מהר"ש חלק ג קיח

ופסול דלא מיבעיא לפירוש ב' ברש"י מנחות דכ"ט א"כ ניקב רגל הפנימי שוה לניקב רגל הימיני ואף לפירוש כי ברש"י שם מ"מ צריך שישאר עכ"פ כל שהוא מרגל השמאלי ובש"ע סימן ל"ב סעיף ט"ו מחמיר כשני הפירושים א"כ בנ"ד לכ"ע עדיין לא הי' עליו קדושת השם ושוב לכ"ע הי' מותר למוחקו ובפרט דגם בדינו של הא"ר ביו"ד שבאלף שנדבק לגגו מתיר בשו"ת ח"ס סי' רס"ז לגרור היו"ד שנדבק ולפעמים צריכים לגרור ג"כ גג האלף היכי שנכתב היו"ד קודם הגג עיי"ש ואפ"ה מתיר לגרור הואיל דהוי לצורך תיקון ועי' שו"ת רח"כ סי' מ"ג שכ' בפירוש דאף בנפסד רק צורת אות אלף דמותר למחוק גם שאר האותיות שבשם ועי' שו"ת בית אפרים חיו"ד סי' ס"א שכתב דאף בנפסל מחמת ס' ג"כ מותר למוחקו דחשוב צורך תיקון א"כ מכ"ש בנ"ד בוודאי מותר ומה שנסתפק כמ"ע אי ל"ח בכלל נעבדה בו עבירה עי' שו"ת ח"ס סי' רס"ג שכ' דאם מוחק אות מהשם ואח"כ כותב אות אחר דל"ח מצהב"ע לפי שהעבירה נעשית מקודם אבל אם בשם אלקינו נכתב הואו רחוק מנון אם יכתוב ואו סמוך לנון א"כ והי' זה מחיקה לואו השני בזה אמרי' אין עבירה מצוה הואיל דהוי המצוה והעבירה יחד עיי"ש וסברתו נובע מדברי המרדכי בעכו"ם שקצצו ערבה בשבת דל"ח מצהב"ע לפי שאין העבירה בשטת עשיית המצוה אבל בגזל מכח העשה דוהשיב לעולם חשוב העבירה והמצוה יחד חשוב מצהב"ע עי' בשעה"מ פ"ח מלולב ע"כ הדבר פשוט דבנ"ד ליכא חשש מכח מצהב"ע בפרט דליכא עבירה כלל וז"ב בס"ד

ב] ובדבר השאלה שנשאר בתחילת שיטה ערך ט' יודין קטנים אך לפי ערך כתב של הסופר ליכא שיעור ט' יודין ולכאורה י"ל לפי"מ דמוכח בטור רסי' קע"ה דבפתוחה צריך להניח ט' אותיות ובסתומה השיעור ג' אותיות א"כ בכה"ג שהניח שיעור פנוי בתחילת שיטה ומתחיל לכתוב באמצע לשי' הרמב"ם ז"ל חשוב סתומה ולשיטת הרא"ש חשוב פתוחה ולפ"ז בנ"ד ממנ"פ שרי דלשי' הרמב"ם דזה חשוב סתומה הוא לשיטתו תמיד בעי ט' אותיות וא"כ נהי דקיי"ל דמפסיק שיעור פרשה במקום שאין פרשה פסול ודלא כשיטת הב"ח שכ' דמפסיק שיעור פרשה במקום שאין פרשה כשר עי' בט"ז סי' ער"ה סק"ה ובש"ך שם סק"א שדחו דבריו ועי' שו"ת מהר"י אסאד סימן ש' שהאריך בזה עכ"פ לשי' הרמב"ם ז"ל בעי שיהי' מפסיק כשיעור פרשה ופחות מט' אותיות ל"ח שיעור פרשה ואף לשי' הרא"ש דגם ג' אותיות חשוב שיעור פרשה מ"מ לשיטתו רק בסתומה סגי בג' אותיות אבל בפתוחה בפי ט' אותיות א"כ בכה"ג דפנוי בתחילת שיטה א"כ לשי' הרא"ש חשוב פתוחה ושוב ל"ח שיעור פרשה בפחות מט' אותיות ושוב ליכא פסול אך לכאורה לשי' הפרישה בסי' ער"ה שכתב דלשי' הרא"ש גם בפתוחה סני בג' אותיות א"כ לפ"ז במפסיק שיעור יותר מג' יודין פסול לדידן דס"ל דמפסיק שיעור פרשה במקום שאין פרשה פסול א"כ אכתי יש חשש בנ"ד הואיל דעכ"פ יש מקום פנוי יותר מג' יודין וראיתי בח"ס סימן רס"ד שכ' דמה"ט אוסר הרא"ש לקלוף השם דממנ"פ לכתוב שם חול באותו מקום אסור דהשם קידש כל עובי מקומו ואם יניח מקום פנוי א"כ והי' הפסק טפי מג' אותיות ויופסל אך מחלק שם דבשם שאינו רק ב' אותיות מותר לקלוף אבל בשם בן ד' ליכא עצה זו דהא יהי' שיעור פרשה עיי"ש מבואר מדבריו ג"כ דפוסל אף בהפסק ג' אותיות ועי' שו"ת רח"כ בהג"ה שכ' לפרש דברי הרמ"א בסי' ער"ה שאסור לקדור השם כדי שלא לעשות נקבים ביריעה שתמה עליו בש"ך סק"ג דאי עיקר הטעם בשביל זה מה אריא דאין לקדור השם הרי אף תיבת חול אסור לקדור מכח זה וכ' בהג"ה הנ"ל לשיטת השבות יעקב דבקדר את השם והדביק מטלית במקום הלז אסור לכתוב תיבת חול במקום הלז דהוי בזיון להשם וכשיטת התוס' עירוכין ד"ו וא"כ אם יקדור השם וידבק מטלית עליו לא יוכל לכתוב במקום הלז כלום דשם אסור לכתוב על המטלית ותיבת חול ג"כ אסור משום בזיון להשם ועכ"ח יהי' נשאר פנוי וא"כ לשי' הט"ז והש"ך דהפסיק שיעור פרשה במקום שאין פרשה פסול ושיעור סתומה לדעת הרא"ש הוא ג' אותיות ולדעת הפרישה גם בפתוחה להרא"ש לא הוי רק ג' אותיות וא"כ חשוב הניח פרשה במקום שאין פרשה פסול ולא יהי' לו עצה רק לנקוב במקום הפנוי וא"כ יהי' מוכרח לעשות נקב ביריעה ונכונים דברי הרמ"א עכת"ד ובאמת כבר קדמו בסברא זו בח"ס סי' רס"ד הנ"ל וגם בגוף מ"ש דאסור לכתוב שם על המטלית באמת בא ליישב קושית הש"ך בזה ומדברי השיך מוכח להדיא דמותר לכתוב שם על המטלית וכמו שהרגיש בזה בשו"ת ח"ס סי' רנ"ט ולפלא שלא הרגיש בזה והנה ביר שאול בסי' הנ"ל כ' ג"כ בכוונת הרמ"א הנ"ל עפ"י דברי התוס' עירוכין הנ"ל דאסור לכתוב שום דבר במקום שהי' השם כתוב ואם יקדור השם יהי' מוכרח לנקוב היריעה כדי שלא יבא לכתוב באותו מקום א"כ שפיר כתב הרמ"א דאין לקדור השם כדי שלא יעשה נקב ביריעה עיי"ש אך היכא דליכא הפסק רק ג' יודין כ' בשו"ת מהרש"ם ח"ב סי' רי"ז בשם ספר גן המלך להקל והמהרש"ם הכריע להקל לעשות נקבים בהמטלית כדי שלא יהי' ט' אותיות ביחד והוא כעין חקירת הפמ"ג סי' ל"ב סקכ"ו במ"ז דבניקב במקום הפנוי שוב י"ל דל"ח שיעור פרשה ע"כ בני"ד כמה צדדים להתיר נהי דשיטת הב"ח קשה לצרף הואיל דרוה"פ השיגו עליו אבל עכ"פ כיון דלפי ערך כתב הסופר הלז יש כאן מקום פנוי פחות מט' יודין ובמקום אחר היכי שצריך להיות הפסק פרשה מניח שם ט' יודין לפי כתב שלו א"כ הכל רואין השינוי שלא הפסיק כאן לשם פרשה ונהי דלפי כתב סופר אחר יש גם כאן שיעור ט' אותיות מ"מ כבר הכריע ביד שאול שם דיש לשער לפי כתב של אותו סופר והביא בשם רוב הפ' שכתבו כן עיי"ש ונהי דלשי' הפרישה גם בג' יודין יש לפסול מ"מ כבר הבאתי בשם גן המלך להגוו"ר הספרדי להכשיר בזה ובפרט אם אפשר לעשות נקבים באמצע מקום הפנוי שלא ישאר שיעור ג' יודין יחד אז בוודאי ליכא חשש ונהי דהפמ"ג הניח דבר זה בצ"ע מ"מ בספר גן המלך הנ"ל כ' להדיא דבניקב באמצע שוב ל"ח הפסק עיי"ש ביד שאול שהביא ראי' לדבריו ממ"ס פ"ה עיי"ש ואף דאין לעשות נקבים ביריעה לשיטת הרמ"א וש"ך בסי' ער"ה הנ"ל וכמו שהבין בדברי הרמ"א בהג"ה שו"ת רח"כ הנ"ל דלא יהי' לו עצה באם ידבוק מטלית רק לעשות ג"כ נקבים דאל"כ יהי' חשוב מפסיק פרשה במקום שאין פרשה ואפ"ה כ' הרמ"א דאין לקדור את השם כדי שלא יהי' מוכרח לעשות נקבים ונשמע דאף נקבים קטנים אין לעשות לשיטת הרמ"א דאל"כ הי' אפשר לקדור ולדבוק מטלית ולהניחו פנוי רק לעשות נקבים קטנים שלא יהי' שיעור ג' אותיות יחד ועכ"ח דגם נקבים קטנים אסור לעשות אך באמת הג' מהרש"ם מתיר לעשות נקבים קטנים וגם י"ל דבשלמא להתיר לכתחילה לדבוק מטלית ולעשות נקבים קטנים אסור דגם זה הוי קצת גנאי אבל בנ"ד דליכא עצה אחרת חשוב כדיעבד י"ל דמותר לעשות נקבים קטנים באמצע מקום הפנוי שלא ישאר ג' יודין