הרגשת מר"ג היינו שסבורה שהרגשת מר"ג הוא ועי' בס"ט רסי' ק"צ שהביא מחלוקת הפוסקים אי זיבת דבר לח הוי הרגשה והביא ראי' מהא דפריך בש"ס הנ"ל אי דלא ארגשה והרי עכ"ח הי' הרגשת זיבת דבר לח ועכ"ח דזיבת דבר לח לא הוי הרגשה והס"ט דחה דאכתי י"ל דזיבת דבר לח חשוב הרגשה וכ"ז כשאין במה לתלות אבל כשאפשר לתלות במר"ג שפיר ל"ח הרגשה וחזר בו דא"כ א"נ דזיבת דבר לח מיקרי הרגשה שוב לא היינו תולין במר"ג ועכ"ח נשמע דזיבת דבר לח לא מיקרי הרגשה אך כ"ז לשי' המקשן אבל לתירץ הגמרא שם שפיר אמרי' דאף בלא ארגשה אפ"ה אמרי' שהרגישה וטעתה בהרגשת מר"ג וכמפורש בש"ס נדה ד"ג דטעמא דהלל כסבורה הרגשת מר"ג הוא וגם בשיטת ב"ש כתבו בתוס' שם דכמו דס"ל דאין לתלות בהרגשת מר"ג ה"ה דאין תולין בהרגשת עד עי"ש ע"כ הדבר מבואר דבנ"ד איכא חשש ד"ת ועוד יש לומר אף אי יהיבנא לי' לכת"ה דל"ח טפי מכתם מ"מ לפמ"ש בנוב"י סי' ק' דאף להסוברים דמכה שידוע דמ"ד מועיל אף בתוך ג"י הראשונים אפ"ה בכאב אף אי מועיל בכתמים מ"מ בג"י הראשונים לכ"ע ל"מ כאב א"כ בנ"ד שא"א לה להיות ג"י נקיים שוב בג"י הראשונים ל"מ כאב אף בכתמים ע"כ הדבר ברור דא"א להקל מטעם זה אך באמת נבוא מקודם לדבר בגוף הדין דתולין במכה הנה שיטת הרמ"א דשלא בשעת ווסת מהני אף מכה שא"י אי מ"ד והטעם משום דשלא בשעת ווסת אין דרך המקור להוציא דם וחשוב עכ"פ בכלל ס' השקול ושפיר מוקמינן אותה בחזקת טהרה אך הס"ט בחידוד הלכה העיר דלמ"ד מקור מקומו טמא א"כ עכ"פ האשה טמאה טומאת ערב שוב חשוב כנזקק לטומאה ושוב ח"א לטהר אותה מספק אך כבר הארכתי בספרי ח"א ס' ע"ד עפמ"ש הרשב"א יבמות דל"א דדוקא בס' בשחיטה אמרינן מחזיקין מאל"א לפי שמעשה האוסר לפניך ואתה רוצה לומר שנעשה בה פעולה המכשירה היינו לומר שנשחטה כראוי א"כ עליך הראי' שנעשה בה פעולה המכשירה אבל בס' דרוסה אדרבה מעשה המתיר נעשה כהוגן ורק הספק במעשה האוסר על האוסר להביא ראי' עיי"ש ולכאורה לפמ"ש תוס' כתובות דע"ו בהי' בו נגע וקודם שניטהר מנגע א' נולד בו נגע אחר וספק אי בהרת קדמה אמרינן דחשוב נזקק לטומאה אף שהספק על מעשה האוסר